פגישה מסתורית || אוונס, קטע קצר

[harrypotter111]

• פגישה מסתורית •

מ י ק ו ם :  ה כ ו כ ב  ס ל ו ט א ר ן
ז מ ן :  1 1  מ ח ז ו ר י  א ו ר

כבר שנים שלא היו חיים בכוכב המוות.
כוכב המוות, כשמו כן הוא: כוכב שמת מבפנים, כוכב שאור הזיהוי שלו כבה. כל צורות החיים שעוד הצליחו לשרוד על הכוכב בשנים הראשונות למותו נכחדו או נעלמו בדרך פלא, והעדויות היחידות שרמזו לעברו המפואר היו חורבות הבתים ושרידי העצים המפוחמים.
זו כמובן הייתה אחת הסיבות המרכזיות לאי-הנוחות ההולך וגובר של שתי הדמויות שעמדו וחיכו למישהו או למשהו שיקרה.
"אוויר מעט יבש, אתה לא חושב?" אמרה הדמות הקטנה יותר בקול לחוץ ועצבני, בניסיון להפיג את הדממה המוחלטת ששררה באזור.
"שקט," היסתה הדמות הגדולה.
שניהם היו לבושים ברדסים אפורים, ועל גבם היה מצויר סמל של חצי שמש בצבע לבן שקרניה הן חצים שנורים מתוכה. הם הילכו בחוסר סבלנות על פני שטח מצומצם, כאילו מנסים להפיג את עצבנותם אבל בו-בזמן מפחדים לדרוך על יותר מידי חלקים מהכוכב המת.
"אתה חושב שהוא יגיע?" שאל שוב האיש הנמוך. האיש הגבוה לא השיב, והמשיך לסרוק את השמיים בדריכות.
לאחר עוד כמה דקות של ציפייה נשמע קול נפץ חלוש. שני האנשים הסתובבו במהירות לכיוון ממנו נשמע קול הנפץ, אך לא ראו כלום. טפיחה קלה על גבם גרמה להם להסתובב חזרה לאחור ולהתנשם בבהלה.
"למה כל כך לחוצים?" האיש שעמד מאחוריהם שאל בקול רגוע. שתי הדמויות מצמצו בעיניהן בתיאום מושלם - אף אחד לא ראה זאת, כמובן, בגלל הברדסים הגדולים שהטילו צל על פניהם.
"אתם יודעים שהתחפושות האלו לא עובדות על אף אחד, נכון?"
"אהה..." האיש הגבוה, שכנראה גם היה האחראי, גמגם במבוכה, מופתע לחלוטין לגלות שהאיש לו חיכו הוא בעצם אישה, ולא סתם אישה; התיאורים העוברים מפה לאוזן בהחלט לא עשו עימה חסד. נראה שאף מילה לא יכולה לתאר את מבטה הגא והבטוח, את יציבתה המלכותית וחסרת הפחד ואת עיניה שכמו יורדות עד נשמתך ובוחנות בדקדקנות את כל כולך - במיוחד לא כשציפית לגבר כזה וגילית אישה.
היא הייתה לבושה בגלימה ארגמנית ארוכה אך חסרת ברדס, כאילו לא מפחדת כלל שיראו אותה. פניה כאילו נחצבו באבן - עור ירקרק חיוור, עיניים כחולות יוקדות, אף סולד מסותת ופה שהיה נראה שהחיוך הנמתח בקצהו הימני בשובבות היה מונח שם באופן קבוע. שיערה החום היה מסודר בגלים שהתפזרו על גבה בחוסר סדר שהיה בו-זמנית מסודר ומדויק.
"את... נקבה," אמרה לבסוף הדמות הנמוכה.
"הו, כן," אמרה האישה בשעמום, כאילו עשתה את השיחה הזאת כבר אינספור פעמים, ואולי באמת עשתה. "יש לכם את החבילה?"
"כן, אה... גבירתי," התעשת האיש הגבוה, והוציא מתוך גלימתו קופסה קטנה, מעביר אותה בזהירות לאישה שבחנה את כל תנועותיו בדממה שלווה.
"יופי. תמסרו למעסיק שלכם שתענוג לעשות איתו עסקים." היא הסתובבה ללכת, והאיש הנמוך לא הצליח לעצור את אנחת ההקלה שיצאה מפיו. תוך רגעים ספורים היא נעלמה.
"טוב, זו הייתה פגישה שהייתי שמח לוותר עליה," נאנק האיש הגבוה. "משהו בה היה מוזר לחלוטין. מעולם לא ראיתי דברים כאלו."
"בהחלט," אמר האיש הנמוך. "הצורה בה היא מסתכלת עליך, כאילו קוראת את כולך ויודעת בדיוק מה החולשות שלך... היא אפילו לא בדקה מה יש בקופסה, כאילו בטוחה שאף אחד לא ייעז לרמות אותה, וגם אם כן-"
"זה יהיה הדבר האחרון שהוא יעשה," השלים האיש הגבוה. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הם הבריחו חומרים מסוכנים או רגישים בשביל 'זאב הארגמן', חבורת פושעים ידועה לשמצה, אך הייתה הפעם הראשונה בה הם פגשו את המנהיג - לא, המנהיגה שלהם.
חוץ מהיותה כל כך מלוכתית ומסוכנת בו זמנים, כמו קןפסה יפה שבתוכה יש פצצה ואיש לא יודע מתי תתפוצץ, גם היו לה חבורת של פושעים מחוכמים שעומדים למרותה. בקיצור, לא מישהו שכדאי להתעסק איתו.
"הזיהוי!" קרא האיש הגבוה לפתע. הוא הבין מה הציק לו כל כך. "לא היה לה סימן זיהוי!"
הסיפורים על חסרי-הזיהוי היו אגדות שמספרים לפני השינה במטרה להזהיר את הילדים להתנהג יפה - או לפחות כך הם חשבו עד עכשיו.
כל התיאורים על עיניהם האדומות כדם ושיערם השחור כלילה לא הסתדרו עם המראה היפהפה של האישה שנפגשה איתם, אך האמת היכתה בפניהם. היא הייתה בלי סימן זיהוי.
"חסרת-זיהוי," לחש הנמוך בפחד. "מנהיגת זאב הארגמן... היא-"
"-היא משלהם."


--
ממש התחשק לי לכתוב עוד קטעים שקשורים לגלקסיה הזאת, אז הנה עוד אחד.
הקטע הראשון נמצא במדף שלי (לחיץ) תחת הכותרת "שחר הגלקסיה", שם אשים את כל הקטעים שקשורים לעולם הזה.
לא בטוחה אם דברים יתחברו בסוף או שזה פשוט יהיה אוסף קטעים...
אשמח לת"ב:)

[Sam I am]

אומיגאדדד
''-היא משלהם.''
עכשיו אני בעוד יותר מתח.
זה קטע. אין המשך?
בבקשה תכתבי עוד מהסדרה הזאת. הסיורים האלו ממש גרמו לי להתעניין במדע בדיוני :)

[חתול רחוב]

אני במוד לתבים יאי
אז אני רק אומר שלא קראתי את שאר הקטעים של אותו עולם ולכן הקטע הזה הרגיש לי מאוד, תקוע. כאילו, קטע ארוך שכל התפקיד שלו זה לתאר פגישה? כשקוראים את זה ברצף זה היה מדהים כי הכתיבה שלך מעולה והתיאורים שלך רמה אחת מעל.
סתם הערה קטנה, לבוא לפגוש מנהיג ולראות שזאת בעצם *היא* זה די קלישאתי וצפוי אבל זה לא מפריע או משהו. גם בסוף זה כן הרגיש שאת מנסה ליצור עוד עניין, עכשיו אם זה היה פרק בסיפור המשכים זה היה משתלב מעולה, אבל זה לא.
אלא אם כן יש לך עוד קטעים במדף על חסרי הזיהוי (מה שאני אלך לבדוק כמובן כי סוקרנתי) אז נראה לי הסוף די מיותר, אבל זאת בהחלט רק דעתי.
אין לי ממש הערות (לא נחשב מה שלמעלה ><). אנ'לא מכירה את העולם אבל וואלה הכתיבה שלך ממש טובה וחייבת לציין שתיאורים שלך זורמים ממש בתוך הקטע ולא נתקעים בגרון שזה ממש מרשים.

[harrypotter111]

תודה רבה, שימחת ממש!!
מבינה מה את אומרת לגבי זה שזה קטע תלוש, אבל אני רק בהתחלה של בניית העולם הזה אז מקווה שזה יתחבר למשהו גדול יותר.
האמת שזה שהם ציפו לגבר והגיעה אישה יצא לי לגמרי במקרה, כי התחברו לי כמה רעיונות מלפני, אז זה מה שיצא.
ושוב ממש תודה על הת"ב. עשית לי חשק ואני הולכת לכתוב המשך לקטע הזה בעז"ה.