אחרי שכבר הזלתי כאלף דמעות,
אחרי שהתחלפו הזמנים והעונות,
המחשבות מכרכרות סביבי, לא נותנות לי לנשום.
אבודה בתוך עצמי, חושך מכסה על אור היום.
נזכרת ברגעים, שלוקחים אותי עמוק,
טובעת בים, בתוך עצמי, חלשה כמו תינוק.
תינוק חסר אונים, עוד תמים, עוד טיפש.
עוד לא שרפו את חייו על האש.
והחיים לא קודם, משהו חסר.
חסרה מהותי, חסר מקומי.
מה לעשות, אני אבודה בתוך עצמי.

-------

אני לא אשים טריגר
אבל קצת יום הזכרון
לאתגר אבל
אתגר מאוד יפה