גם אנשים זמניים | מאיה

אני יושבת בתוך תא שירותים ציבורי בשדה התעופה, מנסה שלא לבכות חזק מדי, שהנערות שעומדות שם מול האסלה ומתקשקשות לא ידאגו.
או יחשדו, הרי, למה להן לדאוג? זה לא שהן מכירות אותי או משהו, וגם אם הן יכירו אותי, זה לא שיהיה להן אכפת, בתכלס.
כי הרי, מי שבא אף פעם לא נשאר. דברים חולפים,
*הרי כבר הבנו שהכל זמני.*
מסתבר, הסתבר כבר ממזמן, שגם אנשים חולפים על פני כמו עלה ברוח.
גם הנערות שמצחקקות להן שם מול המראה, כנראה שלא אראה אותן יותר בחיים. ואם אראה אותן, הן יזהו אותי? לא. אני אזהה אותן? גם לא.
אז אנשים הם זמניים.
אבל מה עם אנשים שאתה... רוצה שישארו?
אפילו לא רוצה. צריך אותם. מה איתם?
כשהאנשים האלה חולפים על פניך, זמניים כמו כולם, אומרים לך היי, מדברים איתך דקות ספורות, מכירים אותך לעומק ימים ספורים, קושרים את הלבבות שכלם ביחד חודשים ושנים ספורות, ואז גוזרים את החבל, אומרים ביי, והולכים.
אולי אותם אתם צריכים, אבל אולי הם פשוט לא האנשים הנכונים.
אתה יודע כשאתה רואה את האיש הנכון. אתה נקשר אליו מבפנים. אתה לוחש לו, "תישאר", כשהוא הולך.
אבל גם הוא הולך.

היא ישבה בתוך תא השירותים הציבורי שבשדה התעופה, מנסה שלא לבכות חזק מדי.
כאשר הבכי מתפרץ, היא יוצאת מתא השירותים בריצה.
היא מתחבאת על ספסל בצד, מכניסה ומוציאה אוויר בכבדות.
היא שומעת קריאות בשמה, וצעדים מתקרבים בריצה.
"מה את עושה כאן לבד?" נער צעיר, ג'ינג'י, שואל בעצבנות קלה. הוא מסתכל על שעונו, מחכה לטיסה. אבל היא מושכת את הקפוצ'ון של הסווטשירט הסגול שלה מעל לראשה, בתנודה קלה של הראש.
הנער מתיישב לצידה, ומוריד את הכובע מראשה. הוא יותר גדול ממנה.
"היי, אל תבכי, אוקיי?" הוא מלטף את שערה האדמוני.
היא מנידה את ראשה בשלילה וזעם קלוש, והוא שם יד על ירכה. היא מניחה את ידה שבהשוואה אליו היא קטנה על כף ידו.
"תישאר," היא לוחשת, בשקט.
אנשים הם זמניים.

-----------

אז כן, אחרי 6 שירים, קטע!
* - השיר הראשון שכתבתי למיידיי, זמני, כמו ציטוטון משם.

קודם, כל כרגיל קטע טוב מאוד. אהבתי במיוחד את שורת הסיום הנפלאה - אני חושבת שמחזוריות בקטעים טראגיים היא מה שהופך אותם לקסומים כל כך.
כן שמתי לב שפתחת "*" אבל לא סגרת. יכול להיות שפשוט דילגתי על הסגירה, או ששכחת לשים?

שכחתי לשים, יפה ששמת לב
מתקנת:)