אור||נטע

[Know-It-All]

אממ, הקטע הזה היה במקור לבאטל בנושא "אור"
אז כן יאיי
ותגיבו, תודה3>




רעש של אבן נזרקת על פלסטיק מעיר אותי מחצי השינה שאני שרויה בה, כנראה שכבר כמה שעות. ואני קולטת שאני בתנוחת ישיבה עם רגל אחת מקופלת וטלפון ביד שלי. החדר כמעט חשוך לגמרי.

רעש קצת יותר חזק של אבן מתנגשת בפלסטיק גורם לי להתמתח, לקום מהמיטה ולגלול את התריס למעלה. אחרי כמה שניות, כשאני מתרגלת לשמש של אחר הצהריים שלא ראיתי כל היום, אני מצליחה לזהות שני דברים.

הראשון הוא ההשתקפות שלי בחלון, בפיג'מה ובשיער מבולגן. אחרי שלא עשיתי שום דבר היום חוץ מלהחליף תנוחות צפייה ביוטיוב ולאכול את ארוחת הבוקר שאבא הביא לי לחדר, ששאריות ממנה עדיין מונחות על השולחן מולי.


השני הוא צורה מטושטשת שמקבלת לאיטה מראה של ילדה כהת עיניים שמנופפת לי מלמטה. אורה, הייתי צריכה לדעת. מי עוד תזרוק לי אבנים על תריס החלון?

"שחר!" היא צועקת אליי "את מוכנה?"
הבת מצווה של הילה. אופס, שכחתי. אני צועקת לה שממש לא, ושומעת את הנעליים שלה דופקות כשהיא רצה על שביל הכניסה לבית שלנו.

הדלת של החדר שלי נפתחת ואורה פורצת לחדר שלי, בלי לדפוק.
"מה? שחר? היית ככה כל היום עם פיג'מה? לא יצאת מהבית?" היא מציפה אותי במבול של שאלות ומדליקה לי את האור בחדר.

"לא! נו תכבי את זה!" אני צועקת אבל ההבעה שלי מתרככת כשאני רואה את הפרצוף המחויך שלה.
"בואי, שבי ואני אסדר אותך" היא אומרת לי ומוציאה מברשת וסיכות ומברישה את השיער הג'ינג'י הסמיך שלי כשאני לאט לאט מפסיקה למחות חלושות ומתחילה להרגיש שמחה הרבה יותר.

כשאני יוצאת מהמקלחת חצי שעה אחר כך, לבושה בשמלה שלי, זאת עם שרוולי התחרה, אנחנו יורדות למטה ויוצאות מהבית. אני מסתכלת למעלה.
באור בין הערביים אני רואה שבחדר שלי, המנורה דלוקה עדיין.

לא נורא, אני חושבת. קצת אור לא יזיק לי.

[Ms Misery]

צונזר