הזקן || אוונס, קטע קצר

[harrypotter111]

כל הקטעים שקשורים לגלקסיה הזאת נמצאים במדף שלי (לחיץ) תחת הכותרת "שחר הגלקסיה".
ת"ב? :)

• הזקן •

מ י ק ו ם :  כ ל א  ע ב ו ד ה
                  * מ י ק ו ם  מ ד ו י ק  ל א - י ד ו ע
ז מ ן :  6 1  מ ח ז ו ר י  א ו ר

כל יום הוא בא מחדש, מוציא את מטבעותיו המעטים וסופר אותם בקפדנות. מעולם לא התייאש, אף פעם לא פספס אפילו יום אחד. הוא המשיך להגיע, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, מקווה אולי עכשיו ייעתר האחראי ויתיר לו ללכת.
פעם בחודש קיבלו העובדים משכורת של שנים-עשר מטבעות גלאודין, מה שבקושי הספיק להם לאוכל ושתיה למשך חודש נוסף, אבל הוא איכשהו הצליח לחסוך כל פעם עוד כמה גלאודינים. גם כאשר גדל סכום הכסף שלו וגם כשלא, הוא המשיך לבוא, סופר את המטבעות ומראה ביד רועדת את הסכום תוך כדי לחישה רפה, "אדוני האחראי, היום אפשר?". תמיד התשובה הייתה זהה.
איש לא ידע איפה הוא ישן ומה עשה בשעות ההפסקה המעטות שניתנו להם, ואיש לא הכיר את שמו או את הסיפור שלו. כשדיברו עליו, קראו לו רק "הזקן" או "השוטה", תלוי בהקשר. דבר אחד בלבד ידעו עליו - התעקשותו להגיע לאחראי כל יום ולנסות להשתחרר.
חלק הסתכלו על כך בהערכה, מכבדים את עקשנותו והאומץ שלו, אבל הרוב הסתכלו עליו בלגלוג, מניחים שתי אצבעות על סימן הזיהוי שלהם ומסובבים אותן באיטיות כלפי מעלה, סימן ל"משוגע".
"אדוני האחראי?" הזקן דפק על הדלת ביד רועדת, מרגיש את המבטים הלועגים מביטים בו גם היום, אבל הוא לא וויתר. הוא יצליח לצאת משם בסוף.
"או, הגעת. יש לך אורחת," האחראי פתח את הדלת והכניס אותו פנימה במהירות, כאילו חושש שיראו אותם.
הזקן הזדקף בתנועה מהירה. "אורחת?" שאל בקול מעט חשדני ומעט נרגש.
בפינת החדר עמדה מישהי תמירה לבושה ברדס. היא הסתכלה על האחראי בדממה, כנראה מחכה שיעשה כמו שקבעו קודם. הוא בתגובה, לאחר קרב מבטים קצר, הוריד את ראשו ויצא מהחדר במהירות, לא לפני ששלח לעברה מבט זועף ודפק על שעונו בתנועה שהבהירה "יש לכם זמן קצוב".
ברגע שסגר את הדלת אחריו הורידה הדמות את ברדסה ורצה לעבר הזקן, לוחצת את ידיו בהתרגשות. "ליאוס, זה באמת אתה!"
"לקח לך מחזור-אור או שניים," חצי חיוך עלה על פניו. ידיו הפסיקו לרעוד, גבו התיישר ובעיניו נגלה ניצוץ שנעלם מהן שנים רבות.
"אני מצטערת, הייתה בעיה שלמה עם דיירה ונתקענו בעצמנו במשך כל מחזור-האור הקודם בטאבנוס, זה היה סיוט," היא נאנחה.
"וזה לא מידע חסוי, שאת מדברת על זה ככה בפתיחות?" גיחך ליאוס.
"את המידע החסוי אתה לעולם לא תדע," היא צחקה. "הצלחת?"
"בטח שהצלחתי, ובמשך שנים אני בא כל יום ומציע לאחראי כאן את כל המטבעות שלי בתמורה ליציאה לחופשי. הטמבל מעולם לא התעמק בהן ולא הבין מה אני מציע לו," ליאוס חייך בערמומיות.
"חתיכת מטומטם. אני מוכנה לשחרר אותך לחופשי בתמורה למטבעות שלך."
"מעולה," הוא נאנח ושפשף את פניו. "מתחיל ממש להימאס לי מלשחק את הזקן האומלל המסתורי, והתחפושת הזאת באמת מתחילה לגרד." הוא הוריד ממצחו את הכובע הכחול הישן והניח אותו על השולחן, מעביר יד בשיערו הלבן ששינה מעט את צורתו, כאילו זוכר ימים טובים יותר.
"קדימה," היא תפסה במפרק כף ידו הימנית והפכה אותה כלפי מעלה, הוציאה משערה סיכה בעלת אבן יפהייפה בצבע אדום עמוק, ובתנועה מהירה הצמידה את אבן החן לנקודת החיבור בין כף היד לזרוע. ריח של משהו נשרף הגיע לאפם, אך ליאוס אפילו לא נרתע. "הולכים הביתה."
"וו-הו! באסה לך, אחראי, היית יכול לצאת עם רווח!"
***
האחראי עמד עם אוזן צמודה לדלת וקילל את החלטתו לשים דלת מבודדת רעשים. הוא רק חיכה לתירוץ להיכנס לחדר ולהכניס את הזקן התמוה לחקירה על האישה המסתורית ששכנעה אותו באמצעים לא לגמרי חוקיים להיפגש עם הזקן לבד.
צעקה עמומה שנשמעה מתוך החדר נתנה לו את התירוץ המתאים. הוא פתח את הדלת בסערה, מוכן לשלוף את מאזאר החשמל שלו שנשמר בחגורתו למקרים מיוחדים, אבל החדר היה ריק.
הזכר היחיד לזקן, לאישה המסתורית ולפגישה הבלתי חוקית שהתרחשה במקום היה כובע כחול ישן, וריח של אפר באוויר.

[אוקלי -]

זה סיפור מעניין, אך יש כמה בטקסט כמה טעויות מעצבנות.
אני לא עומד לתאר את כולן. אני לא יכול/ה לעשות זאת באופן רשמי מפני אני לא בטא/ית נכון לעכשיו, רק הגשתי מועמדות היום.
מטבע הוא זכר, וכך גם מטבעות. לכן השורה הראשונה ממש לא נכונה. זו דוגמה אחת, ויש עוד רבות.

[Sam I am]

יאאא כתבת פרק נוסף
כבר ציינתי שאני מעריצה שרופה של הקטעים שלך?
מושלם

[קלישה מהלכת]

כתבתי לך ת"ב שלם והוא נמחק. אוף. הנה השיחזור:


יש לי כל כך הרבה להגיד.
קודם כל, סוף סוף עברתי על "שחר הגקלסיה". אני יודעת כבר כמה זמן על סדרת הקטעים הזאת, אבל כיוון שאני מכירה את הכתיבה שלך העדפתי להמתין עד שיהיה לי זמן לקרוא את הקטעים בעיון ולא סתם לרפרף עליהם במהירות, ואני שמחה שפיניתי לעצמי זמן. לעשות את הבינג' הזה היה הדבר הכי כיף שעשיתי השבוע.
אז ראשית, אני שמחה לראות שעוד מישהו עושה "סדרת קטעים". למרות שטכנית זה לא דבר מוגדר בסס"ש, בתור כותבת וכעת גם קוראת אני חושבת שכולם צריכים לעשות את זה. הרבה יותר כיף לקרוא את זה מאשר סיפור בהמשכים או יצירה יחידה, ובכלל מדובר בסדרה איכותית ומעניינת, אז מה טוב.
הקטע האהוב עלי היה הקטע השלישי, אני לא באמת יודעת מדוע, ואחריו הקטע הראשון. הם שניהם נפלאים ונהנתי במיוחד מהכתיבה, מה שכן, הייתי רוצה קצת יותר תיאורים. התיאורים שלך מצטמצמים רק לדברים ההכרחיים כדי להסביר מה קורה, בלי להוסיף תיאורים של הסביבה ושל הדמויות שאמור להוסיף להבנת הקורא את הז'אנר והסביבה.
לגבי הקטע הזה ספציפית יש לי מעט להגיד. אני אהבתי את ההתחלה שלו, והתחלתי לעלות אותו לראש הרשימה (אני חייבת לדרג כל דבר אצלי), אבל אז קרה הטוויסט, שהיה מאוד - אין דרך אחרת לתאר זאת - מבאס. זה כמו לפתוח בפרק ראשון מעולה ואז לגלות שהוא חלום? בנית לנו עולם, עלילה וסביבה, הבהרת לו מה הסגנון של הקטע ולמה אנחנו צריכים להתרגל, ואז קראת "סתם, סתם" ופנית הצידה. זה היה מאכזב, והפריע לי מאוד.
דבר נוסף שהפריע לי, אם כי הסיבה לכך היא (אני מניחה) משהו שאני לא יודעת, היא למה סילניה (זאת היתה סילניה, נכון?) המתינה כל כך הרבה זמן לפניש באה לקחת את ליאוס, אם ליאוס עצמו רצה לעזוב. אשמח אם תסבירי לי/לא תגלי לי כי זה ספוילר, אבל תצייני שזה ספוילר.
מכל זה משתמע שלא נהנתי, וזה לא נכון, כמובן. מאוד אהבתי את הקטע ונהנתי, ומסדרת הקטעים בכלל, ואני מצפה מאוד לקטעים הבאים!

[harrypotter111]

קודם כל תודה רבה רבה על התגובות!!❤
שכחתי לציין שהקטע לא מבוטא, לא הספקתי לעבור עליו, אז לגבי שגיאות כאלו - יתוקן בעז"ה היום או מחר.
דבר שני, לקלישה: האמת שהרעיון של להפוך את הקטעים האלו לסדרת קטעים היה בהשראת מה שאת עשית, אז ממש תודה על זה. זה ככ כיף לכתוב ככה, ויש לי הרבה יותר השראה כשכל קטע יכול להיות כביכול לא קשור לחלוטין לקטע הקודם (לא ממש יודעת איך להסביר את זה). ובכללי אני מעריכה מאוד את הכתיבה שלך אז שמחה לשמוע שאהבת:)
לגבי מה שכתבת על הקטע הזה- האישה הזאת היא לא סילניה, והקטע הבא אמור להיות קשור לקטע הזה אז שם יכירו אותה יותר. והיא לא נטשה אותו שם, היא בעצמה אומרת לו:"אני מצטערת, הייתה בעיה שלמה עם דיירה ונתקענו בעצמנו במשך כל מחזור-האור הקודם בטאבנוס, זה היה סיוט," - אז יש סיבה שהיא לא יכלה לבוא לשחרר אותו, אחרת היא הייתה עושה את זה.
ונטע, באמת שימחת בטירוףףף
בקיצור מקווה שהסברתי את כל השאלות/תהיות/אכזבות, ומבינה אם פחות אהבתם. תודה רבה רבה על הת"בים, זה באמת מעודד ונותן מוטיבציה לכתוב!!
סליחה על המגילה שכתבתי ולילה טוב

[קלישה מהלכת]

סתם חשוב לי לתקן שלא - מטבע לא מוגדר כזכר או נקבה, ועל פי החוקים המתוקנים של האקדמיה ללשון העברית ניתן להתייחס אליו כך או כך.