התחלה של סיפור | ריקטו סמפרה

[ריקטו סמפרה]

שנים לא העליתי פה כלום!
אההמ.. אההממ...
סיפור שהתחלתי לכתוב לפני כמה זמן.
אם יהיה ביקוש אני אסביר את הרקע וסוגשל תקציר.
יש פה כמה דברים שהייתי מתקן, שאני רואה עכשיו אחרי תקופה די ארוכה שלא הסתכלתי על הסיפור הזה, אבל אין לי כוח עכשיו.
אשמח אם תקראו, ועוד יותר אשמח אם תגיבו (כדי שאני גם אדע שקראתם :))

------------------------

ג'ירו צפה ממרחק בטוח בצמד הגברים העומדים זה מול זה תחת לשמש היפנית, שקפחה בעוז מרום הרקיע.
עפרו התחוח של שדה הבור הגדול המשתרע בין שתי האחוזות אשר בבעלות היריבים, נרמס בסוליות סנדלי הקרב העטויים על רגליהם השזופות והעלה ענני אבק, שכמו עמדו באוויר הדחוס מושפעים אף הם מן המתח המחשמל.
רק רחש רגלי הפועלים הבוטשים בביצת האורז הסמוכה, ממש מעבר להר אשר על צלעו עמד וצפה במתרחש, הדהד חרישית.

הוא התבונן היטב וחש את רוח הקרב המנשבת בין אביו ליריבו ג'וגזיארו. אביו נענה, כמובן, לאתגר שהוצע לו אמש, והתייצב לדו-קרב עד המוות…

הם שלפו את חרבות הטאצ'י הארוכות ונעמדו בעמידת קרב. נכונים בכל חושיהם. רק עיניהם המצומצמות נעו בריכוז -סוקרים את יריבם. האבק הרוכב על הרוח הקלילה ומגרה את אישוני העיניים כאילו לא קיים. כאילו לא מפריע.

"ג'וגזיארו פוצ'ילה סאגצ'גונצ'ז'י, שלושה עשר נצחונות דו-קרב"
הציג ג'גזיארו את עצמו ומנה את רשימת תאריו והישגיו, כמקובל, שהרי מוות בקרב אינו הפסד אם הוא מתוך כבוד.
זו המטרה הרי. כבוד!

"צ'ארו מארוצ'ה גסיוגונצ'ז'י, שמונה עשר נצחונות דו-קרב ושני נצחונות בקרב יחיד מול רבים." הציג גם אביו את עצמו ואת תאריו והישגיו. תם הטקס.

ג'וגזיארו זינק ראשון ממקומו והסתער.

חרבות הפלדה, החדות כמבטו של דרקון וחזקות כניביו, צלצלו בפוגען זו בזו במחול שדים יפהפה וקטלני.
גופם נע בחן ובמיומנות כאילו היו הם גוף אחד בעל מוח אחד. זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף. כוריאוגרפיה מדהימה של שני לוחמים מנוסים.

שש שנים, מאז שהיה בן שמונה, שג'ירו מתאמן. והאימונים הרבים נתנו לו את יכולת ההבנה של הסיטואציה, וכתוצאה ממנה את היכולת לנתח את המתרחש.
ראשית הם הנחיתו מכות מפתיעות אך לא קטלניות וסבו בתנועות מעגליות וגדולות איש סביב רעהו -בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו, הם רק בחנו זה את זה. תרים אחר חולשות.
לאחר מכן ג'וגזאירו החל לתקוף. אביו, צ'ארו, התגונן והחל בהתקפה משלו.

עשרה נשימות מדיטציה. זה הזמן שארך הקרב. הטאצ'י של אביו הדפה הצידה את זו של יריבו ופילסה לה דרך אל צווארו.
ג'וגיזאירו לא עיוות את פרצופו שעה שהלהב החליק אל תוך מפרקתו, ופרצופו החתום, ממוסגר בשיער שחור מסורק למשעי ואחוז במגבת לבנה בעלת שולי סכין, נותר כך גם לאחר שנכרת ונלקח בידי אביו למשמורת -לאוסף הראשים ההכרחי לכל לוחם לצורך חיזוק מעמדו וכבודו.

עשרה נשימות, אם גורצ'והו הזקן לא מפריע לו באמצע על מנת להעמידו על טעות כלשהי.

"החיים כשלעצמם הם כלום. רק חלק במעגל אחד גדול" עלו בראשו של ג'ירו מילים ממשנתו של הבודהה.
"מטרת החיים היא להמשיך את המעגל. אנו חיים כדי למות בכבוד." נזכר ג'ירו גם בפרשנות שנתנו הסמוראים לדברי הבודהה ושוננו לו על ידי מוריו.
"ועל כן," הוא המשיך במחשבתו, "רק טובה עשה אבי לג'וזגיארו!"

ג'וזגיארו המנוח גם סבר כך, וכמו כל סמוראי ובכללם ג'ירו, היה בכל יום מדמה בראשו כיצד נקרע לגזרים בשלל דרכים שונות -עד כי לא היוו מוות וכאב גורמים מרתיעים כלל.


"בקרוב ג'ירו." אמר לו אביו כשהשביל לעבר האחוזה הלך והתקצר לפניהם "בקרוב תהיה גם אתה גבר."
הוא הביט לרגע בג'ירו שהבזיק לעברו מבט מחוייך וגאה.
הוא ידע זאת. אוהו כמה ידע! הלא מאז עומדו על דעתו מחכה הוא לטקס הבגרות, שיתרחש לעת דמדומים בעוד כמה ימים.

^^^^^^^^^^^

להבה של הטאצ'י המושטת לו בידי הדאימיו° מוסטהוונטה החזיר אור שמש אדמדם במקצת -ממערב הרקיע אל קיר החדר והנצנוץ של הלהב סינוור את ג'ירו כשקד ושלח ידו על מנת ליטלה ולצרפה לחרב הוואקיזאשי°° הקטנה יותר, על שמאל מותנו.

-הדאישו°°° שלו. סוף סוף! מאז שהיה בן שש, אז קיבל זוג חרבות עץ, שהוא כמה לרגע הזה בו יוגשו לו צמד חרבותיו האישיות האמיתיות שיחליפו את הזיופים ששימשוהו באימוניו.

"החרב היא נשמת הלוחם" פתח הדאימיו בטקסיות לאחר שצמד החרבות היו סדורות כדבעי בנדניהן. "רבים מהלוחמים נוהגים לתת לחרבותיהם שמות. כי שם," הוא נעץ את מבטו מעל ראשו של ג'ירו "שם הוא הרבה יותר מקובץ הברות ויותר מדרך להבדיל בין אנשים. שהלא מה שמבדיל בין אנשים אינו שמם! מה שמבדיל בין אנשים הוא מי שהם. שם הוא רק אמצעי לבטא זאת. ועל כן ג'ירו," הוא עצר והביט בעיני הפחם של בן העשרה, "...אתן גם לך שם"

ג'ירו כרע על ברכיו והשפיל בנימוס את עיניו ממבט הדאימיו.

"מסארו!" הכריז מוסטהוונטה.

לא היה זה חלק מהקאנג'י°°°° של אביו, אך כך החליט הדאימיו לקרוא לו.

אביו ניגש אליו וקד לדאימיו שנפרד מהם כשניצוצות האש המזנקות בפצפוץ מבין האבניים שבידי צ'ארו מלוות אותו בברכת מזל.

הכרזה הדהדה בלי קול בחלל החדר: "ג'ירו מסארו למשפחת מארוצ'ה, גבר!"

מסארו קם על רגליו.
גם אם הוא התרגש הוא לא הראה זאת. כמובן.
הוא גבר! גברים לא מראים רגשות!
ומה יש להראות? שמתרגש מכך שהוא גבר? והלא בכך יוכיח כי אין הוא ראוי לתואר!


-----------
*ג'ירו זה שם שהיה מקובל לקרוא לילד השני במשפחה, עד גיל 14 בו היה ניתן לו השם ב"טקס הבגרות"
**טאצ'י היא חרב יפנית גדולה, כבדה וחדה שהייתה בשימוש הסמוראים עד סוף המאה ה16
***תרגום:מושל המחוז סאגצ'

°דאימיו הוא מושל איזור. הדאימיוים היו אדונים לסמוראים והסמוראי היה נתון כולו בנאמנות לדאימיו.
°°וואקיזאשי היא חרב קטנה יותר מהטאצ'י, שתיהם חרבות אישיות שהכרחיות לכל סמוראי.
°°°דאישו זה השם של השילוב של טאצ'י וואקיזאשי.
°°°°קאנג'י זה הכתב היפני/סיני. זהו כתב המורכב ממשמעות ולא מהברות. בדרך כלל היה נהוג לקרוא את שם הבן מתוך הקאנג'י של אביו.

[The Prey]

מגניב
קצת מוזר שכתבת "החליק לתוך מפרקתו"
אבל מגניב

[harrypotter111]

אהבתי ממש. קטע מעניין וכתוב היטב.
אין זמן ממש לת"בב עכשיו אז בעז"ה אערוך את זה אח"כ:)

[ריקטו סמפרה]

תודה רבה לשתיכן.
"החליק לתוך מפרקתו" נכתב בכוונה כך כדי להמחיש את חדות החרב.

[magical girl]

מהמםם =)

[ריקטו סמפרה]

תודה רבה.

[מאסטר שיפו]

הייתה איזו תחושה של תקיעות בסיפור והאנטרים לא עזרו מי יודע מה - זה דבר אחד, אבל......
כבתור חובב התרבות היפנית (ולא רק האנימה), אני מתרשם מהמחקר שעשית בשביל לכתוב את הקטע הקצרצר הזה. אני מרגיש שהוא דחף טיפה'לה יותר מדי מידע חדש על הקורא, והיה נחמד אם היית משאיר מעט מסתורין או נותן לקורא להשלים את החלקים התיאוריים (של הקרב למשל) בעצמו, או נכנס יותר לקו המחשבה של ג'ירו.
אני סקרן לדעת לאן תקח את זה.
כמובן, כמו שכתבתי לך בשיר שלך, אתה כותב בשפה עשירה וגבוהה מה שיכול לתרום אבל גם להיות בעוכריך, שווה לתת לקורא גם קצת מנוחה מהתיאורים ולפרגן לו בעצמאיות - זו דעתי האישית כמובן ובהחלט יש לך סגנון יוצא דופן.

[ריקטו סמפרה]

קודם כל תודה רבה.
מה אתה מתכוון "תקיעות בסיפור והאנטרים לא עזרו מי-יודע-מה?"

אכן אתה צודק בהחלט! אני מודע לבעיה הזו. הקטע עמוס מידי בתיאורים.
זו בעיה קלאסית של תחילת סיפור שמדבר על מציאות שונה משל הקורא, שהכותב רוצה שיבין מייד את כל הפרטים.
בתוך ריבוי התיאורים הללו רמזתי עוד הרבה מאוד ידיעות אחרות. ואני יודע שזה מסרבל את הקריאה. אני עובד על זה.
בקשר לתיאורים של הקרב, אני באמת לא רציתי לתאר יותר מידי את הקרב עצמו, אלא את האווירה והסגנון. מאוד קשה לכתוב תיאורי קרבות טובים.
ובהתחלה אכן זה היה ערוך בצורה אחרת, אבל באתר אחר קוראים ביקשו ממני לתאר יותר את הקרב... :)
אבל אני מבין שמה שאתה אומר זה שהייתי צריך יותר לתאר את הקרב כמות שהוא. בבחינת "תראה" ולתת לקורא לדמיין.
יש בזה משהו, אבל כן היה חשוב לי לגבש לקורא את הידיעה על המטאפורות של ג'ירו, וקצת לתאר איך הולך קרב סמוראים.
יכול להיות שזה רעיון להכניס יותר את קו המחשבה של ג'ירו. שבעיקרון מה שאני עושה בשלב זה, זה פשוט לבנות אותו ולהסביר אותו לקורא באיטיות.

קיבלתי לתשומת ליבי את הדברים. תודה רבה על התגובה.

חשוב לי להבהיר שמדובר בהתחלה של סיפור באורך מלא, ולא בסיפור קצר... :)