תכירו: זמן || שקד

[פרח נתתי לנורית]

שקד מפרסמת קטע?!? כן כן, פה ושם זה קורה
קטע שעומד בפני עצמו, אבל סיכוי סביר שעוד יתרחב בעתיד כי אני ממש אוהבת את הקונספט שלו. ת"ב תמיד מבורך כמובן. קריאה מהנה (:

------

תכירו: זמן

תעצמו את העיניים. תדמיינו לכם את הזמן. לא, לא במובן מטאפורי, אלא ממש את הזמן - איך הוא נראה? מרגיש? על מה הוא חושב? מה הוא עושה ביום שישי בצהריים?
עכשיו תפתחו עיניים. דמיינתם דברים מדהימים, נכון?
כמה חבל שזה לא נכון.
כן, מצטער לנפץ לכם את האשליה, אבל אני לא טיפוס נאה במיוחד. אני מרגיש בעיקר שיעמום, חושב רוב הזמן על המבורגר, ובימי שישי בצהריים משחק גולף. אבל זה אני, זמן. מסתובב ברחבי העולם, מטייל בין תקופות שונות, מונע מהיקום לקרוס לתוך עצמו. מפתיע אתכם שאני חושב רוב הזמן על המבורגר? גם אתם הייתם רעבים במקומי.

אני רואה את גלגלי השיניים מסתובבים לכם בראש, מנסים להבין את הסיטואציה. אבל זה לא מסובך בכלל, באמת - טוב, אולי בעצם קצת.
תכירו, אני זמן. אבל לא במובן של המושגים הפשטניים שלכם, בני האדם, אלא מעט מעבר. אני לא שניות, דקות, שעות או ימים. לא עבר, הווה, עתיד או מה שביניהם. אני הכל וכלום, נמצא בכל רגע ורגע, דואג לרצף החלל וה...טוב, בסדר, זמן. פה ושם נותן דחיפות קטנות לבני האנוש, דואג שההיסטוריה תתרחש במסלולה התקין - אחרת למה שימציאו המצאה כזאת מיותרת כמו כדור דיסקו - אבל ברוב הפעמים אני סתם משוטט בין רגעים ותקופות, מתאמן בציד ספורטיבי על חיות שעתידות למות עוד כמה רגעים, צופה בסדרות בנטפליקס (אתם באמת צריכים לחכות בין כל עונה ועונה שיוצאת?), וגונב ממסעדות את השאריות שהם מתכננים לזרוק גם ככה. בכל זאת, גם הזמן בכבודו ובעצמו צריך לאכול.

נשמעים חיים מלהיבים, לא ככה?
כמה חבל שזה לא נכון.
כן, מצטער לאכזב אתכם פעם נוספת, אבל החיים שלי, אם בכלל אפשר לקרוא להם "חיים", די משעממים. אין לי התחלה, או סוף, או אפילו אמצע כמו לכם, בני האנוש - אני פשוט קיים, בכל רגע ובכל מקום. וכשאתם קיימים בכל רגע ובכל מקום, הרגעים והמקומות מתחילים להימאס באיזשהו שלב. כלומר, באמת, ארבעים ושלוש עונות של האח הגדול ישראל? אפילו לי נמאס, וחוויתי דברים הרבה יותר גרועים מזה. כל המרחבים הפתוחים שבעולם כבר לא מספקים, כל החוויות יוצאות הדופן מאבדות מקסמן, אפילו ההמבורגר הכי מוצלח בעולם כבר לא כזה מיוחד כשאוכלים אותו 13,481 פעמים. דקה אחר דקה, יום אחר יום, שנה אחר שנה, נצח אחר נצח - מפתיע אתכם שגם זמן בכבודו ובעצמו רוצה הפסקה קטנה מהחיים?

אבל איך בכלל לוקחים הפסקה מהחיים? זו שאלה שאני שואל את עצמי בכל רגע ורגע. לכם זה קל: החיים שלכם הם דבר כל כך פשוט וסופי. הכל מוגדר, הכל זמני; בסופו של דבר זה יסתיים. שום דבר לא נשאר לנצח, מלבד הנצח עצמו. כמה חבל שבמקרה זה גם אני. ניחנתי ביכולות רבות, זכיתי לסגולות שאתם לא מסוגלים לחלום עליהם או אפילו לעבד במוחיכם את קיומן, אבל את הסגולה הכי גדולה - הזמניות - נועדתי להעניק לכולם חוץ מלעצמי. זוהי התכלית שלי, הסיבה למענה אני קיים. אז מה אם אני לא אוהב אותה - אין לי ברירה אחרת.

אתם בטח תוהים, אם ככה, מהי תכלית הקיום. אם אני יכול לספר שהזמניות בנצחיות היא תכלית הקיום שלי, בוודאי אוכל לספר לכם על תכלית הקיום שלכם, על תכלית הקיום של העולם. בכל זאת, אם אני קיים מתחילתו ועד סופו, אני כנראה יודע דבר או שניים.
ובכן, כמה חבל שזה לא נכון.
כן, מצטער להרוס לכם את הציפייה, אבל אני יודע בדיוק כמוכם. אני לא יודע אם יש אלוהים, או מהי משמעות החיים, או אפילו דברים פשוטים יותר כמו מי מתעלה על מי, מסי או רונאלדו. אני כן יודע שהזמניות מעניקה היבטים שונים לכל שאלה, שהתשובות משתנות לאורך ההיסטוריה, שקיימים דברים מופלאים בעולם ושמסי ורונאלדו שניהם שחקנים מעולים. אני יודע שכשקיימים בכל רגע, המידע הזה בכלל לא משנה, ושכל ויכוח כזה או אחר מתגמדים לעומת הזמניות שלהם בקיום האנושי. אני יודע שגם אם יכולתי לספק לכם תשובות לשאלות - ואני לא - זה לא היה משנה בכלל. הרי גם אם תדעו תשובה לשאלה כזאת או אחרת, תמיד אנשים ימשיכו להאמין גם בתשובה השנייה.

נשמע קלישאה, אני יודע. מה לעשות שהדברים היחידים שאני טוב בהם זה להמציא קלישאות, להגן על מסלול ההיסטוריה ולשחק גולף. מאכזב? יכול להיות.
כמה חבל שזה נכון.

[Ms Misery]

וואו. עמוק, פילוסופי, מצחיק, וכתוב בצורה נפלאה. איך חשבת על הרעיון?
זה אחד הדברים היפים שקראתי
המוח שלי מנסה לעכל את התיאוריה הזווו
פשוט מדהים. אין מה לתקן.

[Sam I am]

וואו
רגע
מלבד העובדה שאת כותבת מהמם, יש לקטע הזה מעין פואנטה כזאת שגורמת לי לחזור על הקריאה שוב ושוב
אהבתי, תמשיכי לכתוב
חח זה סגנון שובב ומתריס כזה. מצחיק.

[Darth Hader]

וואו, היה תענוג להכיר את זמן!
המצב שלו מזכיר לי טיפה את הדבר הזה שאני תמיד חושב על בשלב זה או אחר, וזה הרעיון של חיים נצחיים.
לא, אני לא מדבר על מישהו שלא מתבגר אף פעם אבל תכלס כן יכול למות. זאת נצחיות יחסית, אבל לא נצחיות של ממש. אני מדבר על האפשרות שמישהו - לא משנה מה קורה לו - נשאר בחיים לנצח. בהתחלה זה היה נשמע לי כיף, אבל מתישהו חשבתי על כמה מדכא זה יכול להיות. שאפילו אם תתחרט על זה, אין שום דרך לגמור.
אז סליחה שאני סוטה טיפה על הנושא, כשאני אמור בכלל לדבר על זה ששקד פירסמה פה קטע!
אהההה! שקד!! יאללה עכשיו חסר לך רק לקפוץ לבקר גם בפורום הפאנפיקים המתוק שלי ואני אהיה מאושר עד הגג. הגשת לנו פה נקודת מבט מאוד מקורית שנותנת קצת חומר למחשבה, וביצעת את זה באופן מעולה.
אחלה קטע שבעולם.

[Know-It-All]

ואו.
איך לקחת נושא כל כך עמוק ואפילו פילוסופי וכתבת קטע כל כך נעים לקריאה, זה מקסים!
זמן מקסים ומבטא את עצמו נהדר. משום מה זהיתי את הסגנון שלך בקטע, למרות שלא קראתי דברים שכתבת עד עכשיו.
קיצר אחלה של קטע, תודה!

[ריקטו סמפרה]

חחח יפה.
כל כך הרבה פרדוקסים נוצרים פה בכל שורה, שזה לא יאמן!
קטע יפהפה.
אם הקטע גורם לי עצבים של "מה לעזאזל! איך שייך שהזמן יאכל המבורגר?!" זה סימן שהתחברתי לסיפור ולקונספט, ולפעמים זה חלק מהעניין -לעצבן את הקורא כשהמשהו שהוא קורא לא ממש הגיוני ורק בא להביע משהו צדדי.
אז הקטע הזה עצבן אותי, וזו חתיכת מחמאה!