אנדי || מאיר ואיתמר, פאנפיק משותף

לולל גאוני
פרק מעולה

פספוסים

הארי עמד אובד עיצות בכניסה לחדר המועדון, כשלפתע אדם זר נתקל בו.
"היי, אני ישראל," הוא הציג את עצמו, "האם ראית את הטלוויזיה שלי?"
הארי עמד מולו מבולבל. ישראל חייך בביישנות. "כאילו, פרק 12? הטלוויזיה של ישראל?" הוא ניסה, והארי נאנח וגלגל את עיניו.

-~-

"ברוק," אמר הארי.
"על מה אתה מדבר," נהם הקבצן. "ולא, זאת לא הסיסמה."
"כן כן, ברוק זה סגנון אומנות מסוף המאה השש עשרה עד אמצע המאה השמונה עשרה. וזה נשמע כמו ברוקולי," המשיך הארי בידענות. הקבצן נרדם. זה היה כל כך משעמם, שהארי אפילו לא כעס עליו. הוא כמעט הרדים את עצמו.

-~-

ואף על פי שיתמהמה
עם כל זה הוא יחכה לו
הוא יחכה לו בכל יום שיבוא
בכל יום שיבוא
הארי מאמין
באמונה שלמה
בביאת המישהו שיכניס אותו לחדר המועדון
הארי מאמין

-~-

הכותרות הראשיות שם דיברו על דברים סופר חשובים שלהארי לא היה כוח לקרוא. חבל, הוא דווקא פיספס "תוכי שעושה סקי מים"

-~-

הכותרות הראשיות שם דיברו על דברימים איומימים. להארי אסור אסור להישאר בהוגוורטס ההזויה. הוא ישתכר שם כלוט.

-~-

הכותרות הראשיות שם דיברו על דברים שלטובת העיניים הטהורות של הקוראים הארי לא יגיד בקול. למעשה, הוא היה צריך לשטוף אותן באקונומיקה במשך חצי שעה אחר כך, דבר שהפך אותו לתופס שירותים יותר מדופלם מיורגן.

-~-

הכותרות הראשיות שם דיברו. כן. הן ממש דיברו אל הארי.
"היי, העיניים שלי ממש פה," נהמה כותרת אחת.
" 'סתכל במקומות אחרים, ילדון. אתה מפריע פה לפרטיות," התנשאה לעברו כותרת אחרת.

-~-

הכותרות הראשיות שם דיברו על התוכנית החדשה בערוץ קסם 12: "לוקהרט מסביר דברים". בכל פרק, לוקהרט יסביר לילדים הצופים על דברים שונים ומשונים, כמו ארבע רוחות השמיים (צפון, דרום, מזרח ודורותי), גוף האדם, ינשופים שאומרים פרו, מוניקה, מחלות, הריגת משפטים מיותרים, איסטר אגס בפספוסים, ועוד נושאים שאיתמר ימצא עוד מעט.
"אני מאוד נרגש לקראת התוכנית החדשה," מסר לוקהרט, "אחרי תקופת פיילוט ארוכה מאוד שנמשכה בפספוסים, הגיע הזמן לתוכנית שכולנו חיכינו לה! רק מכיוון שהתקציב דל, כל מה שנותר לי זה להראות לכם קרדיטים."
"קרדיטים למי?" שאלה הכתבת.
"קרדיטים לכל המגיבים הקבועים, כמובן! רינג, שיר, אבישג, נשף, סופי קוואקר, רוני, אנדי ולוקהרט!
"אבל אתה לוקהרט," ציינה הכתבת בהפגנת איי קיו נמוך מהממוצע.
"בדיוק!" קרא לוקהרט בחיוך שכבש את האומה. "גם לי מגיע קרדיטים."
"גרעפ להסכים לוקהרט," הנהן גרעפ. "לוקהרט קרדיטים."

-~-

הארי פרץ בבכי תמרורים ונשכב על הרצפה במשך שעות. "אני רוצה הביתההההה!!!!!" הוא צעק.
"נו הארי זה לא יפה, השקענו ובאנו לפה, כולם התארגנו בשבילנו," וונדי אמרה בביישנות תוך שהיא מביטה כה וכה.
"אני רוצה הביתההההההההההה" הוא המשיך, "או שתקני לי את הבמבה שראיתי על המדף!!!!"
וונדי חייכה במבוכה לעוברים והשבים בסופר, שנעצו בה מבטים מאשימים. למה הארי תמיד עושה לה את זה? למה הוא תמיד משתטח על הרצפה בדיוק לפני שהם מגיעים לקופה? עכשיו היא תצטרך לקנות לו את כל הסופר רק כדי שהוא ישתוק ?
ואז עלה לה רעיון. "הארי חמודי, אתה יודע מה מחכה לך בבית?"
"במבה???!?!??? " הוא שאל בעיניים בורקות.
"אה, לא במבה," היא ענתה, ושנייה לפני שהארי התחיל לצרוח שוב ("אני רוצה במבהההה!!!!!" היה המשפט האהוב עליו) היא המשיכה, "מחכה לך בטלוויזיה פרק חדש של 'לוקהרט קרדיטים'!"
"יששששש!!!! אני אוהב את 'לוקהרט קרדיטים'םםםם!!!!"
והכול היה טוב! D:

-~-

"ואז מה?" שאל אנדי וכסס את ציפורניו.
רגע, שאל מי??
"מי זה?" אליוט שאל פתאום והבהיל את כולם. הארי גלגל עיניים. "יופי אליוט, הרסת את האווירה!" הוא נזף בו.
"לא, רגע, באמת, מי זה?" שאל גם וויל.
"זאת אמא של ברהאמה! נו, אתם לא עוקבים אחרי הסיפור?" הארי ציקצק בלשונו.

-~-

"מה בשם פאקינג מרלין זה אמור להביע," קרא הארי. "זה לא עובד. פשוט לא עובד."
"הארי אומר פאקינג. לכן, הארי צודק," אמרה מאסטר גאטה, "כולם משוחררים. אין שיעורי בית עד סוף השנה."

אזהרת קללות כי החנפתם לי

איזו חנפנות
מרגש
ויופי של פספוסים מה יש לומר על פספוסים חוץ מזה שהם פספסו את כל המטרה כמובן

לעזאזל, נותנים לי קרדיטים על כך שאני מגיבה קבועה דווקא אחרי פרק שלא הגבתי לו.
אבל זה היה פרק טוב!
מצחיק יותר מהפספוסים, אם תשאלו אותי.
במיוחד "יניב מתפוצץ".

(צפון, דרום, מזרח ודורותי)
רפרנס לזה שדורותי הרגה את המכשפה הרעה מהמערב?
אופס, ספוילר.

בפרק הקודם הארי גיבש עם חבריו תוכנית פעולה להימלטות מהיקום ההזוי, יחד עם החלטה להנמיך פרופיל, שעה שמאסטר גאטה חשפה בפניהם את מערכת האבטחה המיוחדת.


פרק שאין לומר את שמו

"על מה היא דיברה?" הארי שאל .
הם צעדו במדרגות אל השיעור הבא שלהם במערכת. הארי לא היה בטוח מה יותר מטריד אותו – שיעור העלאה באוב או מערכת האבטחה המסתורית.
"אף אחד לא יודע בוודאות," אמר אליוט בנימה קודרת, "אף אחד לא חזר כדי לספר…"
"ברצינות?!" הארי הרים את קולו וכמה עוברי אורח הסתובבו בבהלה.
"לא," אליוט גיחך, "דווקא כמה חזרו. אבל הם לא ממש אוהבים לדבר על זה."
"בדרך כלל כשמשהו כזה קורה, אנחנו מסתגרים פשוט במגדל גריפינדור ומחכים שזה ייגמר," אמרה וונדי.
"ושומעים את כל הצרחות מבחוץ…" המשיך אליוט בטון קודר.
"זה לא מצחיק, אליוט," הארי גלגל את עיניו.
"אה, הוא לא צוחק," וונדי ענתה לו, "באמת שמענו כל מיני צרחות או נהמות מבחוץ. זה קרה כשהיה איזה קוסם אופל שקצת התחזק בסינגפור, וזה הכניס את כל העולם לפאניקה."
"אז הצרחות היו של התלמידים המבוהלים?" שאל הארי בחוסר אמון.
"לא, זה היה של מערכת האבטחה," וויל ענה. "בוא, סינגפור זה קצת רחוק. פחדנו ממערכת האבטחה יותר מאשר מהקוסם ההוא, וזה שהוא הובס די מהר לא עזר לו להפחיד אותנו יותר."
"למה שמערכת האבטחה תצרח ותנהם?" תהה הארי. הוא שמע בעבר אזעקות בבית הספר היסודי, אבל זה אף פעם לא נשמע יותר מיללה.
"טוב, זה לא ממש ברור," אליוט ענה, "כמו שאמרתי קודם, אבל יש שמועות על כל מיני יצורים שמסתובבים פה. ובכללי, נראה שבית הספר קצת מתעורר לחיים עכשיו. הנה, תראה –" הוא הצביע על חליפת שריון שהתהלכה לידם ונעצה בהארי מבט שגרם לו לחוש לא בנוח.
"חבר'ה, אתם מפחידים את הארוש שלי!" קול נשי נשמע מאחוריהם. הארי הסתובב וראה את הנערה ההיא מרייבנקלו. כפי שהתברר לו אתמול, היא אמורה להיות חברה שלו, אבל הארי לא ידע מה לחשוב לגבי זה. בהוגוורטס שהכיר, לא ממש הייתה לו בת זוג. אז הוא לא ממש ידע איך להתנהל בסיטואציות כאלה.
"הארי פרפרי, אתה זוכר שהיום אנחנו אוכלים צהריים ביחד?" ברי אודוול ניגשה אליו ועפעפה בעיניה, "וכדאי מאוד שהספגטי שנחלוק ביחד יישאר בתוך הקיבה שלך."
"מה, את עד כדי כך דוחה אותו?" אליוט גיחך, אבל החיוך נמחק במהרה מפניו כשראה את המבט העוין שברי נעצה בו.
"לא, אבל התיאורים הגועליים שלכם על מערכת האבטחה בטוח יגרמו לו ל–" היא ענתה, ואז חיקתה קולות הקאה. הם היו כל כך משכנעים שהם עשו להארי בחילה. מה הארי שלהם מצא בה?
"בכל מקרה, הארי, אני חייבת לזוז. נתראה, פרח מלבלב שלי!" היא הפריחה אליו נשיקה, והארי התחמק ממנה.
"הארי!" וויל לחש באוזנו כשברי הרימה גבה.
"אה," הארי מלמל בגמלוניות, והניף את ידו המגושמת כדי להעמיד פנים שהוא תופס את הנשיקה. "ל־־להתראות, אה, מלפפון חמוץ שלי."
ברי המשיכה להביט בהארי בחשדנות לשנייה נוספת, ואז חייכה. "אוקיי, ביי הארוש!" היא ענתה ודילגה לה משם. כשיצאה מטווח שמיעה, הארי פלט אנחת רווחה. אלא שהאנחה התחלפה מהר בתסכול כשוויל, וונדי ואליוט התפוצצו מצחוק מאחוריו.
"מה?" הוא התעצבן.
"'מלפפון חמוץ שלי'?" וונדי אמרה בעודה מוחה דמעות צחוק מעיניה.
"זה מה שקפץ לי לראש!" מחה הארי, אבל גם הוא לא הצליח שלא לחייך.
"עד כה, אתה ממש מעולה בלהתנהג רגיל," אמר וויל בעודו מנסה להירגע, "כל הכבוד."
"והנשיקה ההיא?" אליוט צחק גם הוא.
"מה אתם רוצים?" הארי שאל בעלבון, "היא קראה לי הארוש! איך אני אמור לקרוא לה? בריוש? היא לחם?"
"האמת שבריוש זה שם די נחמד," העירה וונדי. "כמה חבל שאני לא זוכרת איך הארי האמיתי קרא לה. די ניסיתי לסנן את כל ההערות המתקתקות המבחילות שהם חלקו זו עם זה," היא עיוותה את פניו בגועל.
"מה הוא מצא בה בכלל?" נאנח הארי.
"אף אחד לא יודע," אליוט ענה באותו טון קודר ומסתורי בו תיאר את מה שקורה בחוץ בשעות העוצר. "זאת תעלומה גדולה כמעט כמו מערכת האבטחה."
"אין מה לעשות," וויל משך בכתפיו. "אם אתה רוצה להעמיד פנים שאתה הארי שלנו אתה צריך להיכנס לדמות."

כשהגיעו לשיעור הבא, הארי גילה כיתה ריקה משולחנות וכיסאות. על הרצפה המתינו כמה שטיחונים קטנים ומעלי אבק, ובאוויר נישא ריח שהזכיר את הזולה של טרלוני, אם כי הוא היה מעט פחות חריף ומעט יותר עבש – כאילו מישהו הותיר כמה גופות בחדר והסתיר אותן היטב.
"מה עושים פה?" הוא שאל.
"שיעור העלאה באוב," וונדי ענתה לו, "בוא."
הם התיישבו על הרצפה בישיבה מזרחית בשעה ששאר תלמידי גריפינדור התיישבו לצידם, יחד עם קבוצה של תלמידי סלית'רין שהצטרפו אליהם בדממה. שיעור העלאה באוב התברר כמשונה לא פחות מהשיעורים שקדמו לו. המורה של המקצוע, מאסטר אינדור היה אדם שעבר כנראה יותר מאינקוויזיציה אחת. היה לו גוף עגלגל, שיצאו מתוכו רגליים וידיים דקיקות כמו אנטנות. הוא התהדר בשפם מכוער למדי, שדמה יותר לחוטי תיל שנאבק קשות כדי לסדר במקומם. ברגע שהבחין בהארי, שהביט בו בסקרנות, הוא העיר לו, "לא, פוטר. גם היום לא נעלה את אמא שלך באוב." התלמידים פלטו צחקוק עצבני, כאילו כדי לצאת ידי חובה ולא כי זה באמת שיעשע אותם. הארי מיהר לצחקק גם הוא.
מאסטר אינדור התיישב על אחד השטיחים, תנועה שדרשה ממנו הרבה מדי מאמץ בהתחשב באורך של הרגליים שלו.
"ועכשיו, כולם," הוא אמר, וכולם מיד אחזו בידיהם של היושבים לצידם. הארי המבולבל מיהר לנהוג כמוהם. לאחר מכן הם פצחו בשיר בשפה שהארי לא זיהה, והוא לא היה בטוח שהיא בכלל אמיתית, מה שהקשה עליו לעמוד בקצב.
"קו לודבל אה-ואו, פני מן, אף אשיה אודי הומי אה!" הם זמזמו במנגינה נוגה. זה נשמע להארי מלכותי ורב חשיבות, והוא הרגיש צורך לא מוסבר לעמוד על רגליו. הוא נלחם בדחף, והמשיך לדקלם עם כולם, עד כמה שהצליח.
"ועכשיו," מאסטר אינדור נעמד והסתובב בין התלמידים השונים. להארי נדרשו כמה שניות כדי להבין שהוא מפזר עליהם כמון.
"ועכשיו," הוא שב למקומו ואחז שוב בידיהם.
הוא הימהם מנגינה שקטה ועצובה. הארי שוב לא הבין מילה, אבל נראה שהקהל ענה בתגובה אחרי כל כמה שורות משהו שנשמע לו באופן חשוד כמו "היי גבר".
לא קרה הרבה בהמשך השיעור. מאסטר אינדור הניח חפץ משונה במרכז הכיתה שזז לכיוונים שונים בפראות בזמן שהם המשיכו למלמל. בסוף השיעור הוא הרים קרן מוזרה ומסולסלת ותקע בה קול תרועה עמוק, והחפץ התנפץ. כולם מחאו כפיים.
"ועכשיו, תור מי?" שאל מאסטר אינדור. אחד הסלית'רינים הרים את ידו והחל לתופף על ברכיו במקצב רגוע.
"לכי לשלום," מאסטר אינדור בירך, "סעי לדרכך, צווצת טללים."
כל התלמידים נשמו לרווחה.
"ועכשיו, הרוח רגועה," מאסטר אינדור הכריז, "משוחררים."


הארי קיווה ששיעור העלאה באוב יהיה הדבר הכי מוזר שהוא יחווה בבית הספר הזה.
כמעט רווח לו כשהוא הבין שכל מה שנשאר לו לעבור זה ארוחת צהריים עם ברי ושיעור קסם התקפי.
הארוחה המשותפת לא הייתה נוראית כמו שהארי ציפה. הספגטי עצמו היה טעים, אם כי הארי צפה בו זמן רב יותר מהדרוש בניסיון להימנע מקשר עין עם ברי. הוא גם לא היה צריך להתאמץ יותר מדי כדי להרים הצגה משכנעת, כי ברי לא הפסיקה לדבר לרגע. הארי לא ידע איך היא מצליחה לאכול ולדבר כל כך הרבה באותו זמן, ובהתחלה הוא חשש שהיא תיחנק. בשלב מסוים החשש הפך לתקווה – כי הוא קיווה שיקרה לה משהו ולו כדי שתסתום לרגע אחד, גם אם כל מה שזה הצריך ממנו זה להנהן מדי פעם ולהעמיד פנים שהוא מקשיב.
"אתה מאוד שקט, הארי פארי," היא אמרה פתאום, "קרה משהו?"
הארי כמעט נחנק כשפתח את פיו. הוא השתעל קצת ואז קירקר: "אה, מה? לא, בריוש, הכל בסדר!"
לקרוא לה בשם של מאפה עדיין גרם לו להרגיש מוזר, אבל נראה שהיא התרצתה.
"אני מרגישה שאתה קצת נעלם לי לאחרונה," היא אמרה והושיטה את שתי ידיה לעברו מבעד לשולחן. הוא לא היה יכול להסיר את מבטו מהנשר הבולט על גב ידה, עם הכיתוב "ברי אודוול, רייבנקלו: בית התבונה וההיגיון".
"נו?" היא שאלה בחיוך עדין. הארי ניסה להבין מה הוא צריך לעשות למראה המחווה המשונה שלה, ואז הוא הניח שהיא מצפה שהם יחזיקו ידיים. הוא מיהר להושיט את ידיו כשלפתע נזכר שידו נושאת צלקת מסוג שונה, מה שגרם לו להירתע מעט.
"מה יש, הארי? דבר אליי," היא אמרה בדאגה.
"אה, כלום," הוא ניסה לומר בקול הכי משכנע שהצליח לגייס, ""אני, אהה… מאחר לשיעור, אני חושב," הוא אילתר.
"מה, קסם התקפי? גם לי יש עכשיו! בוא, נלך יחד!" היא נעמדה והושיטה את ידה לעברו. הארי נעמד גם הוא ושם את ידו בידה. נראה שהיא כלל לא הבחינה בכך שיש בידו משהו שונה, וכך הם הלכו יד ביד. המגע שלה היה לוחץ ולא נעים, והארי הרגיש שהוא מתחיל להזיע בכף ידו. אך נראה שברי לא הרגישה, והם המשיכו לצעוד לעבר השיעור בשתיקה מביכה.
"איזו שתיקה נעימה, נכון?" ברי ציינה בחיוך שניסה להיות נעים. נראה שהיא פירשה את הסיטואציה באופן שונה לחלוטין, ולהארי הוקל.
"טוב, אני צריכה לזוז לשירותים, תצטרך להמשיך לבד," היא אמרה ונעצרה ליד דלת כלשהי. הארי נשאר נטוע במקומו.
"מה?" היא שאלה, עדיין בחיוך.
"אה…" הארי החליט לעזאזל הזהירות והנמכת הפרופיל. הוא לא יודע איפה הכיתה, והדרך היחידה לדעת איפה השיעור היא לשאול את ברי. "איפה הכיתה?"
ברי צחקקה כשעמדה ליד דלת השירותים. "שם," היא הצביעה על אחת הדלתות האחרות. "ביי, הארי נמהרי! אני כבר מתגעגעת!"
"ביי, אה.. ס– ברי – אה – סברי מרנן שלי…" אילתר הארי, ונתן לעצמו סטירה מנטלית.
הוא נמלט משם לפני שברי הספיקה לעכל את מה שאמר ונכנס בסערה לתוך הכיתה, שם הוא ראה את וונדי, דניאל, ויולט ועוד כמה בנות מרייבנקלו שלא הכיר. רק בנות. הוא לא זיהה בקהל לא את אליוט ולא את וויל, ואפילו המורה שנעצה בו מבט עצבני הייתה בת.
"בן!!! גבר!!! זכר!!!! בשיעור שלי!!!!!" צעקה המאסטר. "בנות, זה הרגע אליו התכוננו! נייייאאהההההה!!!!!"
כל הבנות הסתובבו לעברו ושלפו שרביט. "עוף מכאן!" וונדי הספיקה לסנן לעברו בחצי פה, כשעשרות לחשים סגולים נורו לעברו. הארי מיהר להימלט משם ורץ ברחבי המסדרון עד שנתקל בברי שחזרה מהשירותים.
"הארי, מה אתה עושה?" היא שאלה אותו, "איזה מצחיק אתה. הכיתה של הבנים היא בכלל שם!" היא הצביעה על הכיוון הנגדי. הארי בהה בה
"אז למה לא אמרת לי?" הוא סינן באיבה והשתרך אל כיוון הכיתה הנכונה. שם הוא ראה את אליוט, וויל ושאר הבנים, וגם כמה רייבנקלואים שהמתינו למורה שאיחר.
"למה לא אמרתם לי שקסם התקפי מתנהל בחלוקה מגדרית?" הוא לחש לעבר וויל ואליוט בכעס, והם בתגובה התפקעו מצחוק.
"אתה נכנסת לשיעור של הבנות?" אליוט שאל בעודו מתפתל מצחקוקים.
"עד עכשיו אתה עושה עבודה מעולה בלהנמיך פרופיל," וויל הוסיף בגיחוך.

הארי עלה בגרירת רגליים במדרגות אל מגדל גריפינדור. הוא היה עייף וחבול. למרות שהיה לו ניסיון רב בהתגוננות מפני כוחות האופל, שהיה יכול להיחשב אולי כמקבילה לשיעור הזה, זה לא הפך את השעתיים האחרונות לקלות יותר. הוא היה צריך להגיב מהר להוראות של המאסטר לקסם התקפי, שלא התחשב בחוסר הניסיון של הארי – אם כי לא הייתה לו דרך לדעת שהארי רק הגיע לשם.
הארי גילה מהר מאוד שהקסם בעולם הזה שונה בתכלית מאיך שהוא מכיר אותו. תנועת היד דרשה רמת דיוק גבוהה יותר, והוא נדרש לגייס כוח פיזי גדול ממה שהיה רגיל. התלמיד שמולו הצליח להביס אותו בחמישה מתוך ששת הסיבובים שנלחמו בהם, כשבסיבוב האחרון הארי הצליח לנצח אותו בטעות. הוא קרס באפיסת כוחות על כורסה בחדר המועדון הריק, כשהאש מלחשת באח שמולו, והדבר היחיד שמנע ממנו להירדם הוא המחשבה על מצנפת המיון. האם היא באמת מהווה קצה חוט?
התמונה של ג'רי הקבצן נחצתה לשניים, ואליוט, וויל ווונדי נכנסו לחדר המועדון. "הארי, למה לא באת לארוחת הערב?" וונדי שאלה.
"אני גמור," הוא ענה. "מאסטר גאטה כעסה שלא באתי?"
"בהתחשב בנסיבות, היא התנהגה קצת אחרת," וונדי ענתה והושיטה לו כמה מאפים שהחזיקה בידה. "מעולם לא ראיתי אותה מצווה לשמור אוכל לתלמידים שלא הגיעו לארוחה. תמיד זה מסתכם בהורדת נקודות."
"כנראה שהשנאה שלה לדיקן גדולה מהאהבה שלה לחוקים," השיב הארי ולקח את המאפים. "תודה."
הם התיישבו לצידו על השטיח. "בכל אופן, חשבנו קצת על מצנפת המיון," וויל פתח בדברים. "אתה יודע, על איך נצליח להשיג אותה אם היא נעולה בתוך חדר שנעול בתוך חדר אחר. אמנם מאסטר גאטה כופפה קצת את החוקים עבורך הערב, אבל אני לא הייתה מצפה ממנה לעזור לנו לפרוץ למשרד הדיקן. זה כבר קיצוני הרבה יותר."
הארי נאנח. "אתם יודעים, בהוגוורטס שבאתי ממנה, היו לי כל מיני עזרים שסייעו לי להסתובב בחוץ בלילות, אחרי שעת כיבוי האורות, בלי שאף אחד יראה אותי. הייתה לי מפה שהראתה לי את כל השטח של הוגוורטס והמיקום של כל אחד מהנוכחים בטירה, והייתה לי גלימת היעלמות איכותית שלא דוהה אף פעם."
"גלימת היעלמות איכותית?" אליוט הרהר בקול, "לא האמנתי שיש דברים כאלה. שמעתי על גלימות כאלה רק באגדות עם, אבל אני מניח שהאגדות האלה לא קיימות בעולם שלך, הארי. משהו על שלושה אחים שקיבלו מתנות מהמוות –"
"– השרביט, האבן והגלימה? אוצרות המוות?" הקול של הארי עלה בהתרגשות, "גם אצלנו יש את הסיפור הזה!"
וויל נראה מהורהר לרגע. "איפה היית מחביא את הגלימה והמפה? אולי נמצא פה משהו דומה באותו המקום."
"האמת שהייתי תמיד מסתובב איתן כל הזמן בערך," השיב הארי. "למעשה, ככל זכור לי, הן היו אצלי בכיס כשהלכתי לישון לפני שהתעוררתי פה."
"אולי הן עברו איתך לעולם שלנו," אליוט גיחך. וויל, וונדי והארי הביטו בו בהשתוממות. "מה, זה לא היה מצחיק מספיק?" אליוט התגונן.
"זה לא מצחיק, זה דווקא ממש הגיוני!" וויל התלהב, "נראה לי עלית פה על משהו!"
"מה, יכול להיות שהגלימה והמפה עברו איתי לכאן?" הארי שאל בתקווה.
"תראה, הארי, אנחנו לא יודעים כלום על הדרך שבה עברת בין העולמות. אולי זה מסוגל לעבור יחד איתך?" הציעה וונדי, "מה יש לנו להפסיד?"
הארי חשב לרגע.
"טוב, יש דרך אחת לבדוק את זה," הוא לקח נגיסה אחרונה מהמאפה וקם בכוחות מחודשים. הוא טיפס חיש מהר במדרגות אל מעונות הבנים וסרק את החדר. הפיג'מה שלו הייתה זרוקה על המיטה בין המצעים. הארי הרים אותה והחל לגשש בכיסים בהתרגשות גוברת. בכיס השני הוא הרגיש משהו רך ומשיי, ופיסת קלף מקופלת.
"ידעתי," הוא לחש בחדוות ניצחון, שולף את שני החפצים רבי הערך. הוא ירד חזרה למטה והציג אותם בפניי חבריו.
"הדבר הזה אמור להיות מיוחד?" אליוט אמר בשמץ של אכזבה. "זה נראה כמו גלימה רגילה וחתיכת נייר."
"לא, לא, אני אומר לכם, יש לזה כוחות אמיתיים," הסביר הארי. הוא הניח את המפה על משענת הכורסה והחל להתעטף בגלימה, ממתין לתגובה של חבריו. "רואים? עכשיו אני בלתי נראה!"
השתררה שתיקה קצרה, ואז:
"הארי," וויל אמר במבוכה. "זה שאתה לא רואה אותנו לא אומר שאנחנו לא רואים אותך."
רגע, מה? הגלימה באמת הייתה אטומה לחלוטין – כשהיה היה עוטה אותה הוא בדרך כלל היה יכול דרכה.
"כן, הארי, הגלימה הזאת לא עושה כלום," אמרה וונדי.
הארי פשט את הגלימה במורת רוח. הוא לא הבין – היא נראתה בדיוק כמו גלימת ההיעלמות כפי שזכר אותה, והיא עברה דרכו לעולם הזה – אז מה קרה לה?
"טוב, טוב. אז זה לא עובד – עדיין יש את מפת הקונדסאים!" קרא הארי, אם כי הקול שלו איבד חלק מהביטחון. אם זה לא מספיק שהוא לא עשה מעצמו מספיק צחוק מעצמו, עכשיו הוא בטוח נראה בעיני וויל, וונדי ואליוט כמו ליצן.
"חכו שנייה, אני מסביר," הוא אמר בניסיון להציל את כבודו האבוד. הוא הרים את פיסת הקלף בחשש והחל לפרוש אותה. "תסתכלו היטב במפה. המפה הזאת בהתחלה נראית ריקה וחסרת תועלת, אבל כדי לחשוף את הסודות שלה, צריך לומר את המשפט 'אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות'!"
הוא סובב את מגילת הקלף לכיוון חבריו והציג אותה לראווה.
"כן, זה משפט קצת מוזר, אבל ככה המפה הזו עובדת!" הוא התלהב, "רואים? עכשיו זה מראה לכם את המפה של הוגוורטס."
"אממ, הארי…"
"מבינים? והנקודות הקטנות האלה מייצגות בעצם –"
"– הארי, אתה לא –"
"– את האנשים שנמצאים עכשיו בהוגוורטס. רואים?"
רק אז הוא הבחין במבטים המשונים שחבריו תקעו בו.
"הארי, כדאי שתסתכל על זה," וונדי לחשה בקול רועד, והארי הרגיש גוש מוזר שממלא את ליבו.
הוא סובב בחטף את המפה לכיוונו והביט בה.
זו לא הייתה מפה, והיא לא הייתה של קונדסאים. היא הייתה מלאה באותיות שנכתבו בדיו אדומה, הסתובבו ברחבי הדף והרכיבו מילים חסרות פשר.
"נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה יטת יטת אדך פוגחמט," הארי הקריא, "מה זה אומר?"
האותיות מיד הסתחחרו לכדי משפט חדש. הארי שמט בבהלה את המפה שנחה על הרצפה וחשפה בפני חבריו את הכיתוב המשונה הבא: "באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא ממתוס ננקפי אאלרן דנה רשים אנם אנם לקת ניסרפו ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין"
הארי הביט בחבריו בדממה, והם הביטו בו, שעה שהאותיות האדומות המשיכו להסתחרר במקומן, ולפתע הכתב נהפך לקריא.
אליוט, וויל ווונדי הצטופפו סביב הארי, שהקריא את הכתוב בקול רועד:

להרתיח לחום גבוה
להטביע עמוק במים הרותחים לשתי דקות תמימות
לחבוט שוב ושוב עד אובדן נוזלים
לטמון ביחד עם השאר
לעבור לאחד הבא

המשך יבוא...

הפרק הזה מרגיש כמו אחד הפספוסים
יש כמה מקומות שיש שגיאות דקדוק אבל זה לא כזה מפריע
בכללי פרק קליל כזה למרות העלילה שלו
סברי מרנן והשיעור בלחש התקפי עם מאסטר גאטה ><

פאנפיק מדהים ומטורף
עדיין לא סיימתי את כולו אבל אני עובד על זה
באמת ששניכם מוכשרים ברמות אחרות

יופי של מתכון.
אני לא יכולה לחכות לראות מה יבשל הפרק הבא!

נהדר.
ו"הזולה של טרלוני" זה שם עם פוטנציאל למקום של חומוס וקריאה בקלפים.

די
ככה הוא עבר עולם? ולמה הגלימה לא עובדתתתתתתתתתתתת
תמשיכוווו זה כזה מותח

אני מתה על הרגעים הקריפיים בפאנפיק הזה
והבית ספר ממש מגניב, מעניין איך הוא קשור לאנדי ולגן הפסלים

שלום קוראים, הנה לכם פספוסים נהדרים לקראת השנה החדשה – ובאותה הזדמנות אנחנו רוצים להודיע שלאור תקופת החגים הוחלט להעביר את פרסום הפרקים לימי רביעי עד להודעה חדשה! שנה טובה ומתוקה! D:

פספוסים

"אהמ אהמ," כחכחה אמברידג' בגרונה.
"רגע, מה?" התפחלץ רון, "לא זכור לי שזה היה בתכנונים."
"רון, מה אתה עושה פה?" לחשה הרמיוני, "אתה צריך לחזור למאחורי הקלעים! היית באמצע ללמוד רונות עתיקה!"
"אני תמיד נמצא כשצריך איזה מישהו מבולבל בפספוסים," הוא חרץ לעברה לשון, "וחוץ מזה, מה אמברידג' עושה פה?"
"אני מקריאה את הפרק," הסבירה אמברידג', "כי, כידוע לכם, יש לי יכולות קריינות מופלאות בזכות העובדה שאני מכחכחת בגרוני כל הזמן. אז איפה הייתי? אה, כמובן! 'אהמ אהמ'."
"אפשר להציע לך לכסנית גרון, דולורס?!" התרעמו מקגונגל וגאטה, ואז הביטו זו בזו. "הא, גם את אלת החוכמה!" התלהבה מקגונגל, "וגם ראשת בית גריפינדור! אני רואה שאת די מבוססת עליי."
"שטויות, אני גם מרביצה לתלמידים," גאטה ענתה בשיעמום. "ויש לי רטייה סופר מגניבה."
"אה, כן? אז למה שם המשפחה שלך זה חתול ביוונית?" הקשתה מקגונגל, "את גם משנה צורה לחתול!"
"אין דבר כזה שינוי צורה בהוגוורטס ההזויה," אינפפה גאטה, "אני בכלל טיפוס של כלבים." ואז היא נעלמה משם בעננת עשן.
"אין שינוי צורה אבל כן אפשר להתעתק בתוך הוגוורטס? מה זה המקום המזעזע הזה? איך הארי מתמודד כאן?!" מחתה הרמיוני.
"וזה שהם שונאים מוגלגים זה בסדר כאילו?" התפחלץ (שוב) רון.
"אפשר להקריא כבר את הפרק?" התלוננה דולורס, "אהמ אהמ כאילו?"
"אה, סליחה," הרמיוני התנצלה.
אמברידג' הנהנה, הוציאה כיפה מהכיס וחבשה על ראשה, והחלה להקריא: "קדש ורחץ כרפס יחץ, מגיד רחצה מוציא מצה. מרור כורך שולחן עורך, צפון כורך הלל נרצה. הא לחמא ענייא כי אכלו אבהתנא בארע דמצרים."
עיניו של רון הזדגגו, הארי ניקר על שולחנו, מקגונגל בהתה באוויר, אליוט המיס כספית או משהו (כשהמשהו זה כנראה החולצה שלו), ורק הרמיוני הקשיבה לה בקשב רב. "זה לא בא בחשבון!" היא מחתה.
"אה, מה?" הארי התעורר פתאום, "מה היא אמרה?"
"היא אומרת שיש לשרש את הקדמה ולעקור את השינוי!" הרמיוני המשיכה להתלונן.
"מה זה אומר?" נאנח הארי.
הרמיוני נאנחה גם היא. "היא קראה לנו מכוערים!" היא הסבירה.
"שולחן עורך?!" רון נדלק פתאום, "אמרו שולחן עורך? אוכל?!"
"איחרת, אח קטן ופצפון," לגלגו עליו פרד וג'ורג', "האפיקומן כבר בידינו, ואנחנו מבקשים לכלוא אותך בעליית הגג עם הרול!"
"לאאאאאא!!!!!" מחה רון.
"צודק, זה לא יהיה הוגן," אמרו פרד וג'ורג', "אתה תהיה למעלה והרול יהיה בחדר שלך."
"לאאאאאאאאאאא!!!!!!" מחה רון.
"צודק, מה שצריך זה ש–" פרד וג'ורג' החלו לומר, אבל ג'יני כבר גנבה מהם את האפיקומן. "השנוז בידיי!" היא צחקקה, ועפה משם על מטאטא לעבר השקיעה בעודה צוחקת צחוק מרושע. לוקהרט קרדיטים

-~-

הארי ידע בדיוק מה הוא עושה. זה לא מנע ממנו ליפול לבור עמוק מאוד שהוא שכח שקיים בפתח של הכיתה.

-~-

הארי נכנע לפלג.

-~-

"אה הלו?" הארי הרים את הטלפון. "אה לא זה לא אליי."

-~-

וא הצביע על חליפת שריון שהתהלכה לידם ונעצה בהארי מבט שגרם לו לחוש לא בנוח. מבט מטריד טיכו. והיא המשיכה להסתכל עליו. הארי שקל לדווח, אבל הוא לא רצה לחטוף מלקות.

-~-

בהוגוורטס המקורית הוא לא ממש הסתובב עם חברה, כי הוא גיי. אז הוא לא ממש ידע איך להתנהל בסיטואציות כאלה עם בנות, כי איכס בנות. יש להן חיידקיי בנות.

-~-

"וכדאי מאוד שהספגטי שנחלוק ביחד יישאר אי זוגי??????????????????"
"לא יודע אני לא מבין בחשבון," אמר הארי, "מה אני, הרמיוני?"
"אוף, ואתה יוצא עם עוד בנות אחרי שאתה יוצא איתה?" ברי צעקה עליו, "להתראות מתישהו הארי."
היא עזבה את בית התה בסערה. למה הארי תמיד יוצא עם בכייניות שמקנאות בהרמיוני?

-~-

"טוב עכשיו אני אומר איזה שורה כזאת שאמורה לקדם את הסיפור," אמר הארי.
כולם הינהנו בהבנה.
"יופי עכשיו שיעור הבא."

-~-

יחד עם קבוצה של תלמידי סלית'רין שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה. כן, קוראים. ככה נמשך הפאנפיק לנצחי נצחים. אפילו כשהארי התעורר שטוף זיעה בחדר מעונות הבנים מסיוט הבלהות הזה, וכל החברים שלו הצטופפו מולו והביטו בו בחשש – אחרי המתנה מתוחה, פתח רון את פיו ואמר להארי: "שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממהשהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממה שהצטרפו אליהם בדממהיי מאיר."

-~-

מאסטר אינדור היה איש עגלגל שדמה מאוד לכדור בדולח. תפס לבדו שטיחון אחד והרצפה שקעה תחת כובד – אה רגע רולינג כבר עשתה בשבילי את כל הבדיחות שמנים. לא משנה. מחדש.
מאסטר אינדור היה איש דקיק שדמה לאיטרייה. במקום להתיישב על שטיחון, הוא התיישב על חוט בודד מחוטי השטיח, והרצפה עלתה מעט בגלל שהמשקל שלו היה שלילי.

-~-

"כללללל עודד בלבבבבבב פנימההההההה נפשששששש יהודייייי הומיייההההההההה!" הארי שר איתם, בלי להבין מילה. זה היה נשמע לו מסתורי, ואפילו מעט מלכותי. הוא הרגיש צורך לעמוד על הרגליים ולהצדיע. תוך כמה שניות הארי הבין את הקונספט, והוביל את השיר.
"ולפאתי מזרחחחחח קדימההההה!" הארי צרח בפלצט. "עין לציוןןןןןןןןןן צופיהההההההההההה!"

-~-

"יאללה מי עולה אשרי?"
מאסטר אינדור המשיך, "והוא רחואוווום!!!! נו! נו!"
מאסטר אינדור הניח חפץ משונה במרכז הכיתה שזז לכיוונים שונים בפראות בזמן שהם המשיכו למלמל פסוקי דזמרה. בסוף מאסטר אינדור אמר דרשה על פרשת מטות מסעי והארי נרדם.

-~-

"אין אין אין כמו במבה. אין כמו במבה של אסם," היא זימרה.
"מה?" הארי שאל.
"אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה," היא המשיכה.
"מה מה?" הארי שאל שוב.
"מה טוב הוא אוהלך יעקב."
"חה חה נכשלת שוב," צחק עליה הארי.
"אוף הפעם היה לי את זה," ברי נאנחה.

-~-

הוא החליט שלעזאזל עם הנמכת הפרופיל והתאדה בו במקום.
"חחח הארי מצחיקול שוב אתה נעלם מרוב בושות," היא המשיכה לצחקק.

מתה.

וואו תמשיכו להוציא כאלה פרקים ופספוסים מדהימים ורק להעלות את הרמה אם זה אפשרי
שנה טובה!!

פספוסים נהדרים, רק חבל שלא היה לי כוח לקרוא את המסר החבוי בבלוק של הטקסט.
יהי רצון שתהיה לכם שנת אנדי מלאה מסתורין!

הפרק המפוברק

בפרק הקודם הארי כמעט נרדם באמצע התפילות של הימים הנוראים, והתעורר רק בנאום החותך של מאסטר גאטה על החשיבות של התשובה.

שלום ילדים! כאן גילדרוי לוקהרט, וברוכים הבאים לפרק המפוברק והלא קאנוני בעליל בסדרת "אנדי", שיגלה לכם את כל הסודות מאחורי הקלעים! נכון שתמיד רציתם לדעת איך הארי משנן את הטקסטים שלו? או איך ליהקנו את אנדי? או על מה רבו רון והרמיוני מאחורי הקלעים? או איך בשם אלוהים אני כל כך חתיך?
"לא."
אוף טוב בסדר. נעבור לכתבנו בשטח, גילדרוי לוקהרט! ובכן, גילדרוי, מה בפיך?
תודה, גילדרוי. קודם כל, רציתי לומר לך ערב טוב ושאתה נראה נהדר הערב.
אוי, תודה! אני חתיך כמעט כמוך, טיפשון!
אויש, אתה כזה טיפשון!
איזה טיפשוני אתה!
("מי לחץ על הגיי סוויץ'?" צרח רון).
רגע
מה
אם אני כאן מגיש את הפרק
נו
ואתה שם מדווח מהשטח
אז?...
אז מי….?
(הארי ניגש לטלוויזיה וכיבה אותה. "בחיי, הפרקים של 'לוקהרט קרדיטים' הולכים ונהיים הזויים יותר ככל שהפאנפיק מתקדם," הוא נאנח בעוד הטלוויזיה הציגה את הקרדיטים של התוכנית 'לוקהרט קרדיטים'. "פעם זה היה קורה רק אחת לכמה פספוסים," הארי המשיך, "ועכשיו אני מרגיש שלוקהרט הזה משתלט על כל העניין. טוב, אם אני כבר פה, אז שהכינוס הזה לא יהיה לחינם."
הארי לטש מבט ארוך בקיר.
"אז," הוא פתח.
על מי הוא מסתכל?
"אתם בטח שואלים את עצמכם–"
רגע, זה לא הקיר. הוא ממש בוהה בנו. מה נסגר.
"–למה במקום הפרק המתוכנן, זה מה שאתם מקבלים."
דפאק. ממתי הוא מודע אלינו. אנחנו קוראים הרי, לא? הוא לא אמור ל–
"–טוב תירגעו," הארי אמר, "אנחנו מודעים אליכם בכל הפספוסים מחדש, אין לכם מה להיות מופתעים. ועכשיו, לסיבה האמיתית. אני ואנדי לקחנו קצת חופשה מהעבודה שלנו, טוב? אחרי הכ(ו)ל, זה ההזדמנות הראשונה שלי לחגוג את סוכות מחוץ להוגוורטס. די כבר לתקן אותי, עורך. אני הארי, אני מדבר איך שאני רוצה."
"וואי, אתה ממש גרוע בדברים האלה, אה?" רטן אנדי, נשען על מה שברגע זה מתברר לצופים לא כקיר אלא כדופן של סוכה. "תגיד, סיימת ליטול את הלולב כבר? אני צריך אחריך."
"כן כן, רק זוז מפה. אני באמצע להסביר להם," אמר הארי בעצבנות. הוא תמיד שנא לדבר מול קהל, ועכשיו אתם יודעים את זה וזה מעצבן אותו אפילו יותר.
"ולהן," הרמיוני התערבה, "אתה מפלה את הקוראות הנאמנות שלנו. וחוץ מזה, אנדי, אתה מתנהג ממש מוזר ולא ק(א)נוני פה. היי, מספיק לתקן!!"
"סליחה?" אנדי התעצבן, "עד שסופסוף אני יכול להיות אני, ולא להיצמד לטקסטים הרכרוכיים האלה שכותבים לי, את כופה עליי לחזור לדמות המבאסת הזאת שאני צריך לגלם בפאנפיק הזה? יותר אהבתי את התפקיד שלי באנימורפיקס או איך שלא קראו לזה."
"הבטחתי לכם אקשן, נכון?" לוקהרט חייך לעבר קהל הצופים.
"רגע, אז מה שאתם אומרים בעצם זה שאתם בהפסקה?" פרד שאל, והארי ואנדי הנהנו.
"זה אומר שעד עכשיו הייתם ביחד?" ג'ורג' שאל גם הוא.
"מה?" התחלחל הארי, ואנדי הוסיף, "זהו, נמאס לי. אני חוזר לגלם את בילי קרמייקל."
"מצחיק מאוד ג'ורג'," לגלגה הרמיוני, "זה אומר שהפאנפיק יוצא לפגרת חגים, ונחזור אחרי סוכות עם פרקים חדשים."
"מה?" אליוט רטן, "אבל אני בשיא המתח! בדיוק מפת הקונדסאים התחרפנה והכל! עד שסופסוף קרה משהו בפאנפיק הזה, באמת!"
"היי, מי זה?" אנדי שאל והצביע על אליוט בחשש.
"עזוב את זה," הרמיוני ענתה לו, "אבל תחשבו על זה ככה, במקום לקבל פרקים שנכתבים בחטף תוך תקופת חגים לחוצה, תקבלו פרקים שהושקעה בהם מחשבה וניכר בהם מאמץ."
"אה, זה כדאי," הבין אליוט.
"כדאי מאוד, ילדים!" לוקהרט סיכם, "וכעת – "
"היי, מישהו ראה את הלולב שלי?" אנתוני גולדשטיין הסתער לתוך אולפן הצילומים, "אתם יודעים, בתור היהודי היחיד פה, אני היחידי שאמור להיות לו לולב!"
"אוי שיט נחשפנו," הארי מלמל, "פאודה! פאודה!"
כולם הסתערו לכל עבר. "נחזור אחרי החגי – אההה!" ניסתה הרמיוני לומר עד שמעדה על עמוד תאורה.
"אני חייב לטלפן לסוכנת שלי!" יילל אנדי, מעיף כיסאות כתר אנה ואנה בהימלטו.
ולוקהרט הסתתר מאחורי הטלפרומפטר ולחש, "לוקהרט קרדיטים!"



)

הכי מצחיק עד עכשיו!
בכל מקרה אני צריכה את הסוכנות של אנדי
יש לי סרט בשבילו!
אנדי הולך להיות טאם טה טאם
סדריק דיגורי!
כי אני לא יכולה יותר לקרוא קרוסאוברים של הארי פוטר ודמדומים
שמסתמכים על זה שאדוארד זה סדריק!
הנה חזרו אליי בהקדם