מטרובוט||נטע, קטע

תודה רבה לקלישה היקרה על הביטוא ועל הביקורת הבונה.
הקטע הזה הוא מעין הקדמה לסדרת קטעים עתידים שבעזרת ה' תצא לפועל.
תהנו!
***

מטרובוט
340 מילים

סי. או. קיו. אר. מטרו. מטרובוט.

רוזלין הביטה סביבה; הדירה עדיין היתה שקטה. לפעמים איימי נעלמה לימים שלמים כחלק מעבודתה כצלמת שטח. רוזלין הנידה בראשה. היא אמנם הייתה מטרובוט ומטרתה הייתה לדאוג שאיימי לא תהיה בודדה, אבל היא נשארה פעמים רבות לבד. זה לא הפריע לה. היא אהבה את השקט כמעט כמו שאהבה לנחם את איימי. הדלת נפתחה במהירות, דבר שהעיד שאיימי נסערת.
"מה שלומך?" שאלה רוזלין בקולה העדין והמתנגן, "הבחור לא היה נחמד?"
איימי יצאה הרבה בזמן האחרון, פעמים רבות מכדי שמי שאיננו מטרובוס, יוכל לזכור.
"אה, לא, ג'ורג' היה מקסים." אמרה איימי בהיסח דעת ובעטה את נעליה בעודה מתרווחת על הספה.
"אם כך, מה קרה, איימי? קשה שלא להבחין שמשהו מטריד אותך." ציינה רוזלין והתיישבה על יד איימי. "תרצי שאכין עוגיות שוקולד? מצאתי מתכון חדש באינטרנט ויש לי תחושה שתאהבי אותו."
"סתם יום רע. נפלתי לשלולית בוץ ואף אוטובוס לא הסכים לעצור בשבילי."
רוזלין הניחה יד מנחמת על כתפה של איימי. הייתה מעין הקלה בכך שבנו לה גוף דמוי אדם וכעת היא לא רק הולוגרמה. "אני מקווה שעוגיות שוקולד ישפרו את מצב רוחך." היא אמרה בחיוך קל; איימי מעולם לא סירבה לעוגיות.
"ברור." הנהנה איימי. "יש לי חשק ליפול לתוך שלולית בוץ כל יום," הוסיפה בבדיחות הדעת.
"אל תתרגלי." השיבה רוזלין בחיוך. היא הוציאה את המצרכים מהמקרר. קמט קל שבקלים עבר בפניה. איימי הייתה כבר בת עשרים ושבע ועד כה היא בילתה את חייה הבודדים עם רוזלין שדאגה להיות החברה הכי טובה שאפשר לבקש. אבל מה יקרה אחר כך? היא יצאה כבר כמה חודשים עם ג'ורג' ונראה היה שהקשר יחזיק מעמד. רוזלין לא ידעה מה יקרה: האם איימי תכבה אותה לאחר שכבר לא יהיה בה צורך? היא תוכנתה להרגיש כמו יצור חי, היא לא רצתה למות. היא הפנתה את מבטה לשנייה לכיוונה של איימי. חברתה האנושית ישנה בשלווה, בוודאי נרדמה מרוב עייפות. איימי הייתה הבן אדם הטוב ביותר שרוזלין הכירה. היא דאגה לאיימי בחירוף נפש ודאגה לנחם אותה בכל פעם שהיתה עצובה. האם כזה יהיה גמולה, למות כשאיימי לא תזדקק לה יותר? רוזלין רצתה לבכות. לצערה הרב, עוד לא יצרו אלגוריתם כזה.

סי. או. קיו. אר. מטרו. מטרובוט.

אני אשמח לתגובות!

אמ, אני *מזיעה מהעין*
סתם נו,זה כ"כ מרגש!
זה פשוט חמוד כ"כ.
כאילו, אהבתי את זה שרוזלין היא בעצם מין רובוט, רק מה שלא הבנתי זה איך יש לה רגשות?
אבל, רןזלין חמודה
ואיימי היא נראית מין אישה כזאת, שלא תדע להעריך את רוזלין, זה מה שהופך את רוזלין לטובה יותר. זה מקסים.

אע
זה מתוק!
אני ממש ממש אוהבת את הכתיבה שלך. היא נעימה לקריאה וכיפית ממש.
הסיפור מהמם!

השתעשע עם בינה מלאכותית ורגשות אצל מכונה זה תמיד כיף ומסובך...
אני לא אוהב קטעים בסגנון הזה, לא בגלל המדע בדיוני שאני דווקא אוהב, לא בגלל הכתיבה המדהימה ולא בגלל שחשבתי שמטרובוט זה מטרו של רובוטים, אלא בגלל הקטע של הדייט...

אבל ממש אהבתי!
אולי כן כדאי בכל אופן בשלב התחלתי, כיוון שני רואה שאת מדגישה שהכל אלגוריתמים וכו', לא לכתוב את המשפט "היא אהבה את השקט כמעט כמו שאהבה לנחם את איימי" אלא תויפי שם פרקטיות קצת. משהו על זה שהשקט הוא זמן טוב לנקות וכו' או לקרוא מתכונים כדי שהיא תוכל לשמח את איימי.
כלומר, כמו שאני קורא את המפה, כל חיה של הרובוטית נסובים סביב איימי. גם "הרגשות" העצמאיים שלה. אם לא כן זה קצת בעייתי כי זה הופך אותה לסתם ייצור תבוני ש"ביקשו" ממנו לשרת את איימי אבל היא יכולה להתגבר על הרצון הזה (או שזו המטרה, וגם אם כן נראה לי שלא דאי להכניס זאת בשלב זה)
ואם כן כדאי שגם "אהבתה" את השקט תהיה קשורה למעשיות הרובוטית שלה... :)

הוו אחלה קטע :>
אהבתי את הרעיון של ההמצאה. וגם את הקטע עצמו היה נהדר. לא שהבנתי למה מישהי בת 27 שיוצאת לשטח כל יום תצטרך מטרובוט, אבל אוקיי נזרום.
מה שכן הפריע לי אבל היה הרגשות. היא רובוט, היא לא אמורה להרגיש. ולכן זה טוב שהוספת שהיא מתוכנתת להרגיש כמו אדם אמיתי, אבל זה מעלה את השאלה… למה? למה שירצו שהיא תרגיש כמו בן אדם אמיתי, אם התפקיד שלה הוא לשמור חברה למישהו? בכך שהיא מרגישה וחושבת כמו כל אדם אחר, היא מקבלת את היכולת להחליט על הגורל שלה. היא יכולה להחליט שלא באלה וללכת.
צריך לחשוב על זה קצת :>
אבל שוב מנש אהבתי את הרעיון. הקטע כן קצת קצר, אבל זה לא כזה נורא נראה לי. כן מציגים את הדמויות טוב :>

וואו, זה ברצינות קטע ממש מהמם.
אני אוהב את הכתיבה שלך ואת הקונספט, שקצת הזכיר לי את הרעיון של ביימקס משישה גיבורים גדולים.
צריך כישרון יוצא דופן כדי לגרום לקורא להזדהות עם רובוט, ודווקא עשית את זה כמו שצריך

לא יודע אם התכוונת לכתוב "מטרובוס" באמת, או "מטרובוט".

וואי, מצמרר. השורה הזאת נכנסה בי ממש חזק.

קיצר נטע, מיותר להגיד את זה אבל יש לך כישרון. מחכה לראות עוד קטעים מהסדרה הזאת. זה מעולה.