מזל טוב פ(נ)ו(''ד)רטלוש

אני מתתתתתת
מצאתי שיטה להחליף בית

כאילו מה, אם תכתבי מאתיים אותיות בסוף מילה או מליון סימני קריאה אז אנחנו אמורים להבין שאת מתלהבת ממשהו?
תשתי מים קרים, כל מה שאת עוברת כרגע עברו מליארדים לפנייך.
אין שום דבר מיוחד בחוויות הסובייקטייביות שלך. את עוברת באותו מסלול ממוצע ומשעמם שעברו בו לפנייך כמעט כל המין האנושי.
פשוט תנשמי עמוק ותביני שאין משמעות לקיום שלך. קבלי את זה. אמצי את זה.
תלמדי לשרוד את החיים בידיעה שאת אפורה ומשעממת ושהדבר היחידי שיהיה יותר חסר תכלית מהקיום שלך, הוא המוות שלך.

הייייי

זה מאוד פשוט:

התכוונתי בית באתר פורטל הארי פוטר הישראלי.
בית מסוג הבתים - גריפינדור רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין.
מצאתי שיטה להחליף כאלה.

טוב אחי

אתה יודע שבשביל שמשהו יהיה הומור הוא צריך גם להיות מצחיק כן?

נכון כל מי ששלחתי לו פעילות לאישור רוצה לאשר לי אותה?

איזה יום היום
שבת או ראשון

זה לא היה מכוון ל"הומור" (לעניות דעתי), אלא היה מכוון להבנה עמוקה של משמעות החיים. וקוקופוקו כתב את התשובה הארוכה והמתחכמת יותר, מ"אין משמעות"

ראשון

יאא יוצא אנדי

היי

מאז תחילת האנושות, המין האנושי מנסה למצוא משמעות לקיום שלו.
אנו למדים זאת עוד מתקופת אברהם אבינו:
"...התחיל לשוטט בדעתו ...ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים, פרק א' הלכה ג').

אברהם חיפש משהו מעבר לחיים האלה. הוא חיפש את הכח הנצחי שמפעיל אותנו ואת הדרך להיות כמוהו - טוב ומיטיב לטובים ולרעים. אבל אברהם היה חריג בחברה הבבלית השאפתנית בה הוא חי וכך אולי גם בימינו. היום כמו אותם בבלים שישבו סביב אברהם, קל לנו להיסחף בזרמי החיים או לרדוף אחרי רגעים של תענוג חולף. למה? כי כולם עושים את זה, כי ככה חינכו אותנו ומי בכלל מאמין שאפשר אחרת?

אנו חווים משברים עולמיים בתחום הכלכלה, החינוך, האקלים, משברים מדיניים ואיומים גרעיניים, התפרקות הגרעין המשפחתי ואלימות גוברת. לצד זה ישנו חיפוש אחר רוחניות אינסטנט, אחיזה במיסטיקה ואמונות טפלות וגם חזרה לדת הממוסדת. האם כל זה מוביל למשהו טוב?
המשברים הללו דוחפים את האנושות כולה לידי חיפוש אחר אמת אחרת, אמת גבוהה שלא מסתפקת במה שיש לנו בעולם הזה. אנשים רוצים להגיע למקום ממנו הכול מתחיל, למקום בו הם מבינים את המחשבה המסתתרת מאחורי כל חלקי המציאות שלנו. ממש כמו שאברהם אבינו עשה בזמנו.

לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"...

מטרת המציאות היא להעלות את האדם לרמה שבה יהיה דומה לכח העליון שיצר אותו - אדם מלשון אדמה לעליון. בעלייתו לדרגת העליון, אוחז האדם בשני הקצוות של המציאות - בגופו הוא מצוי בעולם שלנו, ובנשמתו הוא בגובה הבורא. זוהי מטרת הקיום ואליה אנו מובלים.
הניתוק הרגשי והמעשי שלנו מהתהליך הכללי שמפתח את האנושות בעל כורחה גורם לתחושת אי סיפוק מהחיים. אך אם נלמד איך המערכת הכללית עובדת תתגלה בפנינו אפשרות להבין את המציאות בה אנו חיים. מתוך הרגשת הכח העליון הפועל בתוכנו יתמלאו כל החללים הריקים שלנו ותיווצר הרגשת שלמות, הרמוניה ונצחיות.


או שבכלל אין משמעות לכלום, כל המציאות היא שקר, והעולם הוא עוגה.

אם תשימו לב בגרוויטי פולס בפרק של סאמר-ווין אז קנדי מחבקת את דיפר
אוטיפי.