לוציפר || א"ה, טום אישר

*המ"ת הוא מציאות אחרת לסדרה, הדמויות עדיין אותן דמויות, תתייחסו לזה כמו מציאות אחרת עם אותו עולם.
** מ"ת זה נכתב ע"י (טליה, Maze Smith ברגע זה) ומיועד לשימוש בקהילת Hportal בלבד

לוציפר || א"ה

"אז אתה אומר שבזמן הזה שהייתי בכדור הארץ... נוצרו לי ילדים?" שאל גבר גבוה עם מבטא בריטי וחליפה.
"כן, גם אני לא יודע איך, לא שהייתי מופתע כל כך." השיב גבר גבוה גם הוא עם עור כהה וחסר שיער.
"אבל מלאכים לא יכולים להתרבות..." מלמל המלאך הבריטי ככל הנראה.
"אתה חושב שאני לא יודע את זה? לא רק לך יש ילדים, מסתבר שגם לי יש לוצי, ולרמיאל וליוריאל, לכל האחים שלנו." ענה הקירח עם העור הכהה.
"אז צריך למצוא אותם, ולהביא אותם ללוס אנג'לס אמנדיאל. בבקשה תגיד לי שהתחלת לעשות את זה." ענה לוצי.
"הגיע הזמן לפתוח את בית הספר למלאכים." סיכם אמנדיאל.

שלום לכם תושבי כדור הארץ, אם אתם נכנסתם לאשכול כנראה שאתם, טוב, ילדים של מלאכים. מה זה אומר ילדים של מלאכים? זה אומר שהמלאכים, כן, רפאל וגבריאל וכולם, הולידו ילדים עם בן אנוש. לפני שנתחיל להיכנס למורכבות של "איך זה קרה?" ו"האם יש לנו כוחות מיוחדים?" אני אסביר קודם על העולם ועל תקופת הזמן שלכם.

איפה אתם?

זה 2022, אלוהים עדיין אלוהים, הקורונה נגמרה, לא היו מלחמות גדולות מאז המרד של לוציפר (כן, השטן) מול אביו וגורש לגיהינום. השטן החליט לקחת חופשה קצרה (כי 11 שנים זה קצר) מהגיהינום ועבר לנהל מועדון לילה, שמעליו הפנטהאוז שלו בלוס אנג'לס, ארצות הברית. אל חברנו השטן הצטרף גם אמנדיאל - מלאך נוסף ומייז (קיצור של מזיקין) - שדה-משרתת של לוציפר שבאה איתו מהגיהינום. מסתבר שלמלאכים ולשטן יש ילדים, עם או בלי כוחות.

המלאכים

אז כמו שכבר הבנתם, אתם ילדים של מלאכים, חצי מלאך-חצי בן אנוש. למלאכים כמובן יש כוחות ו"תחומי שיפוט", כן, קצת כמו האלים בפרסי ג'קסון אבל בצורה שונה. כמו בפרסי ג'קסון גם המלאכים הם אחים אבל כאן דווקא מחשיבים את העובדה שקרובי משפחה. לכל המלאכים יש כוחות משותפים וגם לילדים שלהם, הנה רשימת הכוחות שיש לכל המלאכים:

כוח על אנושי - כל המלאכים חזקים יותר מבן אנוש רגיל, הם מסוגלים להרים ולהזיז משקלים מטורפים בלי להניד עפעף. לא ידוע מה המגבלה של המשקל שהם יכולים לסחוב. בנוסף לזה, הם חזקים מאוד בקרב אחד על אחד ומלאכים מסוימים יכולים להילחם מול כמה אויבים בלי בעיה.

מהירות על אנושית - מלאכים יכולים לנוע במהירויות גבוהות יותר מבני אדם. מלאכים מסוגלים להופיע ולהיעלם בהרף עין ומסוגלים לנוע בחדר תוך שנייה. הם יכולים לנוע, לרוץ, לקפוץ, לטפס ולעוף במהירויות שהן הרבה מעבר לאלו של כל כלי רכב ואפילו יותר מהר משהעין האנושית יכולה לקלוט.

זריזות על אנושית - למלאכים יש זריזות הרבה יותר גדולה מבני אדם, שדים, חיות ויצורים אחרים. יש להם איזון, קואורדינציה וזריזות מרשימה, מה שגורם להם לזוז במהירות ובקלות, להתחמק או לתפוס כל דבר שנזרק אליהם בין אם זה סכינים, חצים, פגיונות וכו'. בנוסף לזה הם מסוגלים להתחמק מאגרופים בקלות.

רפלקסים על אנושיים - למלאכים יש רפלקסים על אנושיים יוצאי דופן ומהירות ריאקציונית עצומה. הם מסוגלים לתפוס פגיון שנזרק לעברם מטווח קרוב מאוד ומהיר במיוחד ולהסיט/לחסום חבטות מלוחמים מקצועיים (בין אם הם מלאכים או לא).

אלמוות - מלאכים הם בני אלמוות, ואי אפשר להרוג אותם באמצעים קונבנציונליים, והם חיים במשך עידנים בלתי נספרים, כשהם הקדימו את האנושות (כיום הם בסביבות 13.8 ביליון שנים קיימים). הם יכולים לחיות לנצח נצחים מבלי להזדקן או להתפרק, ולשמור לצמיתות על חיוניות גופנית צעירה ויופי. הדברים היחידים שיכולים להזיק ולהרוג מלאך הם פגיונות שחושלו בגיהינום והחרב הבוערת.

אי פגיעות - מלאכים הם כמעט בלתי ניתנים להריסה, ויכולים לעמוד בכמויות עצומות של נזק פיזי. כדורים וסכינים קופצים מגופם ללא מזיק, הם חסינים בפני כל כלי נשק, פצצות וחפצים שאינם על טבעיים.

ריפוי מואץ - מלאכים יכולים לרפא מהר יותר מבני אדם ושדים; עם זאת, עדיין לוקח להם זמן רב להחלים מפציעות חמורות.

אינטליגנציה על-אנושית - בהיותם מבוגרים יותר מבני אדם ושדים, מלאכים אינטליגנטיים יותר מבני אדם ומרוב השדים. יש להם גם זיכרון יוצא דופן.

שינוי צורה - מלאכים מסוגלים לשנות את המראה המלאכי האמיתי שלהם, ולגרום לעצמם להיראות כמו בני אדם (להסתיר את הכנפיים המסיביות שלהם).

החיית מתים - מלאכים מסוגלים להחזיר נשמות מהגיהנום כדי להכניס אותם לגופים שנפטרו לאחרונה.

תקשורת עם רוחות - בדיוק כמו השם, מלאכים מסוגלים לתקשר עם רוחות רפאים ועם הנפטר כל עוד נשמתו לא חצתה את הסף והגיעה אל הגיהינום או גן עדן.

בנוסף לכוחות שיש לכל המלאכים, יש לכל מלאך ומלאך כוח מיוחד משלו, הנה הרשימה:

אמנדיאל - אמנדיאל הוא האח הבכור ב"משפחת המלאכים" והוא נחשב כלוחם הטוב ביותר של אלוהים. הוא אחראי על הפקודות החשובות ביותר שאלוהים נותן, כמו לשים על קין את האות שלו או לגרש את האלה (אימו) מגן עדן לגיהינום. היכולת המיוחדת של אמנדיאל היא העובדה שהוא יכול להאט את הזמן בצורה שבני תמותה וחצי מלאכים-חצי בני אדם לא ייראו אותו.

אוריאל - אוריאל הוא אחד הלוחמים של אלוהים וכמו שאר המלאכים הוא לוחם מדהים והרבה יותר טוב מכל בן אנוש שהיה קיים עד כה. היכולת המיוחדת של אוריאל היא לראות דפוסים, משמע שהוא יכול לראות מה ייקרה אם יזיז איקס ואז ייקרה וואי שיוביל לזי. הוא עקשן, חכם (גאון אפילו, יחסית לבני תמותה ומלאכים) וצייתן לאחיו הגדולים ולהוריו.

גבריאל - גבריאל היא כמו כל המלאכים אחת מהלוחמים של אלוהים ובעלת אותם כוחות כמו של שאר המלאכים. לגבריאל יש "חצי יכולת מיוחדת", היא מסוגלת לקבל ולמסור מסרים מכל מקום, משמע שיש לה גישה לכל מקום בין אם זה גיהינום, העיר הכסופה/גן עדן או העולם האנושי.

עזראל - עזראל היא מלאך המוות, יש לה להב מיוחד משלה שיכול להרוג מלאכים ובני תמותה בלי בעיה, כאילו היו חמאה. כמלאך המוות לעזראל יש קשר יותר... חזק עם בני תמותה. היא מודעת מתי מישהו אמור למות והיא יכולה לבחור מי רואה אותה ומי לא, בדרך כלל רק בני אדם מתים יכולים לראות אותה (ומלאכים כמובן).

רמיאל - רמיאל היא אחת מהמלאכים, היא ציידת מצוינת ואמנדיאל הוא ה"איידול" שלה. היא לוחמת מצויינת וצדה איילים בעיר הכסופה/גן עדן. היא מרגלת טובה והיכולת המיוחדת שלה זה לחוש בכל שמיימי שקיים (שד/מלאך/חצי מלאך-חצי בן אנוש).

מייקל - מייקל הוא האח התאום של לוציפר והוא גדול ממנו בשתי דקות. בניגוד לאח שלו, הוא לא גורש לגיהינום והוא אחד החביבים על אלוהים. מייקל מניפולטיבי והוא הוביל באופן צדדי למרד של לוציפר באביו. ההבדל היחיד בין מייקל ללוציפר (חוץ מכנפיים שלהם, של מייקל כהות ושל לוציפר לבנות) זה העובדה שהכתף הימנית של מייקל יותר נמוכה מהכתף השמאלית שלו. היכולת המיוחדת של מייקל זה לגרום לאנשים להודות בפחדים הכמוסים ביותר שלהם ולחשוף אותם. עוד יכולת של מייקל זו העובדה שהוא דובר אנגלית וספרדית.

לוציפר - לוציפר הוא השטן, כידוע לכולנו. הוא שולט בגיהינום והשדים מצייתים לו. ללוציפר יש כמה יכולות מיוחדות: הראשונה, והזאת שהוא משתמש בה הכי הרבה, היא המוג'ו שלו - היכולת שלו לעורר בבני תמותה וחצי מלאך-חצי בן אנוש את התשוקה האפלה והסודית שלהם. יכולת נוספת שלו זה הטליקנזיס שלו, הוא מסוגל להזיז חפצים קטנים-בינוניים ולהדליק/לכבות כל דבר (מבחינת טכנולוגיה). לוציפר הוא גאון (יחסית לבני אנוש ולמלאכים) וכריזמטי מאוד. עוד יכולת שלו היא היכולת להבין כל שפה בעולם, מסינית עד ללטינית ואפילו שפות מתות. למידע נוסף על לוציפר אפשר ללחוץ כאן(לחיץ).

כנפיים

למלאכים, כידוע לכולנו, יש כנפיים. בניגוד לסיפורים שסיפרו לנו שיש להם כנפיים לבנות והילה זה דווקא לא נכון. הכנפיים מגיעות בשלל צבעים, מלבן טהור (הכנפיים של לוציפר, השטן, בצורה אירונית) עד לדוגמת נמר וכנפיים שחורות ואדומות אפילו. יחד עם כמות הצבעים המגוונת גם הצורה של הכנפיים משתנה ממלאך למלאך, בין כנפיים ארוכות ורחבות, מלאות בנוצות רכות או נוצות שחדות כל כך שמסוגלות לחתוך אבן בקלות.
מלאכים מסוגלים להכניס את הכנפיים שלהם אל הכתפיים שלהם ולהוציא אותן, במידה והם מחליטים לכרות לעצמם את הכנפיים יישארו על הגב שלהם שתי צלקות גדולות, עד שהכנפיים יחזרו לפחות.
הם מסוגלים לעוף בין הגיהינום, לעיר הכסופה ולעולם האנושי (חוץ מלוציפר, הוא גורש מהעיר הכסופה) ואפילו לקחת איתם מישהו תוך כדי, כך שהם מסוגלים להעביר נשמה מהגיהינום לעולם האנושי (מה שהופך את הנשמה שהועברה לבלתי נראית ול"רוח רפאים".), אך לא לעיר הכסופה.
בזמן טיסה הם יכולים לעוף במהירות יותר מהירה מהעין האנושית וכמו שהוזכר קודם, הם מסוגלים לקחת איתם מישהו תוך כדי (אך זה יכול להשפיע על התעופה שלהם ואפילו לגרום להם להיתקע בגשר, תלוי במלאך ובכנפיים שלו).
נוצה מכנפיים של מלאך מסוגלת לרפא פציעות קשות אך נוצות חדות מסוגלות לפצוע ולשמש כפגיונות אפילו, תלוי במרקם וסוג הנוצה.

חולשות

כמו לכל יצור חי, גם למלאכים יש חולשות, בין אם זה באופן פיזי (כלי נשק) או דווקא באופן פסיכולוגי ויותר נפשי. יש שני כלי נשק שיכולים להרוג מלאכים (וכל ישות שקיימת) במכה אחת ובנוסף כלי נשק שחושלו בגיהינום שיכולים להרוג אותם גם. גם נוצות של כנפיים של מלאכים יכולות לשמש ככלי נשק. להלן רשימת החולשות של המלאכים:

מימוש עצמי - מימוש עצמי זה בין תכונה לחולשה, תלוי במלאך ובזמן. מימוש עצמי זה האופי שבו מלאך תופס את עצמו באופן לא מודע כשהתפיסה שלו מתממשת במציאות כשהאני הפיזי והרוחני שלהם קשורים אחד לשני. למימוש העצמי של מלאכים יש מגוון השפעות, בין אם זה באופן פיזיולוגי כמו המראה שלהם או של הכנפיים שלהם ובין אם זה חיזוק הכוחות שלהם או אפילו לקחת לעצמם את הכוחות באופן לא מדוע.

כלי נשק שחושלו בגיהינום - חולשה נוספת של מלאכים אלו כלי נשק שחושלו בגיהינום, לא ידוע על מלאך או בן אנוש שהחזיק בהם, רק בשדים שמחזיקים בלהבים כאלו.

החרב הבוערת - החרב הבוערת, כמו הלהב של עזראל (שנמצא בחרב הבוערת) מסוגל להשמיד מלאך או כל ישות קיימת (אפילו את אלוהים) לצמיתות. המוות לא מוביל לגן עדן או לגיהינום אלא שהישות נעלמת לתמיד בלי אפשרות להקים אותה לתחייה.

שדים

יחד עם מלאכים, בעולם יש גם שדים. כן, המענים בגיהינום הם השדים שכולנו שמענו עליהם. הם מסוגלים להיראות כמו בני אדם, הם אוהבים מוות, דם, רצח וכמובן, עינויים. בצורה שלהם כשדים אין להם כנפיים, לא, אין להם גם טלפיים שדומות לעטלף, הם חסרי כנפיים. הם עם פרצוף "חצי רקוב" שנראה כאילו לקחו את הפנים וטוב, אלו פנים של גופה רקובה.
שדים הם המשרתים של השטן (כן, הם ירגישו גם חובה לשרת גם את הילד.ה של השטן.) והם מתפקדים בנוסף למשרתיו ולעובדה שהם המענים בגיהינום הם גם הצבא שלו.
שדים מסוגלים להשתלט על גופות שרק לאחרונה מתו ו"להחיות" אותם, כך שהשד יהיה בתוך הגוף. דרך נוספת שלהם להגיע לכדור הארץ זה אם מלאך (או השטן) מטיס אותם לכדור הארץ או בחזרה.

הגיהינום

בין היתר בעולם הזה, עם המלאכים והשטן ואלוהים והכל, יש גם את הגיהינום. בניגוד למה שדמיינו כל הזמן, בגיהינום לא כזה חם, שלושים מעלות צלזיוס בערך וידוע לכולנו שבארץ זה יכול להגיע אפילו לארבעים. בגיהינום אין אגמי אש או משהו בסגנון, יש מסדרון ארוך שמלא בתאים חשוכים כשבכל תא יש "לולאת גיהינום". לולאת גיהינום זה בעצם החוויה שבה האדם חווה את הרגע הכי נורא בחייו, שוב ושוב, בלי הפסקה כלולאה.
ידוע שלשטן (ואולי גם לילד.ה של השטן) יש שליטה על לולאות הגיהינום, כל עוד האדם הוא במצב רגשי תקין.
המטרה של השדים, בגיהינום הזה, זה במידה ויש א.נשים בלולאת הגיהינום השדים מגלמים אותם, לפי מה שהאדם שנמצא בלולאה זוכר אותם כמובן.
כדי שנשמה תגיע לגיהינום או לעיר הכסופה, אין משפט ארוך (או קצר) שבה אחרים שופטים את הנשמה האם מגיע לה ללכת לגיהינום או לעיר הכסופה. לא, אם הנשמה אשמה על משהו היא תגיע לגיהינום, במידה והיא נקייה מאשמה או שהיא הבינה שהיא לא צריכה להיות אשמה על זה, באמת ובתמים, היא מגיעה לעיר הכסופה.

העיר הכסופה

העיר הכסופה ידועה גם כגן עדן, שם המלאכים גרים וחיים וכך גם הנשמות אשר מגיעות לגן עדן. הפעם הדמיון של בני האנוש יותר דייק, המקום כסוף ולבן, קצת כמו האולימפוס. אחד המלאכים - אוריאל מברך את הנשמות המגיעות לשם ואחראי על הכניסה שלהם לשם, יחד איתו גם איב או חווה מברכת את הנשמות שמגיעות לשם.
המקום מלא בחגיגות ולפי התיאורים יש שם גם חיות (איילים לדוגמה) שאפשר לצוד או סתם להסתובב איתן. בניגוד לגיהינום, שם אין עינויים אבל כן הוזכר שאחרי כמה אלפי או עשרות/מאות אלפי שנים מתחיל לשעמם שם, כך שהדברים שם די חוזרים על עצמם.

אז, מי אתם?

אתם שבעה ילדים של מלאכים, אתם חצי מלאכים-חצי בני אנוש (או חצי שטנים, במקרה של הילד.ה של לוציפר אבל גם הוא נחשב כמלאך) וקיבלתם מהחצי המלאכי שלכם כוחות. בניגוד למלאכים, אתם לא חסינים לכלי נשק רגילים של בני אנוש והכוחות שלכם יותר "מומהלים", החצי האנושי שלכם הוריד את הכוח שלכם אך אתם עדיין יותר חזקים מאדם ממוצע.
כל אחד מכם הרגיש (והשתמש) בכנפיים שלו בחייו והרגיש (ואולי אפילו השתמש) בכוחות שלו בחייו, עד שגבר עם מבטא בריטי וגבר נוסף עם עור כהה וקירח נקשו בדלת הבית שלכם ואמרו לכם שאתם ילדים של מלאכים, מה שהסביר הרבה חלקים בחייכם.

אני צריכה חמישה עד שבעה רשומים, לא יותר ולא פחות כך שהראשונים שתופסים מקבלים שמירה לחמישה ימים, לא תערכו את הטופס תוך חמישה ימים (או תגמרו) והשמירה שלכם תיגמר.

גם למלאכים יש כמה חוקים

1. החוקים הגלובאליים וחוקי הפורום תקפים גם באשכול ההרשמה וגם באשכול המשחק עצמו.
2. להגיב תגובות יפות במהלך המשחק, אחרת אף אחד מאיתנו לא יהנה.
3. באשכול המשחק תוכלו לשלוט אך ורק על הדמות שלכם, ממש כמו בחיים האמיתיים שאנחנו לא יכולים לשלוט במתרחש.
4. כמובן שמה שאתם יודעים הדמות שלכם לא בהכרח יודעת.
5. נא לא להגיב באשכול ההרשמה יותר מפעם אחת, במידה והטופס שלכם זקוק לעוד תגובה תבקשו אישור בה"פ.
6. יש להגיב עד חמישה ימים מאז שאני אגיב לכן באשכול המשחק, כמובן שאם תגיבו לפני אני אמשיך את העלילה שלכם מהר יותר (כל הדמויות מתחילות ביחד אבל משם כל דמות מתקדמת בקצב שלה).
7. במידה ולא תוכלו להיות פעילים תודיעו לי כדי שאוכל להשתלט על הדמות שלכם או להרוג אותה (ויש לי דרכים מאוד יצירתיות, תאמינו לי).
8. תהנו, זה למה אנחנו כאן!

כמה הערות נוספות

● אם לא הבנתם את זה עדיין, לא יכולים להיות שני ילדים של אותו מלאך, מה שאומר שהראשון שבוחר תופס, אלא אם כן הוא לא מעדכן את הטופס שלו ואז המלאך פנוי.
● תתחשבו בבקשה בעובדה שהכוחות שלכם כחצי מלאכים פחות חזקים משל המלאכים, במידה ויש לכם שאלות אתם מוזמנים לפנות אליי בהפ.
● למרות העובדה שהדמויות מסוגלות לרפא את עצמן מהר יותר מבן אדם ממוצע לא אומר שרגל שבורה תתרפא תוך כמה דקות, שימו לב לזה.

טופס

CODE

[B][COLOR=PaleVioletRed]שם + כינוי:[/COLOR][/B] שלכם [B][COLOR=LightSeaGreen]שם מלא של הדמות:[/COLOR] [/B] [B][COLOR=PaleVioletRed]גיל:[/COLOR][/B] בין 12-17, לא יותר ולא פחות [B][COLOR=LightSeaGreen]הורה:[/COLOR][/B] מבחינת המלאך/ית, ברגע שמישהו בחר מלאך אי אפשר לבחור אותו יותר, מוזמנים לפרט גם על יתר המשפחה כאן [B][COLOR=PaleVioletRed]מגדר ונטייה מינית:[/COLOR][/B] [B][COLOR=LightSeaGreen]מוצא:[/COLOR][/B] אתם יכולים להיות מכל מקום, בין אם זה בארה"ב או לא, העיקר שבסוף אתם גרים בארה"ב [B][COLOR=PaleVioletRed]מראה:[/COLOR][/B] לפחות שבע שורות, תתארו את הכנפיים ואת כל הדמות [B][COLOR=LightSeaGreen]אופי:[/COLOR][/B] לפחות שבע שורות [B][COLOR=PaleVioletRed]רקע:[/COLOR][/B]לפחות שבע שורות, מוזמנים לפרט גם על אירועים עם הכוחות והכנפיים [B][COLOR=LightSeaGreen]כוח/ות:[/COLOR][/B]לפי מה שנכתב על התיאור במלאכים [B][COLOR=PaleVioletRed]צבע[/COLOR]:[/B] צבע שתרצו שאשמור אתכם בו [B][COLOR=LightSeaGreen]סטטוס התקדמות:[/COLOR][/B] חסר אופי? רקע? הכל גמור? [COLOR=PaleVioletRed][B]הערות/הארות/שאלות:[/B][/COLOR]

שמורות:

יעל, The last rain, פייפר לין אליסון-מורנינגסטאר, לוציפר
נגה, Wolves, לילי ראוון, רמיאל
יולי, THE END, איימי ארינסון, עזראל

שם + כינוי: יעל. גשם וזה את יודעת
שם מלא של הדמות: פייפר לין אליסון-מורנינגסטאר (כי לוצי)
גיל: 15
הורה: לוצי3>>>
מגדר ונטייה מינית: נקבה, בי.
מוצא: אמ ל"א נראלי כי כאילו את יודעת איפה עוד לוצי יכול ללדת ילדה? אז לוס אנג'לס.
מראה: טוב, המראה של פייפר הוא מאוד... מורכב. לפייפר יש אמא אסיאתית, אבל היא קבלה כ"כ הרבה דברים מלוציפר, שהוא אחרי הכול גבר בריטי, ככה שהיא נראית שילוב של שניהם. אבל חיבים לצין, השילוב הזה יצא עליה טוב. לפייפר יש שיער שחור. זה תיאור קר מדי בשביל שיער, השיער שלה הוא שחור רך כזה, חלק-גלי. כלומר, לא חלק מקלות, ולא גלי. לרוב הוא חלק, אבל אם היא תלך לישון עם שיער רטוב, או תסלסל את השיער קצת יותר מדי, בידים כזה, לא בבייבליס הוא יהיה גלי. השיער שלה נראה טוב, ומחמיא לה לפנים. תווי הפנים שלה מסתדרים עם השיער בצורה מפתיעה, והרבה פעמים היא חושבת כמה טוב שהשיער שלה לא יצא קצת פחות שחור. יש לפייפר מצח קצת יותר גבוה מהממוצע, אבל לא משהו מאוד חריג. העור שלה הוא חיוור באופן טבעי, כמו של אמא שלה, אבל יש בו קצת מהגוון של לוצי. העינים שלה מלוכסנות קצת, כי אמא שלה אסיאתית, אבל לא כמו אמא שלה. העינים שלה בצבע כחול-אפור. כחול זה צבע העינים של אמא שלה, ואפור היא תמיד חשבה שהגיעה קצת מאבא, אבל ללוצי יש עינים חומות, ככה שהיא לא באמת תדע מאיפה זה הגיעה לה האפור הזה. האף שלה הוא בגודל בינוני, והשפתים שלה קצת גדולות מדי, אמא שלה תמיד אוהבת להגיד שזה בגלל שהיא מדברת יותר מדי. הצוואר שלה קצת גבוה, אבל לא ברמה ששמים לב שסתם עוברים לידה ברחוב. הגוף שלה די רזה, וזה תמיד מעצבן אותה. היא היתה יכולה להיות עם שרירים גדולים, כי היא עושה ספורט, אבל הגוף שלה פשוט נשאר רזה תמיד. אבל היתרון, שהיא יכולה לאכול בלי להשגיח יותר מדי. לפייפר יש רגלים קצת מוזרות, למרות שאף אחד לא באמת רןאה את זה. כף הרגל שמאל שלה, פשוט גדולה יותר מימין, וזה היה מעצבן אותה שהיא היתה ילדה קטנה יותר אבל היום פחות אכפת לה. גם ככה היא תמיד הולכת עם סניקרס גבוהים שחורים, עם אבנים כסופות משובצות בהם. בערך כאלה, אבל עם סוליה נמוכה יותר. היא גם לובשת מכנסי עור או ג'ינס שחורים, אם עור אז מכנסים מבריקים כאלה, ואם ג'ינס אז משופשפים עם כמעט-עומד-להיקרע בברך. בד"כ יש לה שרשרת ברזל כזאת שמחוברת לה מהמכנסים, לחולצה השחורה או כסופה שלה. יש לה חולצות חלקות שחורות, חולצות שכתוב עליהם כיתובים בכסף, או סתם חולצות עם ציור של להבות, או גולגולת, או נשק כלשהו. זה משתלב יפה עם האיפור שהיא בקושי שמה. היא לא מקפידה להתאפר, אבל למזלה כל האיפור שיש לה בבית הוא עמיד+, כי לאמא שלהה זה יותר חשוב אז היא יכולה להתאפר 5 דק פעמים בשבוע, וזה יספיק. וזה באמת מה שהיא עושה. יש לה אודם אדום. באמת אדום, כהה כזה. ובערך זהו. הריסים שלה שחורים באופן טבעי, אז היא לא צריכה מסקרה. יש לה 3 שרשראות על הצוואר, משהו כמו 14 טבעות על הידים, ועוד 2 על הרגלים, יש לה בערך 3 צמידים על כל יד, וכמובן שכולם בצבע כסף, או שרשרת חוט שחור כזאת. בגדול, היא נראית קצת כמו גותית, אבל בעיקר בלבוש.
אה, שכחתי. הכנים שלה אדומות כהות.
אופי: טוב, לפייפר יש אופי מסובך. יש את איך שהיא מתנהגת בבית הספר, ויש את האופי שלה בבית. יש את ההתנהגות נגד שלה, כל פעם שמישהו דורך על נקודה רגישה, בדרך כלל זה על אבא שלה. היא לרוב, גם בבית לפעמים, וכמעט תמיד בבית הספר, הילדה האדישה-הקרה הזאת, זאת שתמיד עם אוזניות, זאת שהמורה יכול.ה להעיר לה כל השיעור, וזה ממש לא יפריע לה. זאת שלא מקשיבה בשיעור, תמיד שומעת מוזיקה או מצירת או ווטאבר, אבל מוציאה ציונים טובים. זאת פייפר. ככה לפחות הילדות בבית הספר מכירות אותה. בבית שלה היא גם מתנהגת ככה, למרות שהיא אוהבת את אמא שלה, אז יכולות לצאת הרבה פעמים שהיא תתנהג שונה ושיצא ממנה צדדים אחרים לגמרי, אבל לא ברמה קיצונית, אלא אם כן יהיה מצב ממש רע לאמא שלה. אם כן, היא בהחלט יכול להיות ממש 'ריגשי' כזאת. אבל בד"כ היא די רגילה עם אמא שלה. מה שכן, מה שמשותף עם כל היחסים שלה שלה לכולם בערך, זה הציניות. פייפר משתמשת בציניות תמיד. במובן מסוים, זה הכלי שלה נגד העולם. זה לחש המגן שלה, שעובד נהדר. זה עובד אפילו יותר מהילדה-שלובשת-שחור-אדישה-ומפחידה-שמנקה-ציפורנים-עם-סכין. אז כן. היא תמיד צינית. אבל יש זמן אחד שפייפר לא כזאת, וזה בעיקר אבא שלה. כאילו, שמישהו פותח את הנושא הזה, זה פשוט נקודת החולשה שלה. היא מאבדת שליטה. היא יכולה לצעוק, או להרביץ, או כל דבר. אף אחד לא יודע מה היא תעשה, ולכן גם כמעט אף אחד לא מדבר על זה. חוץ מכמובן, שהגבר הבריטי מגיע לדלת שלה לול. אבל אם נסכם אותה בקצרה: צינית, אדישה, חשדנית, אנטי-חברותית. פייפר יכולה לשנות את האופי שלה מאוד מהר, ככה שהרבה פעמים לא תבינו מה עבר עליה. פייפר היא מאוד פזיזה, היא עושה הרבה דברים בלי לחשוב, מה שמשנה אותה מאוד. היא תמיד מסתתרת, היא תמיד נשארת קרת רוח כי היא לא רוצה להיכנע לרגשות שלה, והיא לא רצה להיות עם אנשים. פייפר פשוט לא חושבת על בנאדם אחד שהיא אוהבת חוץ מאמא שלה. מערכת היחסים שלה עם אמא שלה מורכבת, אבל זה ברור. כול אחת אוהבת את השניה, ואוהבת באמת. זה לא יחס רגיל בין אמא לילדה, כי אין כאן הורה שני בסיפור. אמא שלה ה כל מה שיש לה, והיא כל מה שיש לאמא שלה. יש בינהם קשר חזק. הם מספרות אחת לשניה הרבה, אבל הם בעיקר נמצאות שם. אפילו אם הם רק ידברו בהערות ציניות אחת עם השניה, זה יהיה כ"כ ברור. יש בינהם קשר חזק, כמו איזה משהו שהם בנו בתור תגבורת על זה שאבא שלה לא שם אתן. כי הקשר אם אבא שלה, והיא חשבה על זה הרבה, הוא בדיוק הפך מאמא שלה. אז במובנים מסוימים, אמא שלה היא גם אמא רגילה שלה, וגם אבא שלה. אבל יותר מכול, אמא שלה פשוט המגן שהיא בנתה מפני אבא שלה. כי זה מגן חזק יותר מציניות.
רקע:מאז פייפר נולדה החיים שלה לא השתנו בהרבה. בגיל 5 אמא שלה התחתנה שוב, עם איש בשם לוקי, שהיה לו שני ילדים, תאומים, בשם ניקו וג'ולי. פייפר שנאה אותם שנאת מוות, ולמזלה גם אחרי 4 שנים אמא שלה הבינה את זה גם, והתגרשה. למרות שאמא שלה ולוקי עדין חברים, פשוט 'לא נשואים' כמו שהם מגדירים את זה. פייפר עדין צריכה לבקר אותם כל כמה זמן, לצערה הכ"כ רב. אבל בגדול, זה אותו דבר. היא לומדת בבית הספר המחוזי,
ואמא שלה עובדת בחברה לפיתוח העתיד. שזה אומר שכול החיים שלה היה לה בבית מלא דברים של טכנולוגיה. החל ממחשביים וטלפונים ואייפדים, ועד רובוטים. בכמויות. פייפר אוהבת מוזיקה ברמות (יותר ממני אפילו) ואין סיכוי שהיא יוצאת מהבית בלי אוזניות. פשוט אין סיכוי. והיא גם אוהבת לציר, ועושה את זה לפעמים. בעיר בשיעורים. אבל היא גם מאוד אוהבת לנגן. היא מנגנת על פסנתר, וטובה בזה, כמו לוציפר אבל היא לא יודעת. היא גם די טובה בלשיר, למרות שהיא לא עושה את זה אף פעם.
קרה לה בבית הספר פעם שממש התחילו לעצבן אותה על אבא שלה והיא ממש יצאה משליטה ונהיה לה פני שטן וכנפיים, ומאז כל בית הספר מפחד ממנה.
לפני שאמא שלה התגרשה מלוקי, קרה פעם שהיא העיפה את ג'ולי מהמרפסת
קרה לה גם פעם שניקו פצע אותה ממש חזק, ואז היאא נרפאה די מהר. יותר מהר ממה שהיא חשבה.
אבל מכול הסיפורים, יש שני דברים מוזרים.
אחד, הכנפים שלה. הרבה פעמים שהיא בדיכאון וכזה הכנפים שלה פשות צצות משומקום, ואז נעלמות בחזררה.
ושתיים, זה סבתא שלה. סבתא שלה, אמא של אמא שלה נפטרה לפני שנה. וכול השנה הזאת, פייפר יכולה להישבע שכ"כ הרבה פעמים היא דיברה עם סבתא שלה, אפילו שאין לזה הסבר.
כוח/ות:
כוח על אנושי-כן אנושי, אבל של אנושים חזקים מאוד
מהירות על אנושית-יותר מהר מבניי אדם, אבל לא כמו מלאכים
זריזות על אנושית-יש לה יותר מבני אדם, אבל פחות ממלאכים
רפלקסים על אנושים-יש אבל פחות ממלאכים
אלמוות-מגיל 20 היא נשארת אותו דבר
אי פגיעות-אין לה
ריפוי מואץ-כן, אבל פחות ממלאכים
אינטליגציה-יש, אני מניחה
שינוי צורה- היא יכולה לשנות את הכנפים וכו'
החייאת מתים-אין
תקשורת עם רוחות-יש
אה, היא (כמו רורי) קיבלה קצת מהכוח של אמנאדיל, אבל לא ברמה כמוהו. זה קורה לה רק שהיא ממש בסערת רגשות עצומה, כמו הפרצוף שטן בערך. וגם זא זה ממש לשניות או דקות ספורות, וזהו.
צבע: כחול רויאל
סטטוס התקדמות: גמור אני חושבת
אני אערוך בהמשך
הערות/הארות/שאלות:

שם + כינוי: נגה, Wolves
שם מלא של הדמות: לילי ראוון
גיל: 12
הורה: רמיאל
מגדר ונטייה מינית: בת, בי
מוצא: בריטניה
מראה: יש ללילי שיער גלי עם גוונים של חום- בלונד, שהיא שוקדת על טיפוחו שעות ביום. עיניה כחולות, כמעט בצבע טורקיז. יש לה עור מעט שזוף. היא יחסית רזה, ויש לה גוף במבנה של שעון חול. יש לה ריסים שחורים באורך בינוני, שפתיים מעט ורודות שנראות כאילו היא הרגע שמה אודם, גבות מעט עבות ואף גדול יחסית. לדעתה, הגבות שלה הורסות הכל, למרות שכשהיא לא חושבת עליהן היא מוצאת פגמים אחרים בעצמה. היא בדרך כלל מסתובבת בשיער פזור, או שהוא אסוף בקליפס, ובאירועים מיוחדים היא מבקשת שיאספו את שיערה בצמה. יש לה שיער שמגיע עד קצת אחרי השכמות, כך שהוא לא קצר ולא ארוך. יש לה צלקת קטנה ברגל, שכרגע היא רק פס לבן ומעט מבהיל, אבל שקשה לשים לב אליו. יש ללילי ציפורניים ארוכות שהיא מגדלת, וצובעת בלק. היא בדרך כלל עם לק סגול, אבל הלקים השחור והכסוף הם החביבים עליה. היא בדרך כלל מסתובבת עם ג'ינס כחול, ומעדיפה כחול יותר כהה, שאליו היא תוסיף חולצה חלקה בדרך כלל, ולרוב או לבנה, או שחורה או כחולה. בקיץ היא מסתובבת תמיד או עם מעיל או עם סווטשרט. בקיץ היא תמיד נועלת סנדלים, ובחורף היא תמיד נועלת מגפיים, אלא אם כן מכריחים אותה לנעול משהו אחר. היא מסתובבת תמיד עם שני צמידי רגל על רגל ימין, את שניהם היא הכינה בעצמה, אחד בצבעים כחול ואפור, והשני בצבעים ירוק ואפור. היא אוהבת את הצמידים, אבל גם לא יכולה להוריד אותם בלי לגזור אותם. לפעמים היא שמה עם כל מיני צמידים, אבל החביבים עליה הם צמידי החרוזים השחורים- כסופים שלה, שעליהם גם תליונים מכסף. יש לה עגילים כסופים בצורת ירח, שתואמים לשרשרת שלה- בעצם חוט שחור שעליו תליון כסוף בצורת ירח. היא לא נוהגת להתאפר, למרות שבאירועים חשובים היא כן תשים אודם בצבע גוף כזה, ותשים צלליות חולות ואיילינר שחור. הכנפיים שלה שחורות וגדולות, והחלק העליון שלהן כסוף. יש לה נוצות מחודדות בקצה שיכולות לשמש כנשק, אבל במפתיע הן לא מאוד קשות, אלא גמישות כאלה.
אופי: ללילי יש מגננות רגשיות שהיא מרימה מול כל האנשים שהיא לא מכירה. מי שלא מכיר אותה רואה ילדה קרירה, רגזנית ונקמנית. מי שכן מכיר אותה רואה ילדה חמודה וביישנית, שכחנית, ו... עדיין מעט רגזנית. לא עד כדי כך קשה להרגיז אותה, וזמן ההירגעות שלה תלוי בסיבה שבגלל היא התרגזה, ובאמצעי ההירגעות שיש לה. אמצעי ההירגעות הטוב ביותר שלה הוא בובת הפרווה שלה, שהיא פשוט מחבקת (יותר מדויק לומר מועכת), וזה מרגיע אותה. גם להרביץ למשהו מאוד עוזר, אם כי לא נדיר שאחרי זה יש לה כמה פצעים על היד, פעם היא אפילו שברה את אחת העצמות ביד שלה בגלל שהיא הרביצה לקיר. הקטע הוא, שלמשל אם היא הכירה חברה בבית הספר, והיא עוברת בית ספר, ממש קשה לה לשמור קשר עם החברה אם אין להן משהו קבוע שהן נפגשות בגללו, כמו בית ספר. היא ממש נאמנה לחברות שלה, ולכן אם מישהו יאיים עליהן, לדוגמא, היא תגן עליהן, בעזרת אחד מהכשרונות היחידים שלה: לחימה! היא לא מאוד טובה בקטע של התקיפה, אבל היא ממש טובה בקטע של ההגנה בזכות האינסטינקטים שלה. היא גם יכולה להיות מאוד מצחיקה, אבל רק אל החברים שלה. לא נדיר שהיא מדברת בציניות, בעיקר עם אנשים שהיא לא מכירה. עוד משהו שרק החברים של לילי זה שהיא אוהבת לשיר, וגם ממש טובה בזה. אפילו ג'יימס לא יודע על סוד השירה של אחותו, וכך גם אבא של לילי, למרות שאמא שלה תפסה אותה שרה פעם אחת, אבל לילי הצליחה להתחמק מהמצב.
רקע: לילי נולדה ב2010\3\21 למרינה ורון בבריטניה. טוב, האמת שהיא לא נולדה להם, אלא שהם מצאו אותה ברחוב. הם מעולם לא גילו לה שהיא מאומצת, והיא חשדה לפעמים בזה שהם לא ההורים האמיתיים שלה, אבל אף פעם לא באמת חשבה שהיא מאומצת. שבוע בדיוק לפני שהם מצאו אותה נולד להם בן, ג'יימס (ההורים קראו הארי פוטר וחשבו שזה יהיה מגניב). ההורים סיפרו לשני הילדים שהם אחים תאומים, למרות שאין ביניהם קשר דם. כשהיא הייתה בת שנתיים הם עברו לבוסטון שבארה"ב, למרות שהטיסה לא הייתה להיט למרינה ורון. ג'יימס נולד שונה מאוד מאחותו, ודומה מאוד להוריו, כך שהמראה השונה של לילי הפך לבדיחה בבית. כשהיא הייתה בת שנתיים וחצי לילי הסתובבה לה בבית, ובדיוק התקינו את המיטה החדשה של ג'יימס, שהיו בה חלקי מתכת שהיו קצת חדים, והתוצאה הייתה: צלקת לבנה ארוכה, והרבה דם. כשלילי הייתה בת שלוש שנים היא שיחקה עם אחיה, אמה ואביה כדורגל, אבל התברר שזה ממש לא הוגן. התגלה שיש ללילי אינסטינקטים קטלניים שחסמו כל כדור, וכך היא הפכה לאלופת הבית במשחקי כדור, מה שכמובן, עורר מעט את הקנאה של אחיה. בגלל העבודה של אביה הוא צריך לטוס לחו"ל כמעט כל הזמן, כך שהיא לא רואה אותו הרבה, וכמובן שהוא מביא מתנות. כשלילי הייתה בת חמש אביה הביא לה מחול בובת פרווה של חתולה, הבובה הייתה יחסית גדולה, והזכירה מעט כרית, ומאז הייתה ללילי בובה אהובה, שאיתה היא ישנה בלילה ועזרה לה להרגיע כעסים שהיא תמיד מייחסת לגיל ההתבגרות. כשלילי הייתה בת שש היא גילתה עוד כמה כוחות מלאכיים שלה, כמו הכוח העל אנושי שלה, שהיא גילתה בזמן תחרות מי חזק יותר בינה לבין אחיה, ואת הריפוי המואץ שלה, כשהיא שברה את הרגל, שהחלימה מהר יותר ממה שהרופאה אמרה,, ואת האינטיליגנציה העל אנושית שלה היא גילתה כבר בשנתה הראשונה בבית הספר. כמה ימים אחרי תחילת השנה הראשונה של האחים בבית הספר הוריהם נתנו להם מתנה: טלפונים! פעם אחת, כשהיא הייתה בת שבע, היא שיחקה עם אחיה, ובאיזשהו שלב הוא קפא עם הכדור ביד ללא מילים, ובהה בה. אחר כך כששאלה אותו לגבי זה הוא גילה לה שראה כנפיים שחורות- כסופות עצומות על הגב שלה, והיא צחקה עליו ואמרה לו שהוא מדבר שטויות, למרות שבאותו לילה היא ישבה שעות וחשבה על זה. בערך בשנה השלישית של לילי בבית הספר אחיה נהפך ליותר ויותר מקובל, ואילו לילי נשארה ילדה רגילה. ביחד עם הקנאה של ג'יימס באחותו, זה היה מתכון לאסון, וכך קרה: ג'יימס התחיל לצחוק על אחותו, ויחד איתו כל חבריו המקובלים, ואיש לא ידע שהם אחים תאומים, ואיש גם לא היה מנחש, עם המראה הכל כך שונה שלהם. באיזשהו שלב הם הפסיקו לדבר גם בבית, הוריהם שמו לב לזה וניסו לפייס אותם, כך שבבית שניהם מעמידים פנים שהם כרגיל, ואילו בבית הספר ובכל מיני מקומות אחרים בלי הוריהם הם כעסו אחד על השני, צעקו אחד על השני, רבו ושנאו. בשנה שאחרי תחילת המריבות ביניהם הם עברו דירה, הדירה החדשה כך שהם לא עברו בית ספר וכל זה, אבל עכשיו ג'יימס ולילי לא היו באותו החדר. לילי עיצבה את חדרה בשחור, לבן וכסף, וזאבה השראה מהכנפיים ההן שג'יימס אמר לה שהוא ראה על גבה. כמה ימים אחרי שהם עברו דירה ההורים נתנו לילדים לפטופים משלהם כדי שייתעסקו בעיניינים שלהם. מאז האחים אפילו לא ניסו להשלים, ולא היו ממש שינויים בחייהם של האחים, חוץ מגיל ההתתבגרות שהגיע, ויחד איתו הגיע קושי בשליטה במצי הרוח שלה ללילי, מה שממש לא תרם להתקפי הזעם שגם אז היו לה, ועכשיו נהפכו להרבה הרבה יותר מכאיבים בעור התוף.
כוח/ות:
כוח על אנושי- היא חזקה מבני האנוש, אבל חזקה הרבה פחות ממלאכים.
מהירות על אנושית - אין לה, היא אומנם רצה לא רע, אבל ממש אין לה.
זריזות על אנושית - היא זריזה מאוד, תוסף נפא לרפלקסים שלה.
רפלקסים על אנושיים - יש לה רפלקסיים קטלניים מאוד, ממש ברמה של המלאכים.
אלמוות - יש לה, היא תפסיק להתבגר בסביבות גיל 18.
אי פגיעות - ממש לא, לא קשה לפגוע בה, אם אתה מצליח לעבור את האינסטינקטים הקטלניים שלה.
ריפוי מואץ - יותר מהיר מהריפוי האנושי, אבל יחסית לריפוי מלאכי הוא די איטי.
אינטליגנציה על-אנושית - יש.
שינוי צורה - היא יכולה לעשות, אבל לא מודעת לזה, כמובן.
החיית מתים - לא.
תקשורת עם רוחות - לא.
צבע: Maroon
סטטוס התקדמות: ערכתי
הערות/הארות/שאלות:

שם + כינוי: יולי, בצד
שם מלא של הדמות: איימי ארינסון
גיל: 12
הורה: נלך על עזראל
מגדר ונטייה מינית: בת
מוצא: לונדון
מראה: לאיימי יש שיער חום-אדמדם שלא בדיוק חלק, כי הוא טיפה גלי כזה אבל נוטה יותר לחלק, והוא מעט נפוח, כי הוא לא לגמרי חלק. השיער שלה מגיע לה עד קצת אחרי הכתפיים, ותמיד נראה טוב, בין אם היא מטפחת אותו ובין אם לא. היא אף פעם לא אוספת את השיער שלה, אז אפשר לחשוב שהיו לה הרבה קשרים, אבל כמות הקשרים בשערה היא מעטה להפליא, ולמען האמת, בכלל לא שמים לב אליהם. איימי אף פעם לא שמה דברים כמו קשתות, סיכות, או כל דבר אחר שנועד כדי לקשט את השיער. איימי בדרך כלל שמה את שערה לפני אוזניה, אבל זה לא דבר קבוע ולכן לפעמים שערה גם לפני אוזניה ומסתיר אותן. עיניה של איימי בגוון תכלת בהיר, בערך כמו שמיים ביום לא מעונן, רק טיפה יותר בהירות. למרות שלבוש בצבע תכלת היה מדגיש מאוד את עיניה, היא מעדיפה אדום או שחור או אפור, ולעיתים רחוקות היא שמה גם בגדים לבנים. כנפיה של איימי הן בצבע אפור בהיר, כמעט לבנות, אבל עדיין אפורות, והן לא מאוד גדולות, כך כשפעם, עד גיל שש, כשהייתה מסתובבת מחוץ לבית שלה, מקרה שלא קורה הרבה, היא הייתה שמה הרבה שכבות כדי להסתיר את כנפיה. בגיל שש היא הבינה במקרה איך להסתיר את כנפיה, כשניסתה למשש אותן, והן נעלמו. אביה של איימי, שלא הרבה לענות על שאלותיה, בפעמים הנדירות שבהן ענה על שאלותיה, תמיד אמר לה תירוצים כששאלה בקשר לכנפיה, בין אם זה ״שככה זה במשפחה שלהם כל כמה דורות, ושסבתא רבתא רבתא רבתא רבתא שלו זיכרונה לברכה, הייתה גם כן בעלת כנפיים״ (אגב, זה לא נכון) עד לדברים מגוחכים אפילו יותר, כמו ״פעם אב אבותיי הציל פרפר והוא נתן לחלק מהמשפחה כנפיים״ שהוא עונה בהיסח הדעת, ואיימי אף פעם לא האמינה לאף אחת מהטענות האלה, בטענה שהם מגוחכות (כמו שהן באמת). איימי לא יוצאת הרבה מביתה, ורוב השכלתה היא מחינוך ביתי, כי אביה לא רוצה שיעלו על הכנפיים שלה, או שהיא תשתמש בטעות באחד הכוחות שלה, או כל דבר אחר שלא מתאים לבני אדם. לחייה של איימי עגלגלות, כמו פניה, וורדרדות. לאיימי יש מעט נמשים מעל הלחיים שלה ומתחת לגשר אפה, וגם קצה אפה מעט ורדרד, וכך גם אוזניה. לאיימי יש שרירים שלא ממש נראים לעין, אלא אם כן היא ״עושה שריר״. היא חזקה בגלל שיש לה חוזק על-אנושי, כלומר היא יותר חזקה מבני אדם אבל הרבה פחות חזקה ממלאכים, כמובן. היא יודעת להתחמק בקלות רבה, ולכן הרבה פעמים היא יצאה החוצה בניגוד לרצונו של אביה. זה למה יש מקרים נדירים שבהם אפשר לראות אותה בחוץ. איימי הרגילה את עצמה לחום, כי כשהיא מצליחה לחמוק החוצה, למרות שהיא יודעת להסתיר את כנפיה, היא שמה ליתר ביטחון הרבה שכבות של בגדים. איימי היא רזה, כי היא לא אוכלת הרבה, וידיה קצרות ומעט דקות. כך גם רגליה. הגובה של איימי הוא מטר שלושים וחמש, שזה יחסית נמוך לגילה. איימי אף פעם לא מתאפרת, ושונאת תכשיטים, חוץ מהשרשרת היחידה שהיא שמה, שהייתה מתנה של החברה היחידה שלה אי פעם, אריאל, שהיא התחברה איתה שהיא הייתה בת חמש. אריאל, שהייתה צרפתית במקור (כשהוריה עברו ללונדון, ואימה של אריאל הייתה בהריון איתה, הם החליטו לא לתת לבת שתיוולד להם שם צרפתי), הייתה חייבת לעבור חזרה לצרפת עם משפחתה כשאיימי הייתה בת שמונה, והיא נתנה לה את השרשרת הזאת, שהייתה בצורה של לב ובצבע של עיניה של איימי. עורה של איימי הוא בהיר ולא שזוף, כי היא לא נמצאת הרבה בחוץ. ממש נדיר לראות את איימי צוחקת, ועוד יותר נדיר לראות אותה בוכה. מבטה של איימי תמיד אדיש, ונדיר לראות במבטה רגש אחר חוש מאותה אדישות. כשהיא בבית שלה, בדרך כלל היא שמה בגדים קצרים, ולא טורחת להסתיר את כנפיה, או לא להשתמש בכוחותיה, במיוחד בנוכחותו של אביה, שהיא שונאת, כי הוא לא מרוצה מילדתו ולא טורח להסתיר את זה. אומנם אבא של איימי לא אוהב אותה, אבל הוא אף פעם לא הכה אותה, למרות שברור שהיה פעמים שהוא רוצה לעשות את זה. אבל תמיד שהוא כמעט עשה את זה, הוא נראה פתאום מפוחד, כאילו היה מודע לכוחה של איימי אפילו יותר ממנה, ויודע את זה שהיא הרבה יותר חזקה ממנו. לאיימי יש צלקת דקיקה על רגלה. ציפורניה של איימי בגודל רגיל וחסרות לק, והיא לא מהאלה שמתבכיינות שנשברה להן ציפורן.
אופי: כמו שכבר אמרתי, איימי היא נערה אדישה. קשה להוציא ממנה רגש, אם כי זה לא שמישהו מנסה לעשות את זה. איימי לא אכפתית כלפיי אף אחד, חוץ מאריאל, שהיא הייתה החברה היחידה שלה. אבל ברגע שאריאל עזבה, לאיימי כבר לא היה מישהו להיות אכפתית כלפיו. איימי שונאת את אביה, ואינה יודעת אם היא מאמינה לו לגבי מה שסיפור לה על אימה, שלפיו, מתה כשהיא הולידה את איימי. כמו שאמרתי, איימי לא מחבבת את אביה, בלשון המעטה. ברגע שהיא הבינה שהוא שונא אותה, היא החליטה להקדיש כל טיפה מחיה כדי להרוס לו את החיים. היא כבר הבריחה שלוש בנות זוג שלו שגרמה להן לחשוב שהבית שלהם רדוף, וגרמה להן להיפרד מאביה בגלל זה. איימי בחיים לא מקשיבה לאף אחד, במיוחד לא לאביה. כל מה שהוא אומר לה לעשות, היא עושה בדיוק ההפך, רוב הזמן. איימי היא גם עצמאית, כי, טוב, שנים ללא הרבה טיפול מצד אביה לימדו אותה להיות עצמאית. הסיבה היחידה שאביה מעביר לה חינוך ביתי, היא שהוא פוחד מה יגידו עליו אם ידעו שיש לו בת חסרת השכלה, בדיוק כמו שהוא פוחד שידעו שהבת שלו חצי מלאכית, מה שלדעתו זה דבר רע, כי הכוונה היא לא למלאכים שכולם מדמיינים. לא, איימי היא בת למלאכית המוות, והוא מעולם לא סיפר לה את זה, או שהיא בכלל חצי מלאכית, בדאגה שהיא תספר את זה למישהו. אבל אם אביה של איימי היה מכיר אותה טוב יותר, הוא היה מבין שאין לה למי לספר. חוץ מהאיסורים שלו לצאת מביתה, אף אחד לא רוצה להתחבר עם הנערה האדישה הזאת, שבקושי יוצאת מהבית שלה. וגם אם כן ירצו, טוב, איימי לא תרצה. היא לא אוהבת אנשים, במלוא מובן המילה. איימי אף פעם לא חשבה ''הלוואי שלא היו לי את הכוחות המוזרים האלה, או את הכנפיים הלבנות האלה'' לא, איימי אף פעם לא תתבייש בעצמה, כמו שאביה וודאי רוצה שתעשה, כדי שלא תצא לעולם אפילו מחדרה. חוץ מזה, בגלל שאיימי אף פעם לא יוצאת החוצה, היא חושבת שבטח יש עוד הרבה אנשים כמוה, והיא פשוט עדיין לא פגשה אותם. איימי יודעת לשמור על אופטימיות, אבל רק בנפשה. היא לא תנסה להגיד משהו אופטימי כדי לשפר את המצב של מישהו, אבל היא לעולם לא מתייאשת, ותמיד שהיא חושבת על דברים רעים, היא מתחילה לחשוב מחשבות אופטימיות, כדי ''להדוף'' את המחשבות הפחות טובות. איימי היא גם לא תמימה וקשה לעבוד עליה, ולמרות שיש לה רפלקסים אל-אנושיים, עדיין אפשר לפגוע בה, אם לאן לכוון ובאיזה נקודות איימי הכי רגישה, ולא תוכל לחטוף את הנשק ישר מהאוויר (אם הוא פגיון) או להתחמק ממנו בקלות. כשאיימי הייתה קטנה, היא חשבה שהלוואי שהייתה לה אחות קטנה, שתוכל לשחק איתה ואז היא לא תהיה כל כך בודדה. אבל כשאיימי גדלה, היא הבינה שגם עם תהיה לה אחות קטנה, היא לא בהכרח תהיה כמוה, עם כנפיים וכוחות, ואביה יתאמץ להרחיק אותן זו מזו, כדי שיוכל לפנק את הבת ''הנורמלית'', האחות הקטנה שתהיה לה, ולהמשיך להתעלם מביתו הבכורה. טוב, למזלה של איימי, לא נולדה לה עוד אחות קטנה. אומנם איימי היא אדישה ולא אכפתית, אבל היא לעולם לא תפגע במישהו בכוונה, והיחיד שיוצא מהכלל הוא אביה, אבל גם לו היא אף פעם בכוונה לא תשבור לו רגל או תעקם אותה, או תגרום לצלקות, וכו' אבל איימי נחושה בכך שאף אחד, כלומר אביה כי היא לא נפגשת עם אף אחד אחר, ידע שיש בה צד רגיש, גם אם הוא לא גדול כל כך. היא מעדיפה לשמור על מראה הנערה האדישה והלא אכפתית, למרות שזאת רק מסכה. קשה לשים לב לכל המסכות של איימי, ויש הרבה כאלה. כמו שאמרתי, יש את המסכה של הילדה האדישה והלא אכפתית, ומתחתיה ילדה שקשה לה לפגוע באנשים. מתחת לזה, מסתתרת ילדה שלא מבינה מה לא בסדר בה, למרות כל האופטימיות והגאווה העצמית שאיימי דואגת להראות, לפעמים זה לא מספיק. מתחת לזה יש גם מסכה של ילדה בודדה, שנאלצה ללמד את עצמה לחיות לבד, ויש גם את הילדה בעלת הזעם הבלתי מרוסן, המסכה הכי מרוחקת של איימי, שהיא תמיד מנסה להשתלט עליה, המסכה של הילדה שמוכנה להוציא את כל הזעם שלה על כל אחד ואחת, בניגוד למסכה של הילדה שקשה לה לפגוע באנשים. איימי אף פעם לא הרביצה למישהו, אבל היא אף פעם לא חשבה שבעיטה או אגרוף יעצרו אותה. אבל אפילו את אלה קשה לה לתת, גם אם כל האנשים שהסתכלו עליה מוזר שהתהלכה ברחוב מחוץ ביתה אחרי שחמקה מאביה ממש פיתו אותה להתנהג באלימות. אבל לא, איימי מתקשה לנהוג באלימות, ולכן אף פעם לא הרימה יד על אף אחד, חוץ מפעם אחת שבה הרביצה לאבא שלה בלי שליטה.
רקע: לפני שאיימי נולדה, אביה התחתן עם אישה אחרת. אבל בשנייה שאיימי נולדה, ואימה החורגת גילתה זאת, היא כעסה מאוד על אביה של איימי כי חשבה שהוא בגד בה עם אישה אחרת, אז היא התגרשה ממנו. זה היה הרגע שבו אביה של איימי התחיל לשנוא אותה. כשאיימי נולדה עדיין לא היו לה כנפיים, אולי איזה סימן לבנבן קטנטן שבקושי רואים. אז שכנפיה צמחו בסופו של דבר, אביה של איימי רק שנא אותה יותר, כי קיווה שלמרות שאיימי היא חצי מלאכית, היא לא תקבל כנפיים או כוחות, או משהו שיאפיין אותה ככזאת. הכנפיים צמחו לה בסביבות גיל שלוש, והן לא היו גדולות כמו שהן עכשיו, יותר כמו כנפיים קטנות כאלה של פיות מצוירות, שילדים שמים לפעמים בתור תחפושת, רק שהן לא שקופות. כשאיימי הייתה בת ארבע היא גילתה את הזריזות העל אנושית שלה. טוב, לא בדיוק את כולה, היא רק גילתה שהיא יכולה להתחמק ולהתגנב ממש בקלות, אה והיא גילתה את המהירות האל-אנושית שלה. איך היא גילתה את זה? טוב, היא תמיד רצתה לצאת החוצה, וכיוון שאביה לא הרשה לה, היא תכננה תוכנית בריחה. אבל ילדה בת ארבע לא יכולה לתכנן תוכנית מושלמת, וככה קרה שהיא יצאה חדרה, נעמדה מאחורי קיר, כמו שהיא ראתה בסדרות מצוירות עם נינג'ות, ואבא שלה היא ממש מולה, ואם תזוז מהקיר, היא תתגלה. אז היא חשבה על הסדרות המצוירות שראתה שהיו בהן נינג'ות, וניסתה לחקות את התרגילים שהן עושות. אם היא הייתה ילדה רגילה זה היה מתכון לאסון, אבל כיוון שאיימי היא חצי מלאכית, האינסטינקטים שלה עשו את העבודה, והיא הייתה ממש מהירה, חמקה ממקום למקום בקלות רבה, ואף אחד, כלומר אביה, לא שם לב. וככה היא הצליחה לחמוק החוצה, ואחר כך גם חזרה, בלי שישימו לב שנעלמה. כשאיימי הייתה בת חמש היא חמקה החוצה והכירה את אריאל, נערה בלונדינית ועם עיניים ירוקות, שהייתה חברותית מאוד ועד מהרה איימי ואריאל נעשו חברות טובות. טובות עד כדי כך, שאיימי אפילו הראתה לה את כנפיה, שעדיין לא היו גדולות במיוחד. ובמקום לברוח בצרחות, עיניה של אריאל ברקו והיא אמרה לאיימי בהבעה חולמנית שהלוואי שגם לה היו כנפיים, ואז היא הייתה יכולה לעוף ממקום למקום. דבריה משכו את תשומת ליבה של איימי, וכמה ימים אחרי זה, היא החליטה לנסות לעוף. אבל, טוב, בלי מישהו שילמד אותה שאסור לקפוץ ממקומות גבוהים רק כדי לבחון תאוריה, שמקרה של איימי הייתה לנסות לעוף, זה היה קצת מסובך, וכואב. איימי טיפסה על גג בית הספר של אריאל, שהיה ממש לידה ואריאל הראתה לה כמה ימים קודם לכן. טוב, אריאל הייתה בגן אז אולי הייתי צריכה להגיד הגן של אריאל, כי הבית ספר הזה היה בית ספר יסודי שהיה בו גם גן. היא נעזרה בחלונות ובדברים בולטים אחרים, אבל זה עדיין לא היה כל כך קל. בסוף היא הגיעה לגג בית הספר, ותוך כדי משכה את תשומת ליבם של כמה ילדים שהיו שם, והם באו לצפות בה. איימי עצמה את עיניה, עזרה אומץ וקפצה. אבל... היא לא הצליחה לעוף. מהר מאוד הרפלקסים האל-אנושיים שלה הצילו אותה; היא הצליחה להיצמד לקיר של בית הספר/גן, וככה כמעט עצרה את הנפילה, אבל לפני שהספיקה להתאזן, התברר שהיא נחתה על חלון, והוא היה ישן ולא יציב, ככה שהוא קרס תחת רגליה של איימי. איימי הספיקה להחזיק בלמטה של החור שנותר, ולטפס לתוך הכיתה ששלה היה החלון שקרס. כשהמורה שלימדה שם ראתה את החבלות על גופה של איימי, ואת השריטה העמוקה שנגרמה לה במהלך הנפילה, היא מיד עצרה את השיעור ובאה לעזור לה. גם כל התלמידים באו לכיוונה, והרבה שאלות של מה קרה נחבטו אליה. כיוון שהייתה רק בת חמש, היא אמרה שניסתה לעוף. כשהתלמידים והמורה ראו את הכנפיים שלה, הם חשבו שזו סתם תחפושת, ובגלל שהיא ילדה קטנה היא חשבה שזה מעניק לה את הכוח לעוף. המורה הביאה אותה לחדר האחות, שטיפלה בחבלות ובשריטות עם גופה של איימי, אבל עדיין נשארה לה צלקת דקיקה על הרגל. הסיפור הגיע עד לאוזנה של אביה, וכשאיימי חזרה הביתה באותו היום, אבא שלה ממש כעס, ושלח אותה לחדר לשבוע שלם. שנה אחרי זה, שיעמם לאיימי ואז היא נזכרה במקרה שקרה לה בבית הספר, אז היא חיפשה את הדרך לשם. הדרך הייתה ארוכה יותר משזכרה, אבל לבסוף היא מצאה את בית הספר ונכנסה לחצר ההפסקה, אבל אף אחד מהילדים אפילו לא הסתכל עליה. וככה קרה כל הזמן, ילדים הסתכלו עליה במבט מוזר כאילו לא מבינים מה היא עושה שם, ואיזה ילד אפילו שאל אותה אם היא הילדה של אחת המורות או המורים. בסוף היא עזרה אומץ וניגשה לדבר עם אחד הילדים, שבית הספר שלהם עבר מקום. איימי המשיכה להסתובב בבית הספר עד שהיא ראתה תלמיד כיתה א', שגדול ממנה בערך בשנה, והוא הסתכל על כנפיה, ששכחה להסתיר באותו היום. הוא חשב שזה מגניב וביקש מאיימי לנסות לגעת בהן. איימי הסכימה לו, והוא נגע בכנפיים, אבל שניה אחרי שהוא נגע בהם הוא משך את ידו במהירות. הוא לא הסכים לספר לה למה הוא עשה את זה, ולכן באותו היום, שחזרה לביתה, היא ניסתה לגעת בכנפיה. זה לקח כמה ניסיונות אבל לבסוף היא הצליחה, אבל שניה אחרי שהיא נגעה בהן הן נעלמו. כמה ימים אחרי זה היא ניסתה שוב להעלים את כנפיה, היא זכרה את ההרגשה וניסתה לשחזר אותה, וזה באמת עבד. מאז היא כבר יודעת לשלוט בשינוי הצורה שלה. איימי גרה בבית גדול, ולכן אפשר לשחק שם הרבה משחקים כגון תופסת, מחבואים, וכו'. אבל איימי ואביה אף פעם אפילו לא חשבו לשחק את המשחקים האלה. אבל כשאיימי הייתה בת שבע, היא הרסה לאביה עוד זוגיות (אבל הפעם זה היה בטעות), וזה גרם לאביה לרדוף אחריה בכל הבית. אבל איימי נעשתה ממש מהירה, שבלתי אפשרי היה לתפוס אותה. זה היה היום שבו גילתה את המהירות האל-אנושית שלה. כשאיימי הייתה בת שמונה, היא חמקה החוצה וראתה שאריאל מחכה לה מחוץ לביתה. אריאל לא הסתכלה על הבית והעמידה פנים כאילו היא מחכה למישהו מבית ממול, כי ידעה על זה שלאיימי אסור להיות בחוץ למרות שהיא בכל זאת עושה את זה, ולא רצתה שאביה של איימי יגלה שהיא חומקת בלי רשותו. כשאיימי מצאה את אריאל, היא נראתה... עצובה. היא הסבירה לאיימי שהיא חייבת לעבור לפריז עם המשפחה שלה. זאת הייתה הפעם היחידה בחייה שאיימי באמת הפגינה עצב, ולא סתם עצב, היא ממש בכתה. אריאל נתנה לה את השרשרת, ואמרה שזאת מתנת פרידה. היו שם עוד הרבה חיבוקים אבל בסוף שתי הבנות נפרדו. איימי שמרה על השרשרת מכל משמר, והחביאה אותה בחדרה במחבוא סודי כדי שאביה לא ימצא אותה. מאז איימי חמקה החוצה הרבה פחות, ולמעשה כמעט שנה היא לא יצאה החוצה. היא לא ניסתה להכיר עוד ילדים בעת החמיקות שלה החוצה, ויותר מכל, הפכה לנערה אדישה, ומאז היא לא הביעה כל רגש, כי זה היה לה כואב מדי. אבל בפעמים הנדירות שבהן היא יוצאת החוצה, היא שמה את השרשרת כדי להזכיר לעצמה את החברה היחידה שלה. כשאיימי הייתה בת תשע, היא החליטה לצאת החוצה אחרי ששנה היא לא יצאה. אבל היא לא שמה לב לאן היא הולכת, ובסוף נכנסה לאתר בניה חסום. נוכחותה כל כך הפתיעה את אחד הפועלים, שנהג במין רכב כזה של בניה שעכשיו שכחתי איך קוראים לו, ובטעות גרם ל(משאית?) להפיל דלי מלא לבנים כבדות, שאם היו נוחתות על איימי הן היו מוחצות אותה, כי הן היו ממש כבדות יחד בתוך הדלי. הפועל צעק לה להיזהר, ובשניה האחרונה איימי הרימה את ראשה וראתה את הדלי. אבל הרפלקסים שלה השתלטו עליה, והיא הרימה את ידיה ותפסה את הדלי מהאוויר, בלי להראות כל מאמץ. הפועל מיד הלך לראות אם היא בסדר (וגם לצעוק עליה כי היא נכנסה לתוך אתר הבניה) אבל לפני שהספיק לעשות את זה, איימי פשוט הניחה את הדלי ויצאה משטח הבניה, שומרת על אותה הבעה אדישה, שאפילו לא השתנתה שראתה את הדלי. יום אחרי זה הופיע בעיתון תמונה שלה תופסת את הדלי מהאוויר (כנראה היו מצלמות באתר בניה הזה) עם הכיתוב: ''ילדה בערך בת תשע או עשר תפסה דלי מלא לבנים כבדות מהאוויר, שניה לפני שמחץ אותה''. ברגע שאביה ראה את הכתבה, הוא התחרפן, ואמר לאיימי ללכת לחדר שלה ולהישאר שם במשך שבועיים, אבל איימי לא הקשיבה לו. לא משנה פעמים צעק עליה ואיים, היא לא הקשיבה. הוא התקרב עליה כל כך, עד שזינקה על רגליה לא השתלטה על עצמה ונתנה לאביה סטירה. ממש חזקה. פניו של אביה כמעט הפכו לסגולות מרוב כעס, וזאת הפעם היחידה שאיימי לא הרגישה רע כי התנהגה באלימות. אבא שלה כעס כל כך עד שהוא אחז בידה בחוזקה, הכניס אותה לחדרה, ונעל את הדלת. אבל הוא היה צריך לדעת שיום אחרי זה איימי כבר תצליח לפתוח את הדלת. כשאיימי הייתה בת עשר, היא שוב יצאה מהבית שלה. למרות שעברה שנה, ילדים ומבוגרים עדיין הכירו את הילדה הסופר חזקה, שהצליחה לתפוס מהאוויר דלי מלא לבנים כבדות בללי להתאמץ בכלל, והיו ילדים שאפילו ביקשו חתימות. אבל איימי התעלמה מהם, למרות שזה לא גרם להם לא לרדוף אחריה. כשאיימי הייתה בת אחת עשרה סוף סוף אנשים כבר שכחו ממנה, כמו שקיוותה. היא יצאה החוצה ואנשים בקושי הסתכלו עליה. כשאיימי הייתה בת 12, היא שוב חמקה החוצה. כשהיא הסתובבה ברחוב, היא הגיעה שוב לאותו אתר הבניה שאליו הגיעה כשהייתה בת 9, אם כי זה נראה כמעט גמור, כי בכל זאת עברו כבר שלוש שנים. היא ראתה פועל בניה ולפתע ראתה חיזיון, אולי יותר כמו מחשבה או הרגשה, שאמרה לה שהפועל עומד למות בעוד כמה דקות. איימי לא התייחסה לזה ברצינות, וככה קרה שבקושי עברו חמש דקות ופתאום אחד מהקירות של הבניין שבנו באתר הבניה קרס ומחץ את הפועל המסכן, ועד היום איימי לא יודעת איך היא הרגישה שהוא עומד למות. היא גם עדיין לא יודעת שהיא יכולה לתקשר עם רוחות.
כוח/ות:
כוח על אנושי - היא יותר חזקה מבני אדם, אבל הרבה פחות חזקה ממלאכים

מהירות על אנושית - יש לה, אבל היא רק קצת יותר מהירה מבני אדם.

זריזות על אנושית - יש לה, אבל זה הרבה פחות חזק מאשר אצל מלאכים

רפלקסים על אנושיים - יש לה, ממש חזקים

אלמוות - אין

אי פגיעות -אין

ריפוי מואץ - אין

אינטליגנציה על-אנושית - בערך, יש לה רק זיכרון ממש טוב אבל היא לא אינטליגנטית יותר מבני אדם.

שינוי צורה - יש לה

החיית מתים - אין

תקשורת עם רוחות - יש לה
צבע: LightSkyBlue
סטטוס התקדמות: גמורררר
הערות/הארות/שאלות: נראה לי הרקע הזה זה הרקע הכי ארוך שכתבתי לדמות שיצרתי אי פעם

יעל, נגה ויולי שמורות

יעל - תנסי לפרט יותר על האופי שלה, בטוח יש לה יותר תכונות מאשר צינית וכנראה יש משהו שהוביל לעובדה שהיא צינית כל הזמן או לפחות משהו נוסף מתחת לזה. מבחינת הרקע תפרטי על יותר אירועים מכוננים בחייה שהובילו אותה למי שהיא היום. גם אני אשמח אם מערכת היחסים עם אמה תקבל יותר פירוט.

נגה - תוסיפי עוד קצת לאופי שלה, תרחיבי עליו טיפה. גם תצטרכי למצוא סיבה איך היא נולדה למרינה ורון ורמיאל היא אמא שלה, אפשר לדוגמה שמרינה היא אמא חורגת או משהו בסגנון אבל צריך סיבה. כמו יעל, תפרטי יותר על המערכת יחסים עם ההורים שלה.
לשאלתך, רמיאל (והדמות שלך) מסוגלות לחוש בשמיימים (מלאכים, שדים, חצי מלאכים וחצי שדים) בניגוד לשאר המלאכים/שדים

יולי - מהמם, רק למלאכים לא יכולות להיות כנפיים לבנות טהורות, הן יכולות להיות אפורות בהירות או עם כתמי לבן אבל לא כולן לבנות טהורות.