באמצע הלילה||אן

אז השתתפתי בפעילות של סו בדיבורים על הפחדים וזה נתן לי רעיון לקטע, רוב מה שכתוב פה מועתק מהטופס שלי בפעילות
אשכרה הפחדתי את עצמי
תבים יתקבלו בברכה
---
הוא שכב על המיטה, מנסה להירדם. השעה היתה 23:47.
לפתע נשמע קול שהקפיץ אותו. זה היה השלט של המזגן שנפל משולחנו. הוא פחד להתכופף להרים אותו.
לבסוף הוא ביצע מין תנועה סיבובית במיטתו והצליח להרים את השלט של המזגן. הוא הניח אותו על השידה שהיתה צמודה למיטה.
צורה החלה להיווצר מולו מתוך הצללים. הצורה התגבשה להיות אביו, שדיבר אליו. הוא לא הצליח להבין מה אמר, כיוון שדיבר בשפה אחרת.
העולם התערפל, לפחות עד כמה שחושך כמעט מוחלט יכול להיות מעורפל. נשמע רעש שגרם לו להתכווץ במיטתו. פתאום הוא היה במקום אחר, בארץ אחרת. אביו המשיך לדבר...

הוא התעורר. כנראה חלם חלום. השעה היתה 1:34. שפתיו היו סדוקות ויבשות, והוא הבין באימה ששכח להביא לחדרו את השפתון נגד יובש שתמיד החזיק קרוב אליו.
זאת היתה בעיה. הוא לא העז לצאת ממיטתו, ובטח שלא לצאת מחדרו ולצעוד אל המטבח, שם שכח את השפתון. אבל שפתיו שרפו והוא ידע שיצטרך לקום בקרוב.
הוא רעד, אך לא שם לב לזאת מכיוון שהיה מרוכז בשפתיו הכואבות. במאמץ גופני ונפשי הוא התרומם במיטה, התיישב וקם בשקט. הבית היה דומם. נשמע רעש של מכונית נוסעת מהרחוב.
הוא צעד, מהר ככל האפשר בלי להשמיע רעש, ופתח את הדלת בדממה.
זה היה הדבר האחרון שהוא זכר.

המשךךךך
זה סיפור ממש טוב!

טוב אני אתחיל בלהגיד שזה ממש נחמד שהצלחת לחשוב על קטע שלם רק מפעילות אחת! זה מראה על המון יצירתיות אז כל הכבוד :>
הרעיון עצמו ממש נחמד, ואני בטוח שהוא ממש טוב בגלל שאת הודת שאת בעצמך פחדת מזה (באמת הדבר הכי טוב שכתבתי עד עכשיו לדעתי היה קטע שלא הצלחתי להירדם בגללו בלילה כי כל הזמן דמיינתי את הדברים המפחידים שנמצאים שם), הבעיה האמיתית שלי היא הביצוע.
אני חושב שבשבילך זה היה מפחיד בגלל שאת יכולה לראות את הסצנה בראש. אנחנו לא יכולים, ואנחנו צריכים להיעזר בתיאורים שלך בשביל לצייר את הסיפור, ולכן התיאורים שלך צריכים להיות מדוייקים בשביל לגרום לנו, הקוראים, לפחד גם.
הבעיה העיקרית הייתה שלא השארת לנו שום תחושה של מתח או חוסר וודאות. את ענית על כל השאלות בשניה ששאלת אותן. הנה דוגמה:

המשפט הראשון היה נהדר. לא ידענו מה זה בדיוק כמו הדמות, ויכולנו רק לנסות לדמיין מה עשה את הרעש. אבל אז את סיפרת לנו שמה שעשה את הרעש היה השלט של המזגן, למרות שקשה לי להאמין שהדמות יודעת את זה בחושך כזה, וזה כבר הפסיק להיות מפחיד.

כל החלק הזה זה דוגמה מצויינת ללספר במקום להראות, מה שיכול להתאים במקרים מסויימים, אבל לא כשמנסים ליצור אווירה מפחידה. במקום לספר לנו מה קורה בלי תיאורים, היית יכולה להראות לנו מה קורה עם תיאורים.
״כשהוא פנה לחזור אל המיטה, הוא ראה צורה עמומה שמתחילה להיווצר מתוך הצללים שבפינת החדר. הוא כיווץ את עיניו בניסיון לזהות מה הדבר הזה. הוא הכיר את הכתפיים הרחבות האלו ואת הרגליים הארוכות. הדמות נראתה בדיוק כמו אבא שלו.
״הדמות פתחה את פיה והחלה לדבר, אבל הוא לא הבין מילה. זה היה כמעט כאילו הוא דיבר בג׳יבריש. הוא הרגיש את הראייה שלו מתערפלת עם כל צליל חסר משמעות שעזב את שפתיו של אביו, ורעש חזק גרם לו להתכווץ במקום. הקירות המוכרים של החדר שלו השתנו למרחב פתוח, רק שהוא לא זיהה איפה הוא היה. זה לא היה מקום שהוא ביקר בו אי פעם.
״ודרך כל זה, אביו המשיך לדבר.״

טוב גם זה לא יצא לי הכי טוב כי אילתרתי את זה באיזה שתי דקות, אבל זה דוגמה לשינוי שתיאורים יכולים לעשות D:

את כל חלק האחרון לא ממש הבנתי. כאילו חוץ מזה שהיה אפשר לוותר על החלק שבו אמרת שהוא חלם סיוט, כי שוב, זה גורם לקורא לא לפחד יותר, גם לא הבנתי למה הוא חייב שפתון נגד יובש במקום פעם אחת בחיים שלו ללקק את השפתיים ולא למות מוות מחריד או מה שלא קרה בסוף.
גם הסוף היה די… לא מרתיע או מפתיע. כי לא תיארת הרבה. אני חושב שתיאורים יכולים לעשות פלאים לקטע הזה אם תוסיפי אותם D:

כן אהבתי את הרעיון אבל! תמשיכי לכתוב!