סיקור דמות|ויאגו

*הערה - אני לא עומד לסמן ספויילרים לא לספר ולא לקומיקס כי אלו דברים שקהל היעד שלהם נוצר בשביל אנשים שמכירים את הסיפור בעל פה. מי שרוצה סיקור של הספר עם ספויילרים מסומנים מוזמן להיכנס לכאן חוץ מזה אני לא יודע איך לעזאזל מבטאים את השם המלא של הבחור אז תתמודדו עם זה שתרגמתי את השם בצורה נוראית.
אה וגם יש איזה... שלוש גרסאות לסיפור אז אני פשוט אכתוב את הגרסה של הספר והקומיקס, עד שזה יגיע לסוף של הקומיקס כי הוא היה גרוע יותר מהסוף הרגיל.

ויאגו

"Who am I to judge a broken man with good intentions"

שם הדמות: ויאגו סאנטיראול מולאק וול קאלה הייגארי|Viego Santiarul Molach vol Kalah Heigaari
הספר ממנו לקוח:
Ruinaton (ספר)
Steadfast Heart (קומיקס)
תאריך לידה: שנת 47 לפני נוקסוס
גיל: 1045
משפחה:
אלבארו|(לא נותן לי לכתוב את השם באנגלית מצנזר למשטרה) (אבא)
ליאנור|Lianor (אמא)
ניבור|Nivor (חצי אח)
קאסטיליה|Castillia (חצי אח - מת בלידה)
באסטילון|Bastillon (חצי אח - מת בלידה)
קאליסטה|Kalista (אחיינית)
איסולד|Isolde (אישה)

תקציר הספר
גב הספר
Camavor is a brutal land with a bloody legacy. Where the empire's knights go, slaughter follows.
Kalista seeks to change that. When her young and narcissistic uncle Viego becomes king, she vows to temper his destructive instincts - as his loyal confidant, advisor and military general. But her plans are thwarted when an assasin's poisoned blade strikes Viego's wife Isolde, afflicting her with a malady for which there is no cure.
As Isolde's condition wrosens, Viego descends into madness and grief, threatening to drag Camavor down with him. Kalista makes a desperate gambit to save the kingdom: she searches for the long-lost Blessed Isles, rumoured to hold the queen's salvation if only Kalista can find them.
But corruption grows in the Blessed Isles' capital, where a vengeful warden seeks to ensnare Kalista in his cruel machinations. She will be forced to choose between her loyalty to Viego and doing what she knows is right - for even in the face of utter darkness, one noble act can shine a light that saves the world.

תקציר שלי
לקאליסטה יש חיזיון: לעצור את המורשת האלימה ואת שפיכת הדמים של ממלכת קאמאבור. בעזרת דודה, המלך ויאגו, ואשתו, המלכה איסולד, קאליסטה מאמינה שהיא סוף סוף תוכל להגשים את חלומה. אבל כשניסיון התנקשות מול ויאגו נכשל, והסכין המורעלת פוגעת במקום באיסולד, נראה שהחלום של קאליסטה רחוק מלהתגשם.
בעוד מצבה של המלכה מחמיר, ויאגו שוקע יותר ויותר עמוק אל תוך הטירוף, ושולח את קאליסטה לחיפוש אחר האגדה על האיים המבורכים, והמים הקסומים שהם מסתירים בתוכם, שבכוחם לרפא כל דבר. במסע שלה קאליסטה פוגשת בעלי ברית חדשים, מגלה קסמים שלא שמעה עליהם מעולם, ונאלצת לבחור בין הנאמנות שלה לוויאגו לבין החלום שלה.
אבל מה שאף אחד מהם לא יודע הוא שהם כולם רק כלי משחק בתוכנית של אדם נקמני בעל מטרה אחת בלבד - הרס מוחלט.

מידע על הדמות
חיים מוקדמים

-שיר הנושא של ויאגו
"We were beautiful once"

ויאגו נולד בקאמאבור, בשנת 47 לפני נוקסוס, למלך אלבארו - "האריה" של קאמאבור. ויאגו היה בן המלוכה הראשון בקאמאבור זה מאות שנים ששלט בקסם, שכנראה הגיע מהצד של אימו, ליאנור. אמו מתה בלידה שלו ואביו היה עסוק מדי בעבודתו במלך ובאחיו ניבור, יורש העצר, מכדי לתת לוויאגו תשומת לב. בגלל המעמד שלו וחוסר תשומת הלב מהוריו, ויאגו גדל בתור ילד שתמיד קיבל את כל מה שהוא רוצה - הכל חוץ מאת האהבה של הוריו. החברה הכי קרובה והיחידה שלו הייתה אחייניתו קאליסטה.
בסופו של דבר, ניבור מת לפני שהספיק להיות מוכתר למלך, והירושה עברה לוויאגו, למרות שלא היה מוכן לכך. כמה חודשים לאחר מכן המלך מת, אבל לא לפני שגרם לקאליסטה להבטיח לו שהיא תדריך את ויאגו, תשלוט עליו עם תצטרך, כשהוא יהיה מלך. כשוויאגו היה בן 20 הוא עבר את ההכתרה שלו, בה הנשמה שלו נכבלה לחרב המלך, "הקדושה". החרב הקסומה ששאבה את החיים מכל מי שהיא חתכה.
לא הרבה זמן לאחר תחילת המלוכה שלו, ויאגו פגש תופרת פשוטה מאחת הממלכות שקאמאבור כבשה, איסולד. השניים התאהבו ומהר מאוד גם התחתנו, למורת רוחם של אנשי חצר המלוכה של קאמאבור. ויאגו התחיל להזניח את חובותיו כמלך בשביל להיות עם איסולד, ומהר מאוד האויבים שלו מצאו בכך את נקודת החולשה שלו, והתחילו לרקום נגדו.

הפלישה לאיים המבורכים

-סצנת הפתיחה במשחק Ruined King
"No price is too great. No atrocity beyond my reach. For her, I will do anything"

בשביל להוכיח את עצמו כמלך, ויאגו הוביל מתקפה כנגד אחת הממלכות האויבות של קאמאבור. המתקפה הוכתרה כהצלחה, והחיילים של קאמאבור הצליחו להרוג את המלך האויב ולכבוש את הממלכה. ויאגו והאצילים של קאמאבור ארגנו משתה ניצחון בארמון, ובמהלך המשתה תקפו שלושה מתנקשים את ויאגו. קאליסטה הצליחה לנטרל שניים מהם, ולהסיט את הסכין המורעל שהוטל אל ויאגו, אבל הסכין פגע במקום זה באיסולד.
ויאגו, מטורף מאבל, נעל את עצמו עם איסולד במגורים המלכותיים וזנח את חובותיו כמלך. הוא שילם למרפאים רבים כדאי שימצאו תרופה בשביל איסולד, אבל אף אחד לא הצליח לזהות את הרעל, והזמן של איסולד הלך ואזל. בצעד נואש ויאגו החליט לחפש אחר האגדה על האיים המבורכים, ועל המים הקסומים שהם מסתירים בתוכם - מים שיוכלו לרפא כל דבר. הוא שלח את קאליסטה, שהייתה הגנרלית הכי נאמנה שלו, למצוא את המים כדי שירפאו את איסולד.
לאחר שקאליסטה, ויאגו המשיך להזניח את הממלכה ולהשתמש בכל הכספים בשביל למצוא תרופה לאיסולד. מרידות כנגד המלך החלו. ויאגו ציווה על הגנרל הקארים וחייליו להרוג את כל המורדים, מה שגרם למוות של מאות אנשים.
בסופו של דבר איסולד מתה מהרעל, וויאגו שקע בדיכאון והכחשה, שגרמו לו להאמין שהמלכה עדיין בחיים. הקארים החליט לנצל את המצב הנפשי של ויאגו לטובתו, והציע לתקוף את הממלכות השכנות. ויאגו הסכים, והצבא עמד להפליג בדיוק כשקאליסטה חזרה מהמסע שלה, ובידיה תרופה.
כשקאליסטה גילתה שאיסולד למעשה מתה, היא סירבה לספר לוויאגו איפה נמצאים האיים המבורכים בטענה שדבר לא יוכל לעזור לה יותר. ויאגו כלא אותה בצינוק בתקווה שזה יגרום לה להתחיל לדבר. בסופו של דבר הקארים שכנע את קאליסטה לספר להם איפה האיים נמצאים. קאליסטה התעקשה שהם יצאו רק עם ספינה אחת ומספר חיילים מועט, וויאגו הסכים, אך בכל זאת הוביל את שאר הספינות עם החיילים לאיים המבורכים ללא ידיעתה של קאליסטה.
כשהם הגיעו לאיים המבורכים, ויאגו ירד על ברכיו והתחנן בפני המאסטרים השולטים שם לעזרה. בסופו של דבר המאסטרים הסכימו לנסות לעזור, כל עוד הדבר בכוחם. כשהם גילו שאיסולד למעשה מתה, הם סירבו להראות לו את המים המרפאים, וביקשו שהוא ואנשיו יעזבו במהירות. ויאגו סוף סוף הבין שאיסולד באמת מתה, ותכנן לסובב את הספינה חזרה לקאמאבור, אבל לפני שהם הספיקו לעזוב, הופיע סוהר בשם ארלוק גרייל, שטען שיש תרופה שיכולה להחזיר את המלכה לחיים.
ויאגו החליט שהוא חייב לנסות, והלך אחר גרייל אל הכספת של האיים המבורכים. המאסטרים ניסו לעצור את ויאגו, אז ויאגו ציווה על החיילים שלו להרוג את כל מי שעומד בדרכו. ברגע הזה קאליסטה הבינה שוויאגו הלך רחוק מדי והחליטה לפנות נגדו, והיא והחיילים שלה נלחמו בחיילים של הקארים על העיר.
בזמן הקרב, גרייל הוביל את ויאגו אל הכספת, שם הוחבאו המים המרפאים. ויאגו הכניס את הגופה של איסולד אל תוך המים. במקום שאיסולד תחזור לחיים, הרוח שלה חזרה. איסולד, שכעסה על ויאגו על שהחזיר אותה לחיים אחרי שהיא מצאה שלווה, לקחה את החרב של ויאגו ודקרה אותו בליבו. הקסם של החרב לשאוב חיים והקסם של המים לרפא נלחמו אחד בשני, עד שבסוף ויאגו ואיסולד שקעו ביחד לתוך המים, וגל הרס פשט על כל האיים המבורכים והרג את כל היצורים שהיו שם, והחזיר אותם בתור רוחות כועסות.
ויאגו נשאר בתרדמת בתוך החרב שלו, עד שאלף שנים מאוחר יותר גרייל - עכשיו בשמו החדש ת'רש - שחרר אותו.

החזרה של ויאגו

-סרטון הפתיחה של עונת 2021 של המשחק League of Legends
"Isolde was my life. Viego died when she did and the ruined king was born"

בשנת 997 אחרי נוקסוס, ת'רש שחרר את ויאגו מהחרב בה היה כלוא. האיים המבורכים, במקום להיות מוקפים בערפל מקודש, היו מוקפים עכשיו בערפל השחור שזלג מתוך הפצע בחזה של ויאגו, היכן שאיסולד דקרה אותו. ויאגו היה מסוגל עכשיו לשלוט בערפל השחור - ואיתו לטייל ממקום למקום במהירות - וגם לשלוט ברוחות הכועסות שנמצאות בתוך הערפל השחור.
ויאגו לא זכר את מה שקרה במים המרפאים של האיים המבורכים - שעכשיו הפכו לאיי הצללים - ולא זכר שאיסולד הייתה זו שהרגה אותו, ולכן הוא ממשיך בחיפוש שלו אחר דרך להחזיר את איסולד לחיים. הוא הבין שהנשמה של איסולד התפצלה לכמה חתיכות, ושבשביל להחזיר אותה הוא יצטרך לאסוף את כולן. אחת החתיכות האלו נמצאה בתוך אישה בשם סנה, שהיא חלק מארגון שנלחם מול הערפל השחור של ויאגו.
בזמן שוויאגו ניסה להשיג את פיסת הנשמה מסנה, הוא תקף בעזרת הערפל השחור את ממלכת דמאסיה, את אמפריית נוקסוס ואת האיים של איוניה, שם סנה מצאה בעלי ברית חדשים שיעזרו לה להילחם מול ויאגו והערפל השחור.
בסופו של דבר ויאגו תקף את כל העולם עם הערפל השחור, מה שעזר לו למצוא את שאר פיסות הנשמה של איסולד שהיו מפוזרות שם.

הקרב האחרון

-סרטון הסיכום של האירוע Sentinels of Light במשחקים של Riot Games
"She will reign again at my side, and I shall be ruined no more"

לאחר שסנה אספה בעלי ברית כדי להילחם מול ויאגו - בניהם אקשאן, שמחזיק בנשק שיכול להחזיר חיים - היא הגיעה להתמודד מולו באיי הצללים. ויאגו הציע לה פעם נוספת להביא לו את הנשמה של איסולד, ובתמורה הוא יפסיק לתקוף עם הערפל השחור - מוות אחד בשביל להציל את העולם - אבל סנה מסרבת, ותוקפת אותו במקום.
בסופו של דבר ויאגו מצליח לגבור על הלוחמים, ומצליח לקחת את פיסת הנשמה מסנה. עם זה, הוא הצליח להשיג את כל הפיסות של איסולד, והוא החליט לחזור לקאמאבור בשביל להחזיר אותה לחיים, בזמן שהערפל השחור ימנע מהחברים של סנה לעצור אותו.
ויאגו הצליח להחזיר את איסולד לחיים, אבל איסולד הייתה מבועתת לגלות למה הוא הפך, ולגלות שכל הדברים שהוא עשה, כל המוות שהוא גרם לו, היה הכל בשמה. באותו רגע איסולד שמה לב לאקשאן, שהצליח להתגנב אחרי ויאגו לקאמאבור, וביקשה ממנו להרוג אותה.
לאחר שאקשאן הורג אותה עם הנשק שלו, סנה חוזרת לחיים, וכך גם ויאגו, שהחור בחזה שלו נאטם, והערפל השחור הפסיק לזלוג ממנו. סנה כלאה את ויאגו בתוך הערפל המקודש - החולשה היחידה שלו - והיא והחברים שלה השאירו אותו בקאמאבור.

-הרקע של ויאגו, Ruined King

דעה אישית
אני יודע מה אתם חושבים עכשיו. "וריאן! אתה לא סיימת את המידע על הדמות! זה עצר באמצע!" ואני חייב להגיד, אני מסכים איתכם לחלוטין. הסוף היה נוראי. אני ממש שונא את הסוף הזה ואני יכול לחשוב על דרכים הרבה יותר טובות לעשות אותו, אבל זה לא מה שחשוב עכשיו כי לא באנו לדבר על הסיפור! באנו לדבר על המלך האהוב על כולנו! ויאגו!
טוב הנה משהו שכנראה רק חברים קרובים שלי יודעים, אבל היו לי בערך שלוש תקופות של אובססיה לוויאגו. הפעם הראשונה כשהוא רק יצא בליג לראשונה בשנת 2020, ואפילו מאז ידעתי שאני ממש אוהב אותו. הפעם השנייה הייתה כשהספר Ruination יצא סוף סוף והתחלתי לקרוא. הפעם השלישית היא עכשיו, מאז שהחלטתי לסיים את הספר סוף סוף.
בכל מקרה, ויאגו מושלם. ויאגו הוא ללא צל של ספק הדמות האהובה עליי ביקום של ליג, וזה אומר הרבה כי בלי הדמויות שלא מופיעות גם במשחק יש לו לפחות 150 מתחרים. אני ממש אוהב שהסיפור שלו כל כך מיוחד כזה, ובאמת משפיע על העלילה של העולם לעומת סיפורים אחרים. וגם הסיפור הזה זה הסיפור היחיד נראה לי שהגיע לסוף שלו, אפילו שזה לא סוף מדהים ואפילו די גרוע.
רגע אני שוב מתרחק מהנקודה! תסלחו לי. אני אנסה להעביר את המחשבות שלי בצורה מסודרת:
אז נתחיל דווקא בקומיקס, למרות שזה מדבר על החלקים המאוחרים יותר בסיפור. נשאיר את הטוב לסוף.
אז הקומיקס מתחיל בלהראות לנו את התקציר של הספר Ruination. איך ויאגו התחתן עם איסולד, ואז איסולד מתה והוא חיפש תרופה והגיע לאיים המבורכים ואז כל ההרס קרה. אני חייב להגיד שאני ממש ממש ממש אוהב את החלק הזה בקומיקס. החלק האהוב עליי בקומיקס בלי ספק. בהתחלה איך הפרק הראשון הראה את הדמיון בין ויאגו לבין לושן - שהיה האויב העיקרי שלו ביחד עם סנה. אני אוהב סיפורים שבהם הנבל הוא הגיבור שהלך בדרך לא נכונה - וזה בדיוק מה שקורה כאן! גם ויאגו וגם לושן איבדו את אהבת חייהן, אבל בעוד שלושן החליט להקריב את חייו בשביל סנה, ויאגו החליט להקריב את העולם בשביל איסולד (וזה אנשים למה נבלים הם הדמויות הכי מדהימות. לא הייתם רוצים שיקריבו את העולם בשבילכם?)
אני אוהב גם איך הציגו את ויאגו שם. יש שם סצנה של שלוש פריימים מדהימים פשוט, שמראים את מה שקרה אחרי שאיסולד נפצעה מהסכין. אפשר לראות איך הרקע זז, האנשים מאחורי ויאגו משתנים ומנסים לדבר איתו, אבל ויאגו לא זז בכל שלושת הפריימים. הוא עסוק רק באיסולד. זה תיאור דמות כל כך טוב ואני כל כך אוהב את זה. זה פשוט... לוויאגו לא אכפת משום דבר אחר. אכפת לו רק מאיסולד.
ואז מגיע הפרק השני, שם ויאגו יוצא אל האיים המבורכים לבקש עזרה, והם לא מסכימים, אז הוא פורץ לשם בכוח. אני ממש אוהב איך שהפריים שבו איסולד דוקרת את ויאגו, פשוט לא אכפת לו. לא אכפת לו שהיא דוקרת אותו. הוא מחייך בגלל שאיסולד שם. הוא אפילו אומר: "My love... I have you." אחרי שהיא דוקרת אותו. וכאילו... התמונה הזאת? שהוא מחייך? בזמן שהוא בוכה מהכאב? זה החלק האהוב עליי בקומיקס. לעזאזל, זה החלק האהוב עליי בכל הסיפור של ויאגו, איך שכל כך לא אכפת לו ממה שקורה לו כל עוד איסולד נמצאת שם איתו.
ואז כמובן מגיעים לחלק הממש גרוע של הסיפור. אני לא עומד להתעכב על מה אני לא אוהב בסיפור כי זה סיקור דמות לא סיקור קומיקס, אבל אני ממש אוהב שאפילו ויאגו מבין שכל מה שקורה שם מטומטם לחלוטין. איך שהוא כזה: "מה... למה אתם לא מסכימים להקריב בן אדם אחד בשביל כל העולם?" כי באמת, הוא צודק, סנה לגמרי הייתה מקריבה את עצמה בשביל להציל את העולם והיא לא עשתה את זה.
בכל מקרה. אני אוהב שוויאגו מודע לזה שמה שהוא עושה זה רע. הוא מודע לזה שכל ההרס הזה לא בסדר ולא מוצדק, ויש אפילו חלק בספר שהוא מתחרט לגמרי על מה שהוא עשה ורוצה לחזור אחורה - אבל הוא מבין שהוא הלך רחוק מדי. הוא לא יכול לחזור אחורה עכשיו. זה אפילו לא בקטע של הגאווה שלו תתנפץ אם הוא ישתפן ויסתובב. לא. הוא כבר הרג יותר מדי אנשים בשביל להיכשל עכשיו. אם הוא הרג אותם, לפחות שיהיה למוות שלהם סיבה.
זה לפחות מה שאני חושב שהוא מרגיש. כי אולי פחות רואים את זה בקומיקס, אבל בספר רואים את זה בבירור ואפילו הציטוטים שלו מהמשחק די ברור שהוא מבין שמה שהוא עושה זה iredeemable ושהוא הרע בסיפור. אבל הוא מוכן לקבל את זה בשביל להיות שוב עם איסולד.
וואו למה אני פסיכולוג פתאום. אבל תתכוננו לעוד הרבה פסיכולוגיה כי עכשיו אני עובר לספר!
בספר אנחנו מגלים על העבר של ויאגו. היה ציטוט אחד בספר שפשוט נתקע איתי לנצח אני רציני. "As a child, he was given everything he demanded... except for the love of a parent." וכאילו... וואו. הציטוט הזה שינה לי לגמרי הכל בוויאגו. הוא היה בסך הכל ילד שרצה אהבה, ואף פעם לא קיבל אותה. היחידה שהראתה לו אהבה כשהוא היה קטן הייתה קאליסטה (אפשר לצחוק על זה שהאחיינית שלו גדולה ממנו בשלוש שנים?), ואפשר לראות איך בספר הוא מעריץ אותה ומקשיב לה ומכבד אותה, והכל בגלל שהיא הייתה היחידה שהראתה לו אהבה.
ואז הוא פוגש את איסולד, עוד אישה שהוא אוהב ושהיא אוהבת אותו חזרה, וכאילו... אני מבין למה הוא כל כך תלוי בה. כן, המערכת יחסים הזאת הייתה לא בריאה, כי הוא ליטרלי הסתכל עליה כאילו היא קדושה, אבל אני יכול להבין עכשיו למה הוא עושה את זה. למה הוא מעריץ אותה כל כך עד שהוא מוכן להחריב את כל העולם בשביל להיות איתה שוב.
אני זוכר שלפני שוויאגו יצא, נתנו רודמאפ של כל הדמויות החדשות שעומדות לצאת בסוף 2020 ועד תחילת 2021. מה היה כתוב על ויאגו? שהוא רומנטיקן ושהוא יעשה הכל בשם האהבה.
וזה נכון. ואני סוף סוף מבין למה זה ככה. בגלל שהוא לא קיבל אף פעם אהבה, חוץ מהאהבה של קאליסטה ושל איסולד. ועל שתיהן הוא הסתמך כל החיים שלו. בזמן שהוא ראה את איסולד בתור קדושה, כמעט אלה, הוא ראה בקאליסטה את החברה הכי טובה שלו ואחת שהוא יכול לסמוך עליה שתמיד תתן לו עצות טובות. כאילו, אני די בטוח שהוא הקשיב לה יותר ממה שהוא הקשיב לכל אחד מהיועצים שלו אי פעם. הוא ממש מעריך אותה וזה כל כך יפה לי.
ועכשיו שהבנו למה הוא כל כך אובססיבי עם אהבה, בואו נסתכל על חלק אחר בחיים שלו. העובדה שהוא תמיד השווה את עצמו לאבא שלו. הספר ליטרלי מתחיל במלחמה נגד ממלכה שכנה, וקאליסטה ואיסולד שתיהן היו צריכות להתערב בשביל לעצור את ויאגו מללכת להילחם בעצמו. ולמה הוא רצה להילחם בעצמו? בגלל שהוא לא רצה שיראו אותו כחלש לעומת אבא שלו, "האריה של קאמאבור". כל החיים שהוא הוא עמד בצל של שלושת האחים הגדולים שלו, ששניים מהם ליטרלי מתו בלידה, ואף אחד לא התייחס אליו בגלל זה. ועכשיו הוא רוצה להוכיח שהוא יותר מרק צל של אדם אחר. הוא טוב בדיוק כמוהם, אם לא יותר.
וכל הספר הוא ניסה להוכיח את זה. כל הספר הוא ניסה להוכיח שאי אפשר לזלזל בו. זה שהוא שלח את הקארים להרוג את המורדים? זה שהוא היה מוכן לשלוח את הצבא שלו לתקוף ממלכות שכנות? העובדה שהוא ליטרלי הביא צבא מלא לאיים המבורכים, שהיו חסרי הגנה לגמרי? הוא לא רוצה להיראות חלש לעומת הקודמים אליו. הוא רוצה שיכבדו אותו, מה שאף אחד לא עושה בגלל שהוא פשוט גרוע בלהיות מלך.
אני אוהב שיצא לי לראות את החלק הילדותי בוויאגו בספר. בקומיקס ובכללי בסיפור של המשחק, ויאגו מאוד רציני ומאוד אובססיבי למשהו אחד. אבל לראות את הילד הקטן שבו בזמן הספר? זה היה מדהים.
אני נמסתי מחמידות מאיך שהוא התנהג ליד קאליסטה ואיסולד. פשוט העריץ אותן כמו ילד קטן. היה גם רגע בספר שאני בחיים לא אשכח, כשאיסולד רוצה להישאר לבד עם קאליסטה אז היא מבקשת מוויאגו שיביא את הבובה שלה, גוון. ובהתחלה ויאגו ממש לא מרוצה כי הוא מפחד להשאיר את איסולד לבד, אבל בסוף היא מצליחה לשכנע אותו והוא ליטרלי רץ כל הדרך וחזרה. זה היה כל כך מקסים איך הוא היה גאה בעצמו וכזה: הבאתי את גוון!!!!
עוד סצנה שאני בחיים לא אשכח מהספר. הסצנה הראשונה שקראתי אחרי ההפסקה שלי של חודשיים. קאליסטה חוזרת מהאיים המבורכים עם תרופה. היא נכנסת למגורים המלכותיים, ופשוט יש שם את התמונה של ויאגו - לבוש רק במכנסיים וחלוק - מחייך חיוך ענק כשהוא רואה את קאליסטה, רץ אליה ומחבק אותה ופשוט קורא בהתרגשות: "חזרת!!!!" כי הוא כל כך התגעגע אליה והוא כל כך שמח שהיא חזרה סוף סוף.
ואז הוא שואל אם קאליסטה מצאה את המים, והיא עונה שכן, והוא כזה: "בואי נספר לאיסולד ביחד! היא כל כך תשמח!" ואז הוא מוביל אותה לחדר של איסולד, בזמן שלדרוס ונקריט מסתכלים עליהם בעיניים חלולות, ואז ויאגו מנסה להעיר בעדינות את איסולד, אבל היא לא מתעוררת והוא כזה: היא ישנה כל כך טוב. בואי לא נעיר אותה.
ואז קאליסטה מבינה שמשהו מוזר קורה כאן ומורידה את השמיכות ורואה גופה. וכשהיא מנסה לבדוק את הדופק, ויאגו ממלמל: אל תעירי אותה.
וואו. אני חושב שהסצנה הזאת לגמרי הרסה אותי. הוא היה כזה תמים ומלא תקווה, למרות שאיסולד הייתה מתה כבר שבועות ואולי אפילו חודשים. הוא לא היה מוכן לקבל את העובדה שאיסולד מתה.
ואחרי זה יש פעמיים שבהן ההכחשה של ויאגו נשברת. פעם אחת באותו לילה, כשהוא הולך לחדר של קאליסטה ואומר ששום דבר מזה לא מרגיש לו אמיתי. הפעם השניה הייתה בדרך לאיים המבורכים, שהוא אמר שאם איסולד תמות אז הוא יתאבד, כי הוא לא מסוגל לחיות בעולם בלי איסולד.
ואיך שהוא נשבר בשני הרגעים האלו. וגם אני נשברתי. כי כאילו... אני כל כך אוהב אותו? אני כל כך אוהב את הדמות שלו? הוא פשוט... מדהים?
ואז יש לי עוד שני חלקים מהספר שאני רוצה לציין:
אחרי שמגלים שאיסולד מתה. ויאגו פשוט יושב ליד המיטה של איסולד עם הראש על הכתף שלה והאצבע שלו מלטפת את היד של גוון. ואז יוריק נכנס בשביל לנסות לעזור לו לעכל את המוות של איסולד. ואני זוכר שהרגשתי שאני ממש שם איתו, כשיוריק היה כזה: "היא אומרת שהיא מתגעגעת למישהי. גוון. חברה? או אולי אחות?" וזה היה הרגע שבו ויאגו הבין שהיא באמת באמת מתה. שהיא באמת לא תחזור יותר. והוא היה שבור, ממש שבור, אבל הוא קיבל את העובדה והסכים ללכת בלי עוד הפרעות. הוא הסכים להתאבל בצורה בריאה, ולא להיות אובססיבי למישהי מתה.
אבל אז ת'רש היה חייב להרוס הכל. אני באמת שונא אותו עכשיו. אני זוכר שהייתה לי תקווה שוויאגו באמת יעזוב ויתאבל בצורה בריאה על איסולד, אבל ת'רש היה חייב להרוס הכל.
בכל מקרה!!!
הסצנה השניה: קאליסטה מנסה לשכנע את ויאגו להפסיק עם הטירוף הזה כשהוא מנסה לקחת את איסולד למים. וויאגו מבין שהוא באמת הלך רחוק מדי. הוא מבין שאיסולד לא הייתה רוצה לחזור לעולם כזה. אבל הוא הלך רחוק מדי. הוא הרג אנשים בשביל זה. הוא לא יכול להסתובב עכשיו. ופשוט איך שהוא ניסה להגן על עצמו כשאפילו הוא ידע שהוא טועה... זה היה די עצוב.
אז זוכרים את הציטוט שהוספתי מתחת לכותרת? זה הציטוט האהוב עליי שאי פעם אמרו על ויאגו. אתם יודעים למה? כי הוא מתאר בצורה מדוייקת את מה שאני מרגיש עליו. ויאגו עשה דברים רעים. דברים ממש ממש ממש רעים שאין שום דרך להצדיק אותם. כנראה שאפילו לא מגיעה לו סליחה. אבל... אני מבין למה הוא עשה את זה.
אני לא חושב שמערכת היחסים שלו עם איסולד הייתה בסדר. אני זוכר שבRuined King, לפחות בחלק שהגעתי אליו עכשיו, הם הבינו שהדרך היחידה להביס את ויאגו זה בעזרת הסודות שלו. והסוד שהוא ניסה להסתיר אפילו מעצמו היה שאיסולד מפחדת ממנו. כן, היא אוהבת אותו. והוא אוהב אותה. אבל... הוא יותר מזה. הוא אובססיבי אליה. הוא מסתכל עליה בצורה לא בריאה. וזה לא בסדר. ממש לא. אבל לפחות אני יכול לראות מאיפה זה בא. מהטראומה של ילד שלא קיבל אהבה מעולם.
וגם זה שהוא הקשיב לת'רש במקום למאסטרים, שהוא החליט להחזיר את איסולד למרות שכולם אמרו לו שזה יביא רק הרס. זה היה משהו נורא לעשות. אבל שוב, אני מבין מאיפה הוא בא, ואפילו האנשים בעולם שהוא הרס, ליטרלי בן אדם שהיה שם כשהRuination קרתה, מבין שאי אפשר באמת להאשים אותו.
כי כן אנשים. אם יש משהו אחד שהספר לימד אותי, זה שוויאגו לא אשם בהרס הזה. ויאגו היה בן אדם לא שפוי, שהאנשים השפויים פשוט ניצלו. האם הוא זה שעשה את המעשה? כן. האם המעשה שהוא עשה היה רע? אפילו נוראי. אבל האם אפשר להאשים אותו בזה? לא כל כך.
אני לא יודע אם הבנתם את מה שניסיתי להגיד בהרצאה האחרונה, ולכן אני אנסה לתקצר למשפט:
ויאגו עשה דברים רעים ואי אפשר לסלוח להם. אבל ויאגו הוא לא בן אדם רע. וכן אפשר להבין מאיפה הוא בא. ולכן הוא דמות טובה, לדעתי. לכן הוא הדמות הכי טובה בעולם של ליג. בין הדמויות הכי טובות שאי פעם קראתי עליהן.
אני מניח שאף אחד לא קרא באמת את כל הדעה הזאת, כי היא ממש ארוכה וכנראה גם מבולגנת, אבל ויאגו הוא הדמות אחת האהובות עליי. ואני מבין שיש אנשים שלא יאהבו אותו בגלל מה שהוא עשה. אבל... אני אוהב אותו בגלל מי שהוא D:

תהנו D:

ווווווווואו, סיקור מדהים,
והדעה האישית.. ואו, בהחלט סיקור השנה

יוו סוף סוף העלית את זה!!! התרגשות!!!
אז קודם כל- אני רוצה רגע לומר וואו.
אז הנה: וואו.
הסיקור הזה היה סיקור ארוך, מפורט ומושקע להפליא. לא שציפיתי ממך לפחות - אבל כן. הרשים אותי מאוד >< ואממ זה נשמע ועומד להישמע כמו התחנפות משומה אז אני רק רוצה להעיר שהכל אמת בכל מקרה!!! למרות שידעתי בערך הכל, הסיקור עדיין הצליח לשמור על העניין שלי לכל אורכו (המרשים. מאוד מרשים). בעיקר סעיף הדעה האישית משך את תשומת הלב שלי - הוא היה… טוב, החלק הכי טוב בסיקור הזה לדעתי. היחיד שבגללו נכנסתי גם. אופס. (לא שהחלקים האחרים לא היו טובים מאוד-). זה תמיד ממש מעניין אותי לקרוא נקודות מבט של אנשים אחרים לגבי כל מיני דברים, וזה כן גרם לי כבר מההתחלה לצפות הכי הרבה לחלק הזה D: אבל פשוט בעיקר בגלל הסיקור על מארק שהשאיר עלי הרבה רושם לול. שוב, גם הפעם לא אכזבת :>
אהבתי ממש שהסברת מה בדיוק אתה אוהב בויאגו, וגם שלא עצרת אחרי כמה פסקאות ובאמת באמת כתבת… כל מה שהיה אפשר לכתוב. כן. זה אפשר לי להסתכל עליו יותר איך שאתה מסתכל עליו ואני חושב שאני אוהב אותו קצת יותר עכשיו ><
אז לסיכום: זה סיקור מטורף ובאמת אהבתי הכל, כל הכבוד לך על ההשקעה!!! בהחלט סיקור השנה :>

הערה אחת וגם זה בקושי:

אם, נראה לי?? חוץ מזה לא באמת הבחנתי בשום דבר

סליחה שזה קצר ולא באמת תב ><
אממממ אערוך את זה מאוחר יותר כנראה!!!

שמעתי שהסיקור הזה רוצה להיות סיקור השנה אז כמובן שבאתי לראות במה מדובר, ובתור נשף שבוחן את כל הסיקורים שיש כדי למצוא את הטובים ביותר, אני יכול לומר שלא יצא לי לראות הרבה סיקורים עם דעה אישית כזאת ארוכה. וואו! כל הכבוד. האם הנבואה שלך תתגשם? נחכה עוד שנה ונראה...