שירים|| יעל שרה

[יעל שרה]

גם את השיר הזה היה לי ממש קשה לפרסם וממש לא הבעתי בו כל מה שאני מרגישה.. אולי בגלל שידעתי שהוא מיועד לפרסום. זה כל כך שונה מלפרסם סיפור..
------
כתיבה היא הנשמה
שיר הוא החלק הפראי שבה
המוסתר
כל כך פנימי
עמוק

זה מפחיד לחשוף אותה כך
בפני כולם
לחפור בנפש
ולהוציא את החרסים
החוצה

אני לא מספיק מנוסה
רועדת מפחד
זה עוד חומר גלם
חסר לי ביטחון
בעצמי
ובשירי

קשה לי פרסם שיר
הכאב הצורב ביותר
עוד לא מוכן
לצאת

[קלישה מהלכת]

זה היה שיר מעניין וחוויות הקריאה שלי בו היתה מעניינת בהתאם. נפתח בנימה מאוד כנה ומעט אכזרית - אני לא חושבת שהוא היה כתוב כל כך טוב. הוא בהחלט לא היה כתוב גרוע, גם במובנים הטכניים ביותר - הדקדוק והתחביר שלו היו תקינים, המילים נכתבו נכונה ויוחסו נכונה, וגם במובנים הפחות טכניים - הוא העביר היטב את המסר שלו (עליו אפרט בקרוב מאוד) והבנתי אותו כבר בקריאה ראשונה (אני נוהגת לקרוא יצירות קצרות בפורום פעמיים - פעם אחת לרושם ראשוני, ופעם שניה להתמקדות יותר פרקטית). הוא פשוט... לא זרם לי. אני לא יודעת להסביר מה בדיוק היה העניין, אבל הקריאה שלי לא היתה חלקה. הבנתי הכול וקראתי ברצף, אבל הרגשתי תחושה של... חספוס. של חוסר איזון? זה דבר שקשה לתאר במילים. ייתכן בהחלט שהסיבה לכך היא העובדה שאני רגילה לקרוא שירים בחרוזים, וזו כמובן לא אשמתך ככותבת כלל, אבל אני חושבת שהעניין כאן - לפחות חלקית - הוא באמת חוסר האיזון; כי שורה אחת היתה קצרה ואחת ארוכה, ולא היה סדר, תבניתיות, עקביות.
זה לא בהכרח דבר שלילי. לאחרונה נכנסתי קצת לכתיבת שירים וגיליתי באיזה עולם מורכב ושונה מכתיבה מדובר, וגם אני לא הייתי לחלוטין עקבית וסדירה בכל החלקים בשני השירים הבודדים שכתבתי עד כה ואכן ביצעתי פסיחות אקראיות למדי שנבעו מתחושת בטן גרידא, והרי אין ספק שלא מדובר ביצירה שמחשב כתב; מצד שני, עדיין היה משהו שאוסף את השיר, מהדק אותו, מדגיש את העובדה שכל השורות מתחברות לשיר אחד בעל כותרת אחת, תופר את הבתים - עשויים להיות שונים מאוד זה מזה - אחד לשני עד שכמעט אי אפשר לראות את התפרים (סלחי לי על האנלוגיה הגרועה). וזה דבר שלא הרגשתי שהיה כאן. אולי העניין הוא שמדובר בשיר כל כך קצר - יש פסקה פרולוג ופסקת אפילוג (בהשאלה), וביניהן שני בתים רגילים, והתחושה היא שאין קו מנחה ברור מלבד הרצון לכתוב על שירים ועל המורכבות שבכתיבתם. והפסקה הראשונה נראתה כפסקה שעומדת לתאר שירים בכלל - את פותחת בכתיבה ואז מסבירה את היוצא דופן שבכתיבת שירים.
אבל, אני אף פעם לא כותבת ביקורת לדברים שלא אהבתי, כי אני חושבת שזה מזלזל בכותב ומוביל רק לחוסר בטחון ביכולת הכתיבה שלו. ויש לך יכולת כתיבה, יעל שרה, וראיתי את זה ביצירות המעטות - וחבל שכך - שפירסמת בפורום. לכולם יש ימים קשים יותר, אבל לכותב אמיתי גם שיר שלא עומד ברף הרגיל שהציב יש איכות מסוימת - שהיתה בשיר שלך בלי ספק. כי אומנם מבחינה כתיבתית הוא היה חלש (לעניות דעתי), אבל הרעיון שלו נוסח היטב. וזה דבר שקצת קשה לי להסביר, במיוחד כשאני מתמקדת בשירים - בספרים אפשר להתייחס אל זה ככתיבה ועלילה; אני מתענגת על הכתיבה של לייני טיילור, למרות שלפעמים היא לא בונת העלילות המבריקה ביותר. מצד שני, אני מאוהבת ביכולת הכתיבה האדירה של רולינג - אבל בעיקר מבחינה עליתית, כי הכתיבה עצמה - התיאורים וההתענגות עליהם, מלאכת הכתיבה עצמה - תפלה ולא יוצאת דופן לדעתי. לא גרועה, אין ספק; אבל יש הבדל בין לא גרועה לטובה, וכדי להיות טובה את צריכה להיות - ובכן, טובה. יוצאת דופן. זו אולי הסיבה לכך שהביקורת שלי היתה מאוד קטלנית עד כה, למרות שאהבתי את השיר ואני חושבת שה"עלילה" שלו היתה טובה והועברה כראוי בשפה רהוטה. זו סתירה משונה וסוג של אוקסימורון, אני יודעת, אבל כשאני קוראת שיר אני מחפשת ליהנות מהכתיבה יותר מה"עלילה", וכאן אף על פי שלא תיעבתי את הכתיבה והיא אכן היתה איכותית וברמה שלא מביישת אותך ככותבת, היא עדיין לא הסבה לי הנאה. ה"עלילה" כן. ה"עלילה" הצליחה. יש דברים שקשה לשים עליהם את האצבע, במיוחד בתיאורי תחושות מיצירות, במיוחד כשמדובר ביצירות קצרות, ובמיוחד כשמדובר בשירים. זה אד מהם. יצאתי מהשיר הזה בתחושת כללית טובה - בתחושת כללית שאהבתי אותו. שהוא לא היה מדהים, אבל שאהבתי אותו; התלבטתי מאוד האם לכתוב לך את פירוט דעתי על הכתיבה. אבל מניסיוני ביקורות רק עוזרות להשתפר, ואני מקווה מאוד שהביקורת הזאת תעשה כמנהגן.
אני ואת יודעות שאת לא מאוד פעילה בפורום, ואני מקווה מאוד מאוד שזה ישתנה. מחכה לראות עוד יצירות שלך - בין אם עלילתיות או שירים.