קרובה רחוקה \\ נטע

[כינוי נובי רנדומלי]

היא עומדת בכניסה לבית,
מול סלון מלא אנשים.
והשקט צורם, והאבל שולט,
אף אחד לא מסביר לה פנים.
רק שלשום הוא דיבר, וראה, ולחם,
רק אתמול הוא ירד לקבורה.
והעצב הזה, ששורר בכולם,
הוא דוקר ונוגע גם לה.
ואין לה מילים להגיד, לנחם,
ומה היא בעצם קשורה.
רק ילדה עם תקווה, אישה עם חלום,
שהחייל הזה שלה.
רק חודשיים הכירו, ולה זה הספיק,
להרגיש שזה הדדי.
שגם הוא חושב, שגם הוא יודע,
שמה שקורה בניהם אמיתי.
אך אותו לא הספיקה לשאול,
ועד הבוקר הנורא אתמול---
כשהלב הפועם, הדופק, בקצב הדומה לשלה,
השלווה, הרוגע הזה, הוחלף באימת ירייה.
כל מבט שהיה, זיכרון שחולף,
בלב זה מכה כמו פטיש.
איך התאהבה, כמו טיפשה, בלי לדעת,
מה הצד השני מרגיש.
אך הצד השני לא שב, מהקרב,
ועולמה שלה, חרב לתמיד.
עכשיו היא עומדת, בפתח הדלת,
ותוהה, אם בכלל, מה תגיד.

[עכשיו מעונן]

הו וואו
מהמם!
אהבתי את הכתיבה שלך, היא מרגשת כל כך.

[ברונו טוגנים]

יפה!!

[Mr Perfectly Fine]

אמג נטע זה מדהים פשוט
אע
לדעתי כדאי לכתוב במקום "שהחייל הזה שלה." לכתוב "שהחייל הזה הוא שלה."
אבל זה באמת לא כזה משנה או משהו
השיר מדהיםםם

[normal girl]

אין לי מילים
וכל השאר בה"פ