הבין לבין || אוונס, קטע קצר, מייני

קטע קצר שכתבתי ביום שישי ולצערי לא הספקתי לפרסם לפני שבת.
לקח לי המון זמן והמון שינויים קטנים בקטע עד שהתחברתי אליו, אבל עכשיו אני שמחה באיך שהוא יצא.
המילה במייני- "כמו הירח", 2/6.
אשמח לת"בים, לשמוע מה דעתכם.
תהנו
--

> הבין לבין

הייתה זו אגדה נושנה, שעברה מפה לאוזן מזה דורות.
אגדה שמצאה את דרכה אל תוך ליבכם בעורמה ולשון חלקות, ומבלי שהרגשתם, התקבעה בנשמתכם.
אגדה שסופרה אך ורק באור יום בתוך הבית, כי לא היה זה אומץ לספר אותה בשעת לילה לאור המדורה, אלא טיפשות.
אגדה שכל ילד יודע שאסור לאומרה בקול, ואף מבוגרים וזקנים מפחדים לספרה בלחש.
הייתה זו האגדה על האישה האם, גבירת הנשמות, רבת השמות. בה ורק בה האגדה תעסוק, ובה שלוש-מאות מילים בדיוק.
והאגדה מסופרת כך.
היא הייתה ההתחלה, הסוף, והאמצע ביניהם. היא הייתה כל העולם כולו...
ובמובנים רבים גם לא.
עורה היה רך וענוג, אך מגעה שורף כאש. עיניה היו כה כהות, עד שנראו אטומות גם באור הבהיר ביותר. שערה היה שחור, בניגוד מושלם לצבע עורה החיוור, והוא הגיע עד לקרסוליה, עוטף את גופה כמו גלימה.
והייתה לה גם גלימה, בצבע כחול עמוק, ושמלה ארוכה שחבקה את גופה. צבע שמלתה היה כסף טהור שזהר כמו אלף שמשות, אך אפילו הוא לא הצליח להשתלט על האפלה ששררה סביבה.
והייתה סביבה אפלה, והיא הייתה סמיכה יותר מכל אפלה שראיתם בחייכם, אלא אם כן הסתכלתם בעיניה.
היא קיימת במשך שנים רבות, יותר ממה שבני אדם יכולים לשער בנפשם. לידתה הייתה יחד עם העולם, כי נפשה הייתה קשורה בעולם והעולם היה קשור בנפשה, ויחד הם היו אחד, ולא היה קיום בלעדיהם. הם היו נקודת השלמות של החיים, דווקא בגלל שהיו כל כך הפכים.
ולכל אלו אשר המחשבה עלתה בליבם- לא, היא לא הייתה המוות, אלא הבין לבין, רגע המעבר. היא הייתה חלקיק הזמן הקצר בו אדם נופח את נשמתו.
שם היא חייתה, באזור הביניים. כמו הירח, אשר בלילה היה נקודת האור, וביום לא היה, כיוון שהיה שייך ללילה. כך גם היא הייתה, נעה בין המוות לחיים, ובעצם לא הייתה שייכת לאף אחד מהם.
וכך היא התקיימה, אוספת את הנשמות בסיום תפקידן, מניחה אותן במקומן הראוי, ושולחת את הגופים אל הסופיות הריקה.
אם הייתם מסתכלים היטב, הייתם רואים את שמלתה, עשויה חיבורים עדינים של אור ירח, שאספו את כל הנשמות המאירות אל שמלה אחת, שזהרה באור אלף שמשות.
ואם הייתם מסתכלים עוד, הייתם רואים את גלימתה, עשויה טלאים של שמי לילה כהים, שאספו את כל הנשמות הכהות אל גלימה אחת, שיצרה סביבה את האפלה.
ולמרות שנהוג לחשוב כך, גבירת הנשמות לא הייתה בת אלמוות. היא נולדה תינוקת, ותמות זקנה, ותחיה אלף חיים בין לבין.
ועם מותה האחרון, תבוא גם הדממה.

וואו כל הכבוד ממש יפה

מגניב

זה ממש יפה, את ממש כשרונית, אני ממש שמחה שפרסמת קטע- מרגיש כאילו חלפו יובלות!
המשיכי כך!

וואוו זה מהמםם

קודם כל, אני רוצה להתייחס לתגובה של נטע אותה חתמה ב"המשיכי כך" ולכתוב שכולנו שמחים לראות שאת מתמקמת כראוי בתפקיד זקנת השבט שלנו! וחוץ מזה תישארי תישארי תישארי
אוקי לביקורת עצמה. אין לי ממש אחת כזאת. זה קטע מקסים וכ"כ אגדתי וDark Fantasy בצורה כ"כ נפלאה וקצת הזכיר לי סגנונית את "ילדת שלג" של אנג'לה קרטר. הדימויים נהדרים ומשאירים טעם של עוד, המילים נבררו בדיוק רב ומתאימות זו לזו בשלמות והאווירה מועברת כראוי. אני מרגישה שהיא מזכירה לי סגנון של סופר מסוים אבל אני לא מצליחה לשים את האצבע על במי בדיוק מדובר, אז אם כתבת אותו בהשראת ספר מסוים אשמח אם תשלחי לי את השם.
חוץ מזה יש לי הערה טכנית קלה:

אני מתארת לעצמי שהעובדה שהמשפט הראשון נגמר ב"גלימה" והבא נפתח עם התייחסות לגלימה היתה אמורה לחבר ביניהם, אבל האמת שזה מרגיש מוזר וקצת מקרטע בקריאה. אני ממליצה להחליף את אחת הגלימות ב"אדרת".

וואו ממש יפה!
אממ.... יש אישור להקריא את זה לאחותי? אני מחפשת בשבילה אגדות...