התמכרות || אוונס, קטע קצר

רעיון שהתחיל מהמילה "חיוך" של היום האחרון במייני, ואיכשהו הגיע לזה.
אני אפילו לא יודעת מה לחשוב על הקטע הזה, הוא מאוד... מיוחד.
לא מבוטא בכלל, נכתב על חשבון שעות השינה שלי.
תהנו.
—

> התמכרות

זה כאב בפעם הראשונה שעשיתי את זה. גם בפעם השניה זה כאב, אבל בפעם השלישית הכאב כבר פחת.
בפעם החמישית שעשיתי זאת, התחלתי להתרגל.
בפעם העשירית כבר התמכרתי.
ואחרי זה, תאמינו לי, קשה מאוד לחזור אחורה.
-
זה נשמע לכם כמו הרבה סיפורי התמכרות, סמים, שתיה, מה לא.
ובכל זאת, אם תישארו עוד קצת, אני מבטיח שאשכנע אתכם שהסיפור שלי שונה.
אני כמעט יכול להרגיש את השאלה שלכם- למה אתה כל כך בטוח? בטח פעם-פעמיים בשנה מביאים לכם לבית הספר או לעבודה שיחות נגד התמכרויות, כדי שהאחראים ירגישו שהם יצאו ידי חובת "העלאת מודעות". אתם בטח מרגישים מומחים רציניים בנושא, מוכנים לשלוף עובדות ושמות של מקומות גמילה. אולי אפילו יש לכם ניסיון מהחיים שלכם, חבר של אבא או בן דוד רחוק ש"נפל", לא עלינו, ועכשיו מבלה שנה מחייו בחור בקצה העולם.
אז מי אני שאחדש לכם משהו? מי אני שאבוא ואומר לכם את אותם דברים שאתם בעצם כבר יודעים בעל פה?
אם הגעתם עד פה, כנראה שבכל זאת הצלחתי לסקרן אתכם. עכשיו הגיע הזמן שתרוויחו את הזמן שהשקעתם.
-
הסיפור של ההתמכרות שלי התחיל הרבה לפני שעשיתי זאת בפעם העשירית. הוא התחיל לפני שעשיתי זאת בפעם הראשונה, הוא התחיל אפילו לפני שכולכם נולדתם.
הסיפור מתחיל לפני שלושת מאות עשרים ושמונה שנים, כאשר המדען לואל ניירנהג עלה על הדרך היחידה בה אדם יכול לעבור דרך חור שחור.
זה לקח לו, כמובן שנים של פיתוח ודיוק, אבל לבסוף, בשנת ארבע-עשר לספירת לואל, או בקיצור לס"ל, קרה המעבר הראשון דרך חור שחור.
והוא לא קרה כמתוכנן.
האדם שהסכים באומץ רב - או טיפשות רבה, תלוי בעיני המתבונן - לבצע את הניסוי, הצליח לעבור דרך החור השחור. אנחנו יודעים שהאדם הזה נשאר חי גם לאחר רגע המעבר, מכיוון שסימני חיים אלו לא פסקו לרגע.
זה נחשב כניצחון למשך מספר דקות, אך כאשר האדם לא הופיע בחזרה איפה שהחישובים הראו, ניירנהג ושאר המדענים נכנסו ללחץ.
אתם מבינים, חור שחור הוא דבר לא ידוע ולא צפוי כלל למדע. המידע עליו מאוד מצומצם ומסתמך בעיקר על השערות, וניתן להסתפק ולומר שהוא כשמו- חור שחור בשבילנו.
ולכן, כאשר הוא לא התנהג כפי שהמדענים ציפו, זה ביטל שנים של מחקר ומדע מוקפד, וגרוע מכך, זה ככל הנראה נטל חיים של אדם.
אני יכול להבטיח לכם שהדאגה האחרונה הייתה לא נכונה, וזאת מכיוון שאני הוא אותו בן אדם, אמיץ או טיפש, שהסכים לבצע את הניסוי.
לפני שאתם שואלים את השאלות שוודאי עולה לכם לראש (אני כמעט יכול להרגיש אותן)- לא, אני לא זוכר מה קרה מהרגע שנכנסתי לתוך החור השחור. לא, איש לא יודע מה קרה באותן שנים, עד שחזרתי לכדור הארץ בשנת מאתיים תשעים ושבע לס"ל. לא, איני יודע איך חזרתי לכדור הארץ.
כן, חזרתי באותו גיל בו נסעתי, ולא, אני איני בן אלמוות, ככל הידוע לנו.
עברתי חקירות רבות במהלך שמונה השנים הראשונות לאחר חזרתי, עד שהתעוררתי.
התעוררתי בן שלושים ושש, מבוגר בשמונה שנים ממה שזכרתי את עצמי, והעולם זקן בשלוש מאות וחמש שנים ממה שזכרתי אותו. זה היה מבעית.
אני עוד זוכר את הפעם הראשונה בה פקחתי עיניים, לאחר שלוש מאות וחמש שנים שהן היו עצומות. זה כאב; עצמתי אותן בחזרה כמעט מיד. גם בפעם השניה זה כאב, אבל בפעם השלישית הכאב פחת.
בפעם החמישית שפקחתי עיניים, התחלתי להתרגל לתחושה, לאורות, לפעולות שהמוח שלי צריך לעשות כדי לתרגם תמונות למידע.
בפעם העשירית כבר התמכרתי, והיה לי קשה לעצום אותן שוב.
-
היום עברו תשע שנים מאז היום בו התעוררתי, ואני מסתובב ומספר את סיפורי כדי למנוע מעוד אנשים לעשות את הטעות שאני עשיתי. אני לא חושב שמישהו מכם יהיה מטומטם מספיק בשביל לנסות לעבור דרך חור שחור כשבעצם הידע שלנו עליו שואף לאפס, אבל לא חסרים ניסויים מדעיים אחרים שנשמעים מרשימים מספיק בשביל לשכנע מישהו שזקוק לקצת כסף.
תאמינו לי.

וואו, זה פשוט מדהים! בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תמשיכי!!
רק תיקון קטן-

*הפעם הראשונה
אבל חוץ מזה זה באמת מעולה וממש אהבתי ואני אשמח להמשך!

וואו. אני מודה שכשראיתי את השם של הקטע ציפיתי למשהו אחר, לסיפור התמכרות רגיל וזה הפתיע אותי. הקטע מהמם, מסקרן וכתוב מעולה.
לא ממש הבנתי, הוא כאילו לא יכול לעצום עכשיו עניים?
בכל מקרה, אהבתי ממש.

לא יודעת למה ציפיתי לסמים או לאלכוהול חח
התמכרות להשאיר את העיניים פתוחות- לזה פחות ציפיתי
זה עדיין מהמם ויפיפה!

קודם כל, זה היה קטע נהדר וקראתי אותו ברצף אחד וחלק ונהנתי כל הזמן הזה. התאהבתי בחלק השני שלו שבאמת קנתה אותי ובסכ"ה יצאתי מרוצה.
עם זאת, השפה היומיומית של הקטע קצת הציקה לי. הוא הרגיש כמו קטע שנכתב על ידי כותב, אבל חסר כל ליטוש או וכתוב בשעה מאוד מאוחרת ובתחושה מאוד מעורפלת (מה שמשיק להערה שלי על הסיום). כמובן, את כתבת את זה בעצמך, אבל זה עדיין לא ממש תירוץ. הרמה לא היתה נמוכה, אבל היא לא היתה מספיק גבוהה לטעמי. זה לא מספיק קיצוני כדי שזה ממש יפגום בהנאה שלי מהקטע, אבל כן שמתי לב לזה. קחי לתשומת לבך.
חוץ מזה, כפי שכתבת, הוא היה מוזר. מוסר ההשכל הוא לא להיכנס לחורים שחורים? אני מתנדנדת בין המחשבה שזה קטע גאוני לבין המחשבה שהוא קצת מטופש. הוא התחיל בטון אפל וסיים בצורה מעט משעשעת. הוא פתח בדרמה וסיים במעין נונסנס (אם הבנתי נכון את הווייב?). יצאתי בעיקר בסימן שאלה, וזה כן פגם בהנאה שלי מהקטע. הוא לא נסגר באופן שציפיתי לו. זה לא בהכרח דבר שלילי, אבל אני חושבת שאם התכנון שלך היה מראש להגיע לסיום הזה היית צריכה להתאים סגנונית את הקטע מהרגע הראשון. אני מתארת לעצמי שזה לא היה המצב - שזה קטע שכתבת בלילה, כשאת עייפה ואפילו לא יודעת מה יקרה בו, פשוט כתבת לעצמך את הפסקה הראשונה ואהבת אותה ולכן המשכת וזרמת. זה קורה גם לי לעיתים קרובות, אבל אני ממליצה לערוך קלות לפני פרסום. זה לא קטע גרוע בכלל, ולהפך, זה קטע טוב, אפילו טוב מאוד, וכל כותב קבוע בסס"ש יודע שאני מאוד כנה בביקורות שלי ומתכוונת לזה. בהרבה קטעים אחרים שקראתי היו בעיות דומות שלא הערתי עליהן, פשוט בגלל שהרמה של הקטע היתה נמוכה יותר. דווקא בגלל שהרמה של הקטע הזאת היתה גבוהה זה הפריע לי, אבל אני חושבת שהן צריכות להשפיע עליך יותר מדי. על סמך ההתרשמות שלי עד כה, זו נראית לי כמו חריגה קלה בלבד.