ג'וק|| יעל שרה

[יעל שרה]

נכתב בסביבות שתיים (למה אני עושה את זה לעצמי זאת שאלה טובה), בפעם האחרונה שכתבתי משהו באמצע הלילה זה נגמר במלא שגיאות הקלדה, כתיב ותחביר. כנראה שגם הפעם, אני מניחה שיצא אותו סגנון וכמובן לא הצלחתי למצוא שם טוב. יצא קצת קצר. אני אאריך בהמשך.
הקטע הזה מספר על הג'וק שהטריד את מנוחתי בשבועיים האחרונים, יכול להיות שזה כמה ג'וקים שונים, אבל גם אם כן, החלטתי לאחד את שלוש המפגשים שלי איתם לג'וק אחד, ולכתוב מהמבט שלו, זה סוג של הרפיה בשבילי, אומנם זה לא הטראומה הכי גדולה בחיי אבל לישון שלוש וחצי שעות בידיעה שג'וק מסתובב לי בחדר זה לא נחמד, ולא, אל תצחקו עלי.
ג'וק זה חיה מגעילה, אני יודעת, היא מתחרה אצלי עם חשופית על המקום הראשון בחיות השנואות עלי (עם שני החיות האלה יש לי סיפורי זוועה) מקווה שבכל זאת תהנו.
-----
השמים והאדמה פה מאוד קרובים. זה מוזר. טוב, זה בעצם תקרה, אני מספיק זמן אצל בני אדם, הם מוזרים. אבל למטה זה לא רצפה, זה קרוב מדי, נלך על הקיר.
אני מרגיש תנועה ממולי, כנראה של בן אדם, זה לא טוב, נעבור לקיר אחר. אלומת אור מוזרה מטיילת בדיוק איפה שהייתי לפני רגע, טוב שזזתי. אבל אז בן האדם רואה אותי כנראה ועושה תנועה חדה, ואני עובר למקום הכי חשוך, מאחורי האור, על הקיר שלעד המיטה שעליה בן האדם. בעצם זאת בת אדם. המיטה הזאת היא מעל מיטה אחרת, אני חושב שקוראים לזה מיטת קומותיים. אבל משהו לא טוב, כי בת האדם פולטת צרחה, היא רועדת ונצמדת למעקה המיטה. היא מפחדת ממשהו. אני מנסה להבין מה קרה. אבל לא מצליח. בני אדם הם מוזרים.
אני שומע תנועה בבית, מישהו נכנס לחדר, בן אדם גדול יותר.
"מה קרה?" הוא שואל
"יש פה ג'וק" היא פולטת ומצביעה עלי
אני מנסה להבין מה קרה. פתאום החדר מואר, אני משתדל לא לזוז, אבל חייבים להזיז את המחושים. בן האדם מרים סנדל, בוחן אותי, ובסוף יוצא. וחוזר עם מטאטא. אני מכיר מטאטאים, זה הדבר איתו הם מגרשים אותי. אני אף פעם לא מבין למה. מה רע בי. גם הפעם הם מנסים לגרש אותי, אז אני מעופף למטה, לעד בת אדם נוספת שישנה שם, ובן האדם מרחיק אותי משם, אני מנסה לעופף הצידה, ובן האדם לא נותן לי ואני זוחל מתחת למיטה, והוא מוציא משם הכל, ואז מתחיל מאבק ארוך שבסופו אני מוצא מקום מסתור והוא לא מצליח למצוא אותי ואז הוא הולך. אבל אני לא יוצא משם כל הלילה.
מתישהו אני קולט שבת האדם יורדת מהמיטה ויוצאת מהחדר, היא לא חוזרת ואני אפילו לא מנסה להבין למה.

לאחר שהבנתי שבחדר הזה לא אהיה רצוי, עברתי למקום אחר, מקום חשוך ונוח שבו השמים שחורים. אני כנראה מתחת לספה. טוב לי שם ויש כמה ימי שקט. אבל מדי פעם צריך להתאוורר קצת, אני יוצא בזמנים שאין אנשים ונעצר לא רחוק. אבל פעם אחת יש. בת האדם שם. על הספה. בהתחלה היא לא שמה לב אלי. אבל אז היא רואה אותי וקופצת מהספה והולכת להביא מטאטא. אבל היא לא מנסה לגרש אותי או לפגוע בי, היא סתם עומדת שם, מחזיקה את המטאטא ונועצת בי מבט. אני מבין שכבר אין לי מה לעשות שם וחוזר לאיפה שהייתי. לא נראה לי שבת האדם אוהבת את זה שאני פה.

עברתי לחדר אחר. אולי שם לא יציקו לי. אני מתמקם בנוחות אבל שני בני אדם מוצאים אותי. והם כמובן מביאים מטאטא ומתחילים לרדוף אחרי. הם צורחים אחד לשני הוראות, למרות שהיו יכולים לשמוע גם טונים נמוכים יותר. תוך כדי המרדף אני רואה את בת האדם שישנה אז, ואת בן האדם שרדף אחרי ויש עוד כמה בתוך חדר כלשהו. אבל את בת האדם שראתה אותי בפעמים הקודמות אני לא רואה. וגם לא שומע. דלת החדר שלה סגורה. מעניין למה. אני מתחיל להתעייף, אבל להם לא נמאס. ואני נחלש ואין לי עוד הרבה כוחות לברוח. ובסוף הם מצליחים ללכוד אותי, והם מטאטאים אותי, גוסס, החוצה. כשאני בחוץ אני עוד מצליח לשמוע את בת האדם:
"היה פה ג'וק?"
"היה. אבל הרגנו אותו."
"ואיפה הוא עכשיו?"
"בחוץ."
ואני קולט שעדין לא הצלחתי להבין למה בני אדם כל כך שונאים אותנו. אבל אז אני מת.
וואו מגניב, אני מת.

[Little Freak]

אהה
אז יש כמה שגיאות מקלדת ומשהו בחיבור לא מסתדר לי
בנוגע לרעיון: הרעיון נחמד, רק.... פשוט... לכתוב על ג'וק?

[Everything Im not]

חח
מדהים שהצלחת להוציא קטע כזה, מג'וק!

[לאוונדר]

ג'וקק

[Izuku Midoriya]

יא זה נחמד מאוד
אהבתי את הרעיון
מה שכן הבנתי שזה בגלל הכתיבה בלילה למאו אבל יש כמה שגיאות שאני אשתדל לערוך את ההודעה ולצטט אותם
בכמ הרעיון מקסים
אההה גם לא ממש התחברתי לסגנון שבו כתבת את זה??
כי לפי מה שהבנתי הג'וק כנראה היה אמור לפחד לא?
וזה לא ממש הרגשה שלדעתי הצלחת להעביר
אבל נחמד מאוד <:

[ברונו טוגנים]

חחח