נשמה||סיקור סרט

נשמה

שם הסרט \ הסדרה בשפת המקור: Soul
ז'אנר: דרמה קומית
במאי: פיט דוקטר
שחקנים (מדבבים): ג'יימי פוקס, טינה פיי, קווסטלאב, פילישה ראשד, דויד דיגס.
שפה: אנגלית
שנת יציאה: 2020
אורך הסרט: 100 דקות
מוזיקה: טרנט רנזור, אטיקוס רוס, ג'ון באטיסט.

רקע

נשמה הוא סרט אנימציה של חברת יוצרי האנימציה פיקסאר (Pixar) שיצא בשנת 2020 בארה"ב. הסרט זכה להצלחה רבה וזכה בפרסים רבים, ביניהם פרס אוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר והפסקול המקורי הטוב ביותר, ופרס גלובוס הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר והפסקול המקורי הטוב ביותר.
כתיבת הסרט החלה ב- 2016, על ידי פיט דוקטר, והוא הופק במשך 4 שנים עם תקציב של 150 מיליון דולר. בהתחלה תכננו שהדמות הראשית תהיה מדענית, אך לבסוף החליטו שהיא תהיה מוזיקאית.
הסרט היה הסרט הראשון של פיקסאר בו הגיבור הוא אפרו אמריקאי, ולכן אנימציה של מישהו עם עור קהה הייתה חדשה בעבורם. הם עבדו הרבה על עיצוב הדמות והשתמשו בתאורה כדי להדגיש את הטקסטורות בפניה של הדמות הראשית.

תקציר

החלק המסומן בלבן אומנם לא מכיל ספוילרים של ממש, אבל הוא כן עלול להרוס קצת את חווית הצפייה אז לשיקולכם.
ג’ו גרדנר הוא פסנתרן המתמחה בתחום הג’אז, שמלמד מוזיקה במשרה חלקית בחטיבת ביניים. ג’ו מקבל הצעה לעבוד במשרה מלאה בחטיבה, אך הוא לא מעוניין לקבל אותה. אמו, שחוששת לעתידו מפצירה בו להסכים.
אך אז מקבל ג’ו הצעה שמשנה לגמרי את פני הדברים- להירשם לאודישן לרבעיית הג’אז של המוזיקאית המפורסמת דורותיאה וויליאמס. הוא מנגן באודישן, ודורותיאה מתרשמת עמוקות מנגינתו, ושוכרת אותו להופעה של אותו ערב. ג’ו יוצא מתרגש מהאודישן- מתרגש כל כך שהוא לא שם לב לאן הוא הולך ונופל לתעלת ביוב.
עוברים סצנה והנשמה של ג’ו נמצאת על שביל אור. כמה נשמות של נשים זקנות מספרות לו שהוא מת, ושהוא צריך ללכת אל האור. אך ג’ו מרגיש שהוא עדיין לא צריך למות והוא עדיין צריך להופיע עם דורותיאה אז הוא מנסה לברוח וללכת בכיוון ההפוך מהאור (מכאן אתחיל לכתוב בלבן כדי לא להרוס את ההמשך למי שלא מעוניין לגלות אותו עכשיו). לאחר שברח, הנשמה של ג’ו מגיעה אל העולם שלפני החיים. בעולם שלפני החיים מכשירים את הנשמות החדשות לקראת העולם האמיתי, בעזרת מדריכים ומנטורים. כשהנשמות מוכנות, הן קופצות לתוך חור שמוביל אותן לכדור הארץ. כדי להיות מוכנות, הנשמות צריכות למלא את התג שלהן, וכדי למלא את התג היא למצוא תחומי עניין ותכונות אישיות. כשג’ו מגיע לעולם ה"לפני"- כלומר העולם שלפני החיים, המדריכים בעולם חושבים שהוא מנטור ומקצים אותו להדריך את 22- נשמה שובבה שאוהבת להרוס דברים ולעשות שטויות, שלא רוצה לחיות ומנטורים רבים נכשלו בללמד אותה.
22, שמסוקרנת מהרצון העז של ג’ו לחזור לחיים, מסכימה שהוא יעזור לה למצוא את הניצוץ שלה- הדבר היחיד שהיה חסר לה כדי להשלים את התג- ואז, כשהתג יהיה מושלם, לתת אותו לג’ו כדי שיוכל לחזור לכדור הארץ. ג’ו מנסה נואשות לעזור ל-22 למצוא את הניצוץ שלה, אך ללא הצלחה. לבסוף, הם [22 וג’ו] נכנסים לזון- אזור בו נמצאות הנשמות של אנשים שנמצאים בטרנס בגלל התשוקה שלהם, למשל כשהם שקועים בנגינה. בזון הם פוגשים את מונווינד- איש שנמצא בזון לעתים קרובות ועוזר להציל נשמות אבודות. מונווינד עוזר לג’ו למצוא את המקום שהוא נמצא בו על כדור הארץ, וג’ו חוזר לכדור הארץ, אך בטעות גם 22 חוזרת איתו, ונכנסת לגוף שלו בעוד ג’ו נכנס לגוף של חתול רפואי. יחד הם יוצאים להרפתקה כדי לנסות להחזיר לג’ו את הגוף שלו לפני ההופעה שתהיה לו בערב.

על הדמות הראשית

ג’ו גרדנר הוא פסנתרן ג’אז מחונן שמלמד במוזיקה במשרה חלקית בחטיבת ביניים. אמו של ג’ו, ליבה, היא חייטת, ואביו היה מוזיקאי עד שנפטר כשג’ו היה ילד. ג’ו אף פעם לא היה מבוסס כלכלית, ואמו שילמה את רוב חובותיו; לכן, כשהציעו לג’ו משרה מלאה כמורה למוזיקה, אמו ניסתה לשכנע אותו לקחת את המשרה.
בילדותו, ג’ו לא אהב מוזיקה, עד שיום אחד אביו לקח אותו להופעת ג’אז וג’ו ראה עת הפסנתרן וחשב שהלוואי שהוא היה יכול להניע כך את האצבעות על הפסנתר. מאז ג’ו התאהב במוזיקה ובג’אז וניגן כל חייו, ואפילו ניגן יחד עם הלהקה המפורסמת של דורותיאה וויליאמס.

חוות דעת אישית

אוקיי, איכשהו הצלחתי לכתוב את כל זה. אז אני מניח שברור שאם השקעתי כל כך הרבה בסיקור אני כנראה מאוד אוהב את הסרט. אז קודם כל חשוב לי לציין שמי שחושב "מה זה אמיר אתה רואה סרטי ילדים?" אז שידע שהוא לא יודע על מה הוא מדבר כי זה סרט בוגר ועם עלילה מדהימה שמתאים גם לילדים וגם למבוגרים, ואני אומר את זה בתור מישהו שלי מוכן להתקרב לסרטי ילדים. אני ראיתי את הסרט ופשוט כל הסצנות עוררו בי רגש והסרט היה פשוט יפהפה, מדהים- מה שאתם רוצים. היופי של האנימציה המצוינת, העלילה והרגש. אפשר להרגיש שאתה מתחבר לדמויות. אני חושב שמה שהכי אהבתי בסרט זה שהם פשוט יוצרים לדמויות אופי נהדר ועמוק- אופי ברמה של אופי של בן אדם, לא אופי של דמות מצוירת, ועם התפתחות נהדרת. אז למעשה זו הייתה רק ההקדמה, אז עכשיו נתחיל עם הדעה האישית.

העלילה
אז הדבר הראשון שאני רוצה להתייחס אליו, הוא הדבר הבסיסי ביותר- העלילה, או התסריט- איך שאתם לא רוצים לקרוא לזה. אז- לדעתי העלילה פשוט גאונית. היה מדהים לראות איך העלילה מתפתחת בצורה כל כך טובה, איך הדמויות מתחברות ואיך התסריט מעביר מסרים. הדבר היחיד שלא כל כך אהבתי בעלילה זה שיש תחושה שבסוף לא ברור מה השלים את התג של 22. איכשהו יש תחושה כאילו זה לא ברור מספיק. אבל חוץ מזה עלילה מטורפת, עם מסרים מדהימים ומשפטים חכמים והומור שנון. היו שם גם בדיחה או שתיים שהיו קצת גזעניות במידה מוגזמת לדעתי, אבל כל עוד זה בצחוק זה בסדר.
כמו שאמרתי קודם הדברים שהכי אהבתי בעלילה זה ההתפתחויות של הדמויות ושל הקשרים בין הדמויות. בהתחלה 22 וג’ו דיי שונאים זה את זה, ואז הם לאט לאט מתחברים ומכירים זה את זה והקשר נהיה מדהים. גם ההתפתחות של 22 מדהימה. בהתחלה היא הנשמה השובבה שלא רוצה להגיע לכדור הארץ, ובסוף היא כל כך אוהבת את כדור הארץ שהיא מנסה לגנוב לג’ו את הגוף רק כדי לחיות בו. לדעתי זה פשוט מדהים.

האנימציה
טוב אז על זה אין לי יותר מדיי מה להגיד. האנימציה בסרט פשוט מדהימה. היא הצליחה לתת לדמויות חיים, ונתנה לדמויות את האופי המדויק שלהם. היו כמה דברים קטנים שהפריעו לי כמו למשל זה שהפנים של דורותיאה נראים קצת קפואים, והאנימציה של הנשמות היא קצת ילדותית. אבל חוץ מזה, זו פשוט אנימציה חיה ומדהימה.

המוזיקה
כן, אז אחד הדברים שהכי בנו את האופי של הסרט זה המוזיקה שבו. למעשה, המוזיקה בו הייתה כל כך טובה שהיא הביאה לסרט פרס אוסקר, ובצדק. המוזיקה פשוט הייתה חצי מאווירת הסרט, והחלקים שפחות אהבתי, באמת היו החלקים בלי המוזיקה. המוזיקה פשוט הייתה חלק מהסרט. היא הייתה מובנת מאליה. המוזיקה המחישה את התחושות של הדמות הראשית, הקלילה או העמיקה רגעים ופשוט הייתה נפלאה. על המוזיקה לא הייתה לי שום ביקורת.
חוץ מזה, אני חושב שהמוזיקה בעצם חיברה את הסרט אליי. אני מאוד אוהב מוזיקה, ומוזיקה בכלל ופסנתר בפרט תמיד היו חלק ממני, לכן אני מרגיש שהסרט הזה כאילו קשור אליי ומייצג אותי, ולכן אני כל כך אוהב אותו.

ציטוטים

QUOTE

I'm going to make you wish you never died.

QUOTE

Your spark isn't your purpose - that last box fills in when you're ready to live.

מהמם, הסיקור והסרט, מאוד מפורט ורואים כמה השקעת
קיצר כל הכבוד

סיקור מהמם ומפורט!!
אשריך אמירר

יואו איזה סיקור מהמם!!
ומפורט עם תמונותת