היא מחכה||שרה

בממלכה רחוקה,
בעיר על גבעה, שם חייה נסיכה,
יפה ואמיצה. בלבה היא יודעת, שגאון יבוא,
נסיך אהוב, יגיע אליה בקרוא.

היא מחכה במגדל, עם חלונות גבוהים,
מביטה אל האופק, מחפשת את זה
. הנסיך הוא חלום, עין בלתי רואה,
אך היא ממשיכה לקוות ולחלום.


נסיכה אמיצה, בלב עז וחזק, מחכה לנסיך,
שיגיע בעת הנכונה. היא לא מפחדת,
מהרפתקאות חדשות,
היא מוכנה לקחת את ידו ולצעוד.

בקסם שלה,
בגבורתה ובכבודה

תב?

אמממ יפה, בסדר.

הערות טכניות:

שם חיה נסיכה. "חייה" = החיים שלה. "חיה" = לא מתה.

למה היתה כאן ירידת שירה?

גאון יבוא? למה גאון? האם היא כלואה במגדל שמופעל על ידי חידות היגיון?

אני אניח שאת מתכוונת ל"יגיע אליה בקרוב".

טעות דקדוקית פשוטה. "זה" מתייחס לאובייקט. "מחפשת אותו" או "מחפשת את האחד" או משהו אחר בסגנון.

עין לא רואה.




בנימה אישית יותר, הרבה יותר אהבתי את היצירה הזאת על פני הקודמת. היא היתה מוצלחת יותר כתיבתית וקראתי אותה בצורה חלקה. אהבתי במיוחד את הדימוי "עין לא רואה", דימוי מצוין ומקורי למדי. הרעיון עצמו היה נחמד, אבל הסיום היה מוזר - אני בהחלט לא מכורה לקתרזיס, אבל אין כאן שום קלואז'אר. למרות שזו יצירה די טובה, לא הרגשתי שיש לה שום נקודה, וזה היה קצת מבלבל.
תמשיכי לכתוב, יש לך פוטנציאל.