יציאה אל העולם// ריין

[the faceless old woman]

אני: תקראו את הקטע שלי!
אנשים: טוב
אני: אבל בטח לא תבינו כלום
אנשים: אז לא באלי
אני: די לעשות פרסומות גרועות לקטעים שלך דיייי

תוב אז זה עוד קטע בעולם של דילן ודור אבל הפעם יש דמות חדשה והיא חמודה ממש!!! ואין הרבה דיבורים על הצבעוניים והכוחות שלהם זה פשוט קטע בלי בליולי מוח בסדר אז תקראו
שאלות וזה על הדמויות או העולם או וואטאבר הם סבבה. אם קראתם את שאר הקטעים עליהם ולא מובן לכם משהו תשאלו. אם לא קראתם וגם לא מובן זה גם סבבה ואנסה להסביר הכי טוב שלי

----


יש חלק בת'יאה שמודה על כך שהוא הראשון מהמחתרת שהצליח לעבוד בפנימייה כסמוי. בפעם הראשונה בחייו, אין אנשים שמתרוצצים סביבו, שצריך לדאוג להם. בפעם הראשונה, הוא מרגיש באמת חופשי.
העבודה בפנימייה לא קשה. נאסר עליו ליצור קשר עם הצבעוניים הצעירים, למרות שאת רוב זמנו הוא מבלה בלנקות להם את החדרים, להכין להם את האוכל, ולסדר להם את חדרי האימונים. הוא לא שואל למה, ולא מתלונן, למרות שזה מקשה על המשימה שלו. זה רק מפנה לו זמן נוסף לחשוב על איך יתקדם בדרגות ויאסוף מידע למחתרת.
העובדים לא עוזרים בכך. ת'יאה לא ציפה שיהיו כה כנועים. הם לא אוהבים לדבר איתו, ונבהלים כאשר הוא מתחיל לשאול שאלות קשות מידי. הקטנים שמבניהם, (ת'יאה הופתע לגלות שיש עובדים בכול הגילאים,) נוטים להסתכל עליו בעיניים גדולות ומבולבלות. אחת מהן שאלה אותו מאיפה הוא הגיע פתאום, ות'יאה הסביר על המעגל החיצוני של הארץ, מופתע שהיא לא יודעת גאוגרפיה בסיסית. השאלה הזו נתנה לו ניצוץ של תקווה. לפחות אחת מהעובדים דיברה איתו.
ת'יאה הולך לאורך גבול היער והפנימייה. בשבוע האחרון הוא אימץ את ההרגל של לחקור את חלקיו החיצוניים של הבניין, מקווה שבסופו של דבר זה ייתן לו תמונה בנוגע למה יש בחלקים שהוא לא מורשה להכנס אליהם.
הצמחייה גבוהה והחושך יורד. הוא מוצא את עצמו מהמהם לעצמו שיר ישן, מרגיש שהדממה מרחיקה אותו מהבית עוד יותר, ובוחר להעלים אותה.
יש רעש בין העצים, ות'יאה משתתק בבת אחת. הוא לא בטוח מאיפה זה הגיע. הוא הולך אחורה, במטרה להסתתר מאחורי הצמחים הגבוהים. הוא מקווה שאלה לא הצבעוניים הממונים עליו. או הצבעוניים שממונים עליהם. הוא לא יודע אם מותר לו להיות ביער בלי השגחה, ולא מעוניין לבדוק זאת. הוא מתכופף, מנסה להעלים את עצמו כמה שיותר, ומחכה.
ת'יאה סופר חמש דקות של שקט לפני שהוא מרשה לעצמו לקום. הוא מסיר את האבק מהבגדים הלבנים שלו, ומתכוון לחזור לסיור שלו, רק שמולו עומד ילד.
יש לו שיער בצבע דבש, והוא מסתכל על ת'יאה בהבעה שהוא לא מצליח לפענח. הוא נראה בן חמש עשה לפחות, והמשולש הראשון מבין שלושת השלבים של הצבעוניים מקועקע לו על כל אחת מהלחיים. ת'יאה נרתע לאחור, מבוהל מהנוכחות של צבעוני לידו בלי שום הכנה מוקדמת. הוא מתכוון להתנצל ולחזור במהרה לחדרי העובדים, מקווה שהילד לא יספר שראה אותו למדריכים שלו, אבל,
"אתה לא דור." הילד אומר.
"אני לא דור." הוא מסכים.
הילד נאנח, ות'יאה רואה אותו מתקרב לקיר הפנימייה ונשען עליה, נראה עצוב.
ת'יאה לא בטוח מה עליו לעשות. הוא יכול להיות אוזן קושבת לילד, אם הוא ירצה. העיניים הגדולות שבוהות למרחק שוברות לת'יאה את הלב. אבל מצד שני, אם המדריכים ישמעו שאחד הצבעוניים דיבר איתו, יעיפו אותו עוד מחר. הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו.
"אתה חדש. אף פעם לא ראיתי עובד חדש." העיניים הגדולות של הילד מופנות אליו, ות'יאה שוקל את תשובתו בכבדות.
"לא?"
"לא." הילד מהנהן, ויורד לישיבה על האדמה, גבו נשען על הקיר. "מאיפה הגעת?"
"מהמעגל החיצוני." ת'יאה עונה. הוא לא חשב שזה הגיוני, אבל עיניו של הילד נפערות עוד יותר.
"לא. באמת? אף פעם לא פגשתי מישהו מהמעגל החיצוני! זה באמת תחתית העוני כמו שאומרים?"
השאלה תופסת אותו לא מוכן, ות'יאה פולט נחרת צחוק. "באמת? זה מה שמלמדים אתכם עלינו?"
"זה לא נכון?"
"יש דברים שחשובים יותר מכסף." המילים פורצות מפיו של ת'יאה, "אומנם אין לנו כלכלה משגשגת, אבל מצאנו דרכים להסתדר. המעגלים החיצוניים לא בודקים מה קורה איתנו, וזה נותן לנו הרבה חופש לעשות את מה שאנחנו רוצים."
הילד חושב, או ככה זה נראה לפחות. הגבות שלו מתכווצות בהבעה מרוכזת. הוא נראה כל כך עמוק בתוך המחשבות שלו, שהוא פותח את פיו ת'יאה מוכן לענות על כל שאלה אחרת בנוגע לבית. הוא לא שם לב כמה חסר היה לו לדבר על זה.
אבל הילד מצליח להפתיע אותו שוב. הוא מסתכל לו ישר בעיניים, ושואל בשיא הרצינות, "אתם שמחים שם?"
ת'יאה נאנח, חיוך מתפשט על פניו. "כן."
הילד מהנהן, כאילו ציפה לתשובה הזאת. "הייתי מעדיף להיוולד במעגל החיצוני ולהיות שמח מאשר להיות צבעוני."
אילו אחותו הייתה אומרת דבר, שצער כזה נוטף מהקול שלה, או כל ילד אחר שיצא לו להכיר במעגל, ת'יאה היה מחבק אותם חזק, לוחש להם מילים מרגיעות. אבל עם הילד הזה הוא נשאר במקום, מסתכל עליו תולש את הדשא שלידו.
"למה לא?" הוא שואל, והילד מרים את מבטו.
"למה לא להיוולד מחדש?" הוא מבולבל.
ת'יאה מניד בראשו, עכשיו מובך להגיד את מה שרצה. "למה לא, אתה יודע, לברוח ולהתחיל מחדש במעגל החיצוני?"
מספר רגשות חולפות על פניו של הילד אחד אחרי השני. בלבול, הפתעה, ואז צער.
הילד מחייך חיוך קטן, ולוחש, "הלוואי."

[Motivation]

רשמתי עכשיו תגובה ארוכה והיא נמחקה אין לי כוחות.
אז תסלח לי, עכשיו 4 וחצי בבוקר, במקום לשחזר את זה אשחזר נקודות.
• אני רוצה לקרוא את כל הקטעים שיש לך על העולם הזה, אתה בונה אותו בצורה מרתקת ומעניינת. אם יש לך כוח, או בכלל סדר לקטעים, אשמח ממש שתשלח לי ❣ (בזמנך כן?)
• הכתיבה שלך מזכירה לי שילוב של יומן מסע של refugee במלחמה וסיפור על אדם שמוצא את עצמו בחברה שמבודדת ודוחה אותו, זה מגניב. יש לך כתיבה מטאלית (לא מוסיקת מטאל, מתכתית כזו, תזרום עם הדימויים שלי) מאוד וזה מהמם בעיניי.
• אתה כותב דיאלוגים ממש יפה, מזכיר לי קצת סגנון של סרטים (ספציפית סרטי אקשן-מדע בדיוני, משהו כזה, מגניב רצח)
• אין לי אליך המון הערות או שאלות כי אני לא מכיר את הסיפור השלם והעולם (שכרגע עוד בבנייה אז בכל מקרה לא אכיר עד הסוף אבל כן הרגע שתהיה לי תמונה מלאה יותר אוכל לתת לך משוב יותר ממוקד ומחשבות יותר מרוכזות) אבל בכל מקרה ממה שאני זוכר שדיברנו על העולם והרעיון שלו, העולם והבנייה שלן מקסימים בעיניי.
• המלצה שלי אליך: לשחק עם שפה גבוהה, נמוכה ובינונית. יכול לעזור לך לשלוט בגבולות שאתה מדגיש ואיך שאתה מדגיש אותן ובכללי בבניית עולם ודימויים ותיאורים וכל דבר שיש. אני למשל משחק הרבה ביו בינונית לגבוהה ברוב הקטעים שלי, אבל בסוג אחר שאני כותב בו לא מעט אני משלב הרבה נמוכה עם בינונית ופה ושם גם גבוהה.
תמשיך לכתוב 💕 באמת מסקרן אותי לדעת מה אתה יוצר, מחוץ לעולם שאתה בונה ובתוכו.