רגעי אושר|| יעל שרה, קטע מתוך "שחר של..."

בס"ד
"יש רגעים שבשבילם שווה לחיות"
טוב אז כשחיפשתי מה לעשות בזמני היותר מדי פנוי נזכרתי ב"שחר של עידן חדש" והתחלתי לקרוא אותו, וקלישה, את כותבת מהמם, בכל מקרה פה נתונה הרשות לכל אחד לכתוב על העולם הזה אז כשגמרתי החלטתי לנסות לכתוב גם.
כמובן שאני לא אצליח להגיע לרמה של קלישה, כל קטע היה פשוט יפיפה, וזה עוד לא נגמר, נכון? פשוט הקטע האחרון לא בדיוק סגר את כל הפינות ולא נראה כמו סיום אבל מלא זמן שלא יצא פרק חדש..
הקטע הזה מוקדש כמובן לקלישה, זה העולם שלך, את כותבת מדהים ואת מדהימה:) ולמרות שאשמח לכל ת"ב, הכי אשמח לת"ב שלך, לדעת עם הצלחתי לכתוב טוב את הדמות שלך.
בכל מקרה החלטתי לכתוב עוד דף מהיומן של פיסטיה, בזמן האחרון הרבה יותר קל לי לכתוב תחושות ורגשות מאשר סיפור אמיתי, לכן התחלתי מלא קטעים ולא סיימתי, לא היתה מספיק עלילה, זה נתן לי פתרון, ובאפן כללי אני ממש אוהבת את הדמות הזאת (וגם ממש הופתעתי כשגיליתי שהיא בת- עשרה)
הקטע הזה זה הקטע השתיים עשרה שלי, זה מספר יפה, המדף שלי חוגג בת מצווה.
------
"... אנשים מתמכרים לכוח, לשליטה, לפחד שהם גורמים, לשקרים, הם כל כך מכורים לשקרים עד כי מרגישים שאמת הם, מכורים לאהבה, ומרוב שהם מכורים כבר אין אהבה, כי לא את האהבה הם מבקשים אלא את התחושה שהיא גורמת להם; התמכרו להתאהבות, לתאווה. הם מתמכרים, רוצים עוד ועוד ולעולם לא יספיק להם, רודפים אחרי תאוותיהם ואינם מבינים שהם הנרדפים.
גם אני התמכרתי, לאושר. לתחושת השמחה הטהורה, לרגעי הטוב, לזרימת החיים בדמי. כל כך מעטים רגעים אלו בחיי וכל כך אני כמהה להם.
אני מחפשת אחריהם בכל מקום, מנסה להשיגם, והם כמו בורחים ממני, או שאיני מחפשת נכון.
אני מוצאת אותם לפעמים. בגילוי חדש, ברגע של שמש חמימה, אדמה טובה, וצלילים אשר אני אורגת לעצמי, בקריאת דבר מופלא. ואז אני לוכדת אותם ושומרת בזכרוני, אך זיכרון אינו אלא צל של הדבר האמיתי, וכאשר אני חוזרת אליהם הם אינם ממלאים את הצורך.
רגעיי אושר קטנים אלו הם הדבר שבשבילו אני חיה. ובניהם אני קוראת, כותבת את חיי וליבי, ונושמת. מנסה להתמקד בנשימות, כאשר נושמים באמת, מגיעים לשלווה, אם לא לאושר.
בעולם יש חוסר בשלווה. אנשים, במרדף אחר תאוותיהםשוכחים לנשום, להירגע, הם נלחצים לשווא, מתוחים תמידית, שמא מישהו יקח להם את הדבר אותו רצו, חמדו מכל.
אבל אני, שאיש אינו יכול לקחת לי רגעים, שרודפת אחרי דבר הניתן להשגה אך חמקמק, שיודעת שבסוף אשיגו, שיודעת את טעויותיהם של בני האנוש, נושמת, לוגמת שלווה ורוגע, וכך יש מקום לאושר, כך הוא יכול לבוא. ואולי עצם הקושי להשיגו הוא דווקא הדבר שגורם לאושר להיות כל כך מתוק, כל כך יפה. אילו הייתי מאושרת תמידית לא הייתי מצליחה לשים לב לכך, לא הייתי מודה על כך, אבל גם לא הייתי מתמכרת.
והלוואי שלא הייתי מתמכרת. כי ההתמכרות, בסופו של דבר הורסת את האנשים, במרדפם האין סופי הם כושלים לבסוף, בתחושת החמצה, או מגיעים עד אפיסת כוחות ומשתגעים. הם מתים לבסוף מבלי שהצליחו להשיג את מבוקשם, מבלי שהתמלאו, ההתמכרות שוחקת אותם והם הופכים לכעוסים ומרירים, תזיזיתיים תמידית והם אינם מסוגלים להתמקד ברגע, גם אם הוא יפה, יתכן שהם מאושרים, אך הם אינם שמים ליבם לכך ולבסוף האושר נעלם מחייהם והם הופכים עצובים או אדישים.
אני, אף שאיני מאושרת בדרך כלל, לא אדישה או עצובה, אני מרגישה הכול, נותנת לכל מנעד הרגשות להתהוות בי.
ההתמכרות הורסת אנשים.
אולי היא תהרוס גם אותי.
אני מקווה שלא.
..."
מתוך היומן של פיסטיה, אורגת הכישוף הראשונה, עמוד 112
-----
תבים?
קלישה?

הערות טכניות כמיטב המסורת:

אנשים מתמכרים לכוח, לשליטה, לפחד שהם גורמים (כאן הייתי ממליצה לשים נקודה), לשקרים. הם כל כך מכורים לשקרים עד (במקום "את") שמרגישים כי אמת הם. הם מכורים לאהבה, ומרוב שהם מכורים כבר אין אהבה - כי לא את האהבה הם אוהבים, אלא את התחושה שהיא גורמת להם (פסיק נקודתיים [;] או נקודתיים) התמכרות להתאהבות, לתאווה.

להרגשת התהילה הנרדפת, אני חושבת? נראה לי שהיו לך כאן שתי השמטות.

להוריד את הו' לפני "בחיי".

אלא.

הייתי שמה נקודה במקום פסיק.

גם כאן הייתי שמה נקודה בין "נושמת" ל"מנסה". יש הרבה יותר מדי פסיקים במשפט הזה והוא עובר כמה נושאים ברצף.

או שתוסיפו ו' לפני "מנסה" (ואז גם הייתי מחליפה את הפסיק במקף), או שתחליפי את הפסיק בנקודה, או שתמצאי קישור ישיר יותר בין המשפטים הללו.

נקודה, לא פסיק. אין קישור בין המשפטים. את מתייחסת ל"הם" מבלי להסביר במי מדובר. אפילו אם לא תסבירי את עצמך, הפסיק לא מתאים כאן.

אני מרגישה שהתכוונת ל"לוחצים", למרות שההקשר לא ברור? כלומר, המילה "לחוצים" לא ממש משתלבת עם המשלב הלשוני של הקטע.

שמא מישהו יקח להם את הדבר אותו רצו, חמדו מכל.

שוב פעם, לא הערה של ממש, אבל השימוש בצירוף "זה מה" לא ממש מתאים למשלב הלשוני של שאר הטקסט.

אני מרגישה ש"השגה" היא לא המילה המדויקת כאן. אתגר, אולי? הקושי שכרוך בנצחון?

לא הייתי מודה על כך. זה לא אנגלית.

התמכרות בסופו של דבר הורסת האנשים. במרדפם האין סופי הם כושלים לבסוף, בתחושת החמצה

הם מתים לבסוף מבלי שהצליחו להשיג את מבוקשם, מבלי שהתמלאו (?). ההתמכרות שוחקת אותם (נקודה או פסיק נקודתיים [;]) הם הופכים לכעוסים ומרירים, תזיזיתיים תמידית ואינם מסוגלים להתמקד ברגע, גם אם הוא יפה (כאן הייתי כותבת "לא משנה כמה יפה הוא", אבל בחירה שלך). ייתכן שהם מאושרים, אך הם אינם שמים ליבם לכך, ולבסוף האושר נעלם מחייהם, והם הופכים עצובים או אדישים.

אני, אף שאיני מאושרת בדרך כלל, לא אדישה או עצובה. אני מרגישה הכול, נותנת (הייתי מחליפה ב"מניחה" לכל מנעד הרגשות להתהוות בי.

סיום מגניב.


עכשיו לביקורת הקונקרטית:

קודם כל, נחמד לראות שקיימים אנשים שמודעים לקיימו של "שחר של". את צודקת, כמובן, הזנחתי את הסדרה הזאת לאחרונה, ואני כבר לא יודעת האם היא תגיע לסיום סגור, אבל אם תרצי אני אשמח לכתוב לך על רעיונות מתכוננים והסברים לרקעים של דמויות ועלילות מוכנות שלא יצא לי עדיין להעביר לדף. כמובן שאני אקשר אל הקטע הזה במדף שלי, בחלק של יצירות של משתמשים אחרים.
בהתייחסות לקטע עצמו. הבאת צורת הסתכלות מעניינת על פיסטיה, כמעין רודפת נצחית אחר אושר. זה רעיון יוצא דופן, ומעולם לא ממש חשבתי עליה בצורה הזאת. תמיד ראיתי כדמות מרוסנת יותר, והמחשבה עליה כעל מישהי שמשלימה עם הטבע האנושי וכך לומדת לתמרן אותי מעניינת.
הקטע היה פילוסופי כמנהגה של פיסטיה, אבל הוא היה פחות מהודק מכפי שציפיתי שיהיה. את ממוקדת בנושאים שונים אבל מפרטת מכמה כיוונים שונים במקביל וזה קצת מבלבל ודורש חלוקה מוזרה של תשומת לב. רבות מההערות שנתתי לך הן לא הערות הכרחיות, אלא כאלה שאמורות לסייע לסדר את השתלשלות הקטע בראש של הקורא. בתור קוראת הייתי צריכה לפעמים לעצור ולחזור על המשפט האחרון שקראתי, לאט, כדי שאוכל להבין בדיוק מה ניסיתי להעביר לי. אם היית שולחת אותו לבטא אני חושבת שהיה יוצא לך קטע יותר שלם.
חוץ מזה, נושא מעניין, עיסוק יפה. אושר הוא נושא שבני אדם עוסקים בו מרגע שהם מסוגלים להבין אותו והבאת טייק מעניין, וסיכמת בצורה יפה את המחשבות שלך על הנושא. שמרת על הנימה המהורהרת של פיסטיה ואפילו התייחסת לתפיסה פילוסופית מסוימת שלה (שמקורה של אהבה באנוכיות). אני חושבת שזה קטע ראוי, בסכ"ה. הוא לא היה מאסטרפיס, והיתה תחושה שאת מנסה לכתוב במשלב לשוני גבוה יותר מכפי שאת רגילה אליו (ובין השאר, מחליפה סדר של מילים כדי לגרום לניסוח של משפט להיראות ארכאי יותר), אבל באופן כללי אני חושבת שזו היתה קריאה טובה. תודה לך.
תמשיכי לכתוב.

אז ככה,
קודם כל, בדרך כלל כשאני כותבת קטע אני כותבת אותו במחברת ואז מעתיקה למחשב, במעבר בין הדף למחשב אני עורכת ומתקנת והכל, פה כתבתי ישירות במחשב, העניין הוא שגם כשזה קורה בדרך כלל אני עוברת על הקטע לפני, קוראת ומתקנת וגם מתעכבת על שורות שלא מדויקות ומשנה. (אפשר לקרוא לזה ביטוא, אבח מכיוון שאני לא בטא רשמית אני מעדיפה שלא) בקטע הזה לא היה לי זמן לעשות את זה, אני יודעת שזה נשמע תירוץ אבל באמת שהיתה לי רק שעה לכתוב את זה וגם הסוף היה יחיסת דחוק ובלחץ.
אז ישבתי עכשיו עברתי על הקטע וערכתי אותו (ותודה רבה על ההערות הטכניות, לחלקן הייתי שמה לב אבל להרבה לא) ואם את חושבת שעדיין כדאי לשלוח לבטא אני אעשה את זה.
ניסיתי לקשר בין הפסקאות ולהפוך את הקטע למהודק יותר, הצלחתי?
משלב לשוני- את האמת שלא הייתי בטוחה באיזה באמת לכתוב, כלומר, התלבטתי כל הזמן אם לכתוב את זה גבוה יותר או לא ואני מניחה שבסוף זה יצא מבולבל, חוץ מזה הגיוני מאוד שניסיתי להשתמש בגבוה מכפי שאני רגילה ולא בדיוק הצלחתי.. תיקנתי את זה קצת, אני מקווה שיותר טוב עכשיו.
בכל מקרה תודה ממש על כל התגובה, גם על התיקונים וגם על המחמאות, עזרת לי מאוד!
ואשמח שתשלחי לי את מה שכתבת על "שחר של..." וגם שתפרסמי מדי פעם קטע. (ואולי אני אכתוב מתישהו עוד אחד)
כמובן שבעז"ה אמשיך לכתוב ולפרסם פה.

אזזז, וואו! יפה מאוד! הצלחת לשים יד על כל המאפיינים ה'קלישתים' שיש בכל הקטעים של קלישה. מאוד נהנתי לקרוא אותו ואני מקווה שתפרסמי עוד כמה קטעים 'שחר של' (כי הכותבת המקורית לא מפרסמת וזה חבל)
בקיצור, הקטע הכי טוב שלך עד כה!