ספר האגדות||פעילות שנייה

קלשיאה
פעילות

שלום משתמשים, וברוכים הבאים לפעילות השניה ב"ספר האגדות"!! את כל הפרטים על הפרויקט תוכלו למצוא בשלב ההרשמה
וכעת, נתחיל בסיפור הראשון. בפעילות הראשונה בעצם החלטנו את הפאנדום של הספר. האם זה קסם, קללות, חיות קסומות, וכו. אז לכל אחד יש פאנדום שונה, ולפי הפאנדום הזה אתם תכתבו את הסיפור היום. בואו נעיין קצת בקוסם והסיר המקפץ. בסיפור הזה יש גאווה ובסוף הבנה. כמו רוב האגדות. וכמו רוב הקלשיאות. בעצם הסיפור הראש יהיה קלשיאה. אתם צריכים לחשוב על סיפור נורא מוכר, שקורה ברוב הסרטים והספרים (האבא הוא הרע האולטימטיבי, לדוגמא.) ולקחת את אחת הקלשיאות ועליה יובנה הסיפור שלכם.

חוקים?

כמובן.
כמו כל פעילות בפרוייקט הזה יהיו שלושה חוקים. החוק הראשון הוא שהפאנדום המרכזי של הספר שלכם יופיע כאן. בסיפור (לדוגמא זה גילוי עתידות, אז שיש מכשפה מגלת עתידות שאומרת לגיבור משהו והגיבור לא מקשיב לה וזה קורה), אז החוק הראשון זה להיצמד לפאנדום של הספר.
החוק השני הוא שצריך שזה יהיה כתוב כמו אגדה. רמה גבוהה של מילים, אתם יכולים להסתכל באגדות אחרות ולהתרשם, ואפשר גם להתחיל בהוי היה פעם או משהו.
והחוק השלישי הוא שזה לא יכול ליהיות דומה לסיפור של מישהו אחר.
ויש בונוס, למי שיש את הסיפור הכי אגדתי, יפה, ארוך, מתומצת, ומקורי יקבל +40 נב.

נו, אז מה התגמול?

התגמול הוא כמובן 300 חרמשיםו30 נק בית
טופס:

CODE

[COLOR=CadetBlue][B]שם+כינוי:[/B][/COLOR] [COLOR=SteelBlue][B]הקלשיאה: [/B][/COLOR] תחשבו טוב, בהצלחה! [COLOR=CadetBlue][B]הסיפור:[/B][/COLOR] לפחות 10 שורות [COLOR=CadetBlue][B]הערות\הצעות\קלשיאות:[/B][/COLOR]

שם+כינוי: כה"ת , דוד
הקלשיאה: אדם מנסה לשנות את העבר. אבל זה מתפוצץ לו בפרצוף.

הסיפור: אי שם בעבר הרחוק, טרם נקבצו הקוסמים , טרם נקבעו חוקים והוקם ממשל.
והיה היה אז קוסם , רב עצמה אך צעיר, צעיר מדי בשביל כזאת עצמה. מרלין שמו. כן כן רבותי זהו מרלין האגדי ששמו נלחש ביראת כבוד, אך זאת דעו, כי סיפורנו מתרחש כשהיה נער צעיר, צעיר ויהיר.
חברת נעורים היתה לו , ולנטין. אהבת אמת כך חשב מרלין, חיש מהרה, הציע לה נישואים.
מה רבה היתה השמחה, אך לא לזמן רב, כי בבוקר המחרת , חיפש מרלין את אהובתו בכל המחוז, אך רק סיפורים שמע. "תקיפת סוהרסנים", הסביר לו אחד הרוכלים. "נשמתה של וולנטיין נמצצה" שמע מעד ראיה.
מה רב היה צערו של מרלין , אילו רק היה מטיל לחשי התראה , או אז היה מתעורר ויוצא לעזרתה. זעם רב התעורר בקרבו של מרלין, מרלין הצעיר החליט שישיב את אהובתו ויהי מה.
נדד מרלין חודשים עד ששמע על מסדר של מכשפים. על פי השמועה אלו האנשים הצליחו לכבול את הזמן , יכולים הם לשנות את העבר! חשב לעצמו בצהלה.
אך משהגיע אליהם וביקש בתחנונים , לחזור פעם אחת , להציל את אהבת נעוריו, פניהם הראו רק צער ורחמים.
"מה שנעשה נעשה , להחזיר אותך - לא ישנה דבר" ניסו לשכנעו ברכות.
אך מרלין כמו מרלין, הוא לא היה מסוגל לשמוע "לא" , זעמו פרץ החוצה , תקף את כולם בכוחו האדיר . הוא נשבע את וולנטין להחזיר. ואם ייחרב העולם - כך יהי.
משחזר חזרה אל אותו לילה אפל , זעמו פרץ מתוכו באריה לבן וזוהר, נס על נפשו הסוהרסן. ומרלין המאושר חזר חזרה אל חייו.
אך מששב אל עולמו , וציפה למצוא את אהובתו רק חורבן והרס הוא מצא, דבר לא היה קיים.
מול פניו המרחפות ראה , ואינו מבין מה ראה, יצור שמעבר לזמן ולהבנה , אך הרגיש מרלין כי היצור מביט בו בעצב , אם כי עיניים לא היו לא.
היכן עולמי?" שאל בתמיהה.
"איננו יכול להתקיים" נדמה שאמר היצור "כל סדר ומהות עקרת ממנו , אין סיבה ואין תוצאה, רק תובו ובוהו נוצר"
אוכל לתקן זאת? ביקש מרלין בתחנונים.
"אוכל לבטל את כל מהלך היממה האחרונה" לחש היצור "אך כל מכריך ואוהביך מות ימותו".
הרוג אותי! זעק מרלין בבכי.
"הו , לא" לחשש היצור "הנך צריך ללמוד, זה יהיה השיעור שלך"
מרלין הסכים בבכי להצעה. הו, צערו, צערו היה רב מנשוא , וכל רואהו היה מזיל דמעה וזועק השמימה.
אך מרלין לאחר שקבר את כל קרוביו , ידע מה עליו לעשות.
כלא את כישוף הזמן האדיר בתוך שעון חול קטנטן והגבילו בחוקים רבים. איש עוד לא יפול בטיפשותו כמותי. הבטיח לעצמו.
אך לא שמחה והצלה היו על פניו. רק מבט ריק ועצוב.
הערות\הצעות\קלשיאות:

שם+כינוי:
הקלשיאה: אדם מנסה לנקום ובסופו של דבר הכל מתהפך לו
הסיפור: היו היה פעם קוסם בשם גרנוליק, יום אחד אחר הצהריים גרנוליק וג'וק המחמד שלו טיקי, יצאו לטייל ביער רחוק וקסום, ביער טיילו עוד שלושה אחים האח הבכור, רוליק, לא שם לב ודרך על טיקי ג'וק המחמד ומכיוון שאף אחד מהשלישיה לא שם לב מה קרה המשיכו להתקדם, מאותו היום גרנוליק שנא את רוליק עד כדי כך שהוא רצה לנקום בו, נקמה רצינית, זמן רב מאוד חשב גרנוליק על הנקמה מושלמת בשביל ג'וק המחמד שלו כשהוא מצא מיד פתח בצחוק מרושע, "מחועחעחעח!!!" "מחועחעחעח!!!."

ביום למוחרת הוא הגיע לביתו של רוליק וחפר בור ענקי בחצר האחורית בביתו, כיסה והסווה אותו בעזרת קסם מסובך והמתין אך מה שהוא לא ידע זה שבאותו היום היה לרוליק יום הולדת והוא תכנן מסיבה גדולה מאוד.
עד הערב גרנוליק חיכה בגינה של רוליק בציפייה שהוא יפול לבור אבל הופתע מאוד כשבערב הגיעו המון קוסמים לביתו של רוליק.
מאוחר בלילה מישהו לבוש בחליפה צבעונית הציע לגרנוליק להצטרף למסיבה "בוא ותצטרף!" אמר, גרנוליק לא כל לעצור בעצמו שכח למה הוא בא ופצח בריקוד הגרנוליק המסורתי שכלל כמה תנועות מרשימות והזויות במיוחד, במהלך הריקודים גרנוליק מעד והחליק על תפוח אדמה מדורה ונפללללללל לתוך הבור שהוא עצמו חפר ואף אחד לא שם לב לכך בגלל המסיבה ככה שגרנוליק נשאר בבור במשך יום שלם!
הערות\הצעות\קלשיאות:

שם+כינוי: אמיר, Back to Black
הקלשיאה: אם חורגת שמסתבר שהיא מכשפה רעה
הסיפור:
בלילה אפל אחד, לפני שנים רבות, ישבו המלך ג’ורג’ והמלכה ג’וליה, הקוסמים הגדולים, בארמונם, כשלפתע אמרה המלכה: "ג’ורג’, אני מרגישה חולה מאוד. אלך לשכב במיטתי. המלך ג’ורג’ שמע את דבריה ומיד קרא לכל הרופאים בממלכה, אך אף אחד מהם לא ידע מה לעשות- כל לחשים לא הועילו, והמלכה מצאה את מותה. למלך והמלכה הייתה ילדה, תינוקת, ושמה רוז. המלך האבל לא יכל לטפל בבתו לבדו, ולכן נישא בשנית למכשפה שחורת שיער ורעת מזג, ושמה מליסה. כאשר המלך היה ליד מליסה, היא נהגה בתינוקת בעדינות ובאהבה, אך ברגע שהמלך התרחק מהן, הייתה מליסה מזמנת את כל רוחות היער שהתעללו בתינוקת הרכה והפחידו אותה.
השנים חלפו, ורוז נהייתה לילדה צעירה, שובבה וטובת לב. אך כל פעם שאמה החורגת התקרבה, רוז נבהלה וניסתה לברוח. בינתיים, אביה של רוז נפל למשכב. הוא היה חולה מאוד, ולא יכל לקום מהמיטה, ולכן הוטל על מליסה לשמור על הילדה וללמד אותה קסמים. אך זאת התעללה בה וליצדה אותה רק קסמי אופל, אותם רוז לא הצליחה ללמוד. עשר שנים עברו, ואביה של רוז עדיין היה חולה. הרופאים לא יגעו מה היא אותה מחלה שלא עוברת, ולכן אמרו למלך לא לצאת ממיטתו. רוז כבר הייתה בת שבה עשרה, ודאגה מאוד לאביה.
יום אחד, הגיע אל הממלכה אביר. האביר הגיע אל הארמון ואמר ושהוא רופא גדול ושהוא בא לרפא את המלך. המשרתים מיהרו להכניסו ולאחר מבט חטוף במלך הוא קבע מדוע המלך חולה: יש בארמון מכשפה רעה, שמכשפת אותו בלחש חזק כדי שיחלה.
האביר התהלך בארמון בניסיון למצוא את המכשפה, ולבסוף מצא את מליסה, ומיד שלף את שרביטו. "את המכשפה!" הוא קרא. לפתע כל המפלצות והשדים התאספו סביב האביר, אך הוא נלחם והכניע את כולם.
"תמות, אביר חלש!" קראה מליסה. "מקומך אינו בממלכה!"
האביר שלף את חרבו והכניע את המכשפה. אך לפתע המכשפה הפכה לתפוח אדמה שחג סביב האביר בקריאות "לא תנצח אותי, לא תנצח אותי!".
לפתע, נפל תפוח האדמה ומת. האביר המופתע הסתכל סביבו, וראה את המלך, בריא מתמיד, עם שרביט שלוף בידיו ותפוח אדמה מרוסק לרגליו.
כפרס על תושייתו של האביר, נתן לו המלך את ידה של בתו, רוז, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
הערות\הצעות\קלשיאות:

שם+כינוי: שמנדריק 41
הקלשיאה: חבורת ילדים קטנים ומתוחכמים שמנסים לגבור על אויב גדול, חכם ומרושע וכמובן מצליחים.
הסיפור:
יערות הערפל העתיקים בקצה הכפר היו לשם דבר בקרב תושבי לפריקוניה. כולם חשו שביערות הללו מסתתר לו סוד אפל ומפחיד מאין כמותו, ערב ערב נשמעו מהם קולות הלוחשים לחשים מתוך החושך וזקני הכפר עוד זוכרים לספר על השלט שניצב שם בנעוריהם " הכניסה מכאן- אם חלומך הוא להפוך לצפרדע". אכן כן, רוב הציבור טען שהוא לא מפחד מהיערות, אך רק מעטים העידו על עצמם שהם מוכנים בנפשם להיכנס לתוך החורשות האפלות.

בפאתי הכפר בבית קטן מעץ אגוז חי זונקו הצעיר. זונקו התגורר עם אימו לבדה כי אביו נהרג בקרב דרקונים כשזונקו היה עוד רק בן חמש. כל מטלות הבית נפלו על זונקו הקטן בעוד אימו היתה עמלה יום יום בעבודתה כתופרת מצנפות וגלימות-טקס למושל הכפר. זונקו לא אהב לפנות נומים או לקרצף רצפות אז מידי פעם כשאימו לא שמה לב הוא ברח אל השוק ופגש שם את חבריו: בזוקה השמינה וזרנוק השובב, ביחד הם היו משחקים בסוהרסנים וגנבים או עושים תעלולים לבאי השוק.

יום אחד כשזונקו התגנב בשקט לשוק הוא ראה עשן עולה מתוך היערות, העשן היה מוכר לו אך הוא לא ידע מאיפה.
"זרנוק, בזוקה" אמר זונקו לחבריו שהגיעו לקראתו "מה לדעתכם העשן הזה, שמגיע מתוך היער?"
"שאלה טובה" הנהן זרנוק "בואו נלך יחדיו לבדוק את העניין, תמיד חפצתי לדעת מה מסתתר לו ביערות האסורים."

בלב רועד הם פסעו יחד לתוך אל תוך שורות העצים העבותים. הם החלו ללכת ולהתקדם ביער אך הכל מקום אליו פנו הם ראו גזעים יבשים או חיות מפוחדות. "אני חושבת שהלכנו לאיבוד" נאנקה בזוקה השמינה "מה נעשה עכשיו, זונקו?"
לפתע היער השתתק מקולותיו והאדמה שתחתיהם רעדה הם הסתובבו לאחור וגילו... דרקון! דרקון כתום נושף אש רותחת, בעל רגליים ענקיות וטלפיים הגדולות מהן.
"אתה הדרקון שהרג את אבי" צעק זונקו והדרקון הנהן ברשעות
"טעות בידך, נערי. אבי הוא הדרקון שניצצצצח את אביך וכעת אני הולך ללללהרוג אותך!"
"מה נעשה זונקו?" רעד זרנוק "אני לא רוצה לגמור את חיי כאן בתור שיפוד פרגית על האש"
"אל תדאג" לחש לו זונקו "יש לי תוכנית, בא נתפלל שהיא תצליח"
הדרקון התקרב אליהם והחל לנשוף עליהם עשן סמיך.
"רגע! רגע! דרקון יקר" צעק אליו זונקו "אנא, שחרר אותנו לנפשנו ואנו נעניק לך בתמורה אוצר יקר מאין כמותו."
"אוצצצצר?" נהם הדרקון "אוצצצצר ביער הזה? כיצצצד זה שלללא זמעתי על כך מעולללם?"
"זהו אוצר סודי במיוחד" ענתה בזוקה "והוא נמצא ממש קרוב לכאן, בוא אחרינו."

הם החלו לרוץ לכיוון קרחת היער בעוד הדרקון מתעופף אחריהם נושף עשן אפור.
"מה נעשה כשהוא יגלה שעבדנו עליו?" לחשה בזוקה לזונקו
"אל תדאגי." לחש לה זונקו "שכחת שאנחנו קוסמים?"
הוא נעצר ובהנפת שרביט אחת הפך גזע כרות שנזרק על השביל לידו לתיבה מלאה מטבעות זהב.
"דרקון! דרקון!" קרא זרנוק "הנה האוצר שלך, שחרר אותנו!"
"אוצצצצר אמיתי," בחן הדרקון את התיבה בעיניים פעורות "אוצצצצרי..."
חבורת הילדים לא חיכתה עוד רגע נוסף וברחה בריצה מהדרקון הענק.

תוך כדי ריצה שאל זרנוק את זונקו "זה היה מדהים זונקו, אבל איך עשית את זה? חשבתי שאי אפשר לשנות צורה לכסף או זהב? הרי ככה למדנו בבית הספר."
"אני יודע" ענה זונקו והסדיר את נשימתו "אבל לרגע שאלתי את עצמי מה יקרה אם אשנה את הגזע לזהב שיעלם תוך כמה שעות, האם זה יעבוד? ומסתבר שאכן זה הצליח וניצלנו!"
"זה גאוני!" אמרה בזוקה "זהב שנעלם תוך כמה שעות! אולי נקרא לזה זהב לפרקוני על שם העיר בה המצאת את הזהב הזה..."
"רעיון מעולה!" קרא זונקו בחיוך "וכעת בואו נרוץ למושל הכפר ונספר לו על מושבת הדרקונים המתגוררת ביערות הערפל! פתרנו את התעלומה הזאת"!
וכך, רבותיי, המציא זונקו את התעלול הראשון שלו, זהב לפרקוני, זהב שנעלם תוך כמה שעות.
הערות\הצעות\קלשיאות:

אוקיי.
עבר הרבה זמן.
אז את האשכול הזה אשאיר פתוח עד שהשאר יענו.
ובנתיים, כמו פעם שעברה, אפתח את הפעילות השלישית.

(רמז, בסוף נגיע לרגנארוק)

שם+כינוי:מיכלי, בצד
הקלשיאה: אדם מנסה לגלות את העתיד בדרכים מיוחדות
הסיפור:
הקוסם ששמו נקרא דון החליט שהוא רוצה לגלות את העתיד שלו. דון כמובן לא ידע לעשות זאת ולכן המציא שיטות וניסה את כולם כמובן, רק שלא נחל הצלחה רבה. בוקר אחד דון התעורר ומצא על מיטתו נייר. הוא בא לזרוק את הנייר לפח ולפתע צץ רעיון במוחו. דון שלף את שרביטו מהכיס הפנימי במעילו וכיוון אותו לכיוון הדף. הוא לחש [I]מוריאוס טורו[I] ובכך יתגלו אותיות על הנייר הלבן- עתידו של דון. אך לנייר היו תוכניות אחרות. ברגע שיצאו המילים מפיו, פרצה אש ורודה בכל החדר והנייר עף מהחלון וברח החוצה. דון ממש נבהל ולחש את קסם הכיבוי אך האש לא כבתה. במשך חצי שעה דון התרוצץ ברחבי החדר וניסה למצוא פיתרון, ולפתע נכנסה אישתו לחדר, ובלחש אחד קטן האש הורודה נעלמה. אישתו חייכה ויצאה מן החדר ודון צנח על המיטה ונרדם.

למחרת דון התעורר רענן ובראשו היה רעיון גאוני שלא יגרום למקרה כמו אתמול. תוכניתו היתה פשוטה מאוד. הוא למד בבית הספר בשיעור גילוי עתידות שאפשר לדעת דברים עם עלים בכוס תה. דון ירד למטבח והכין לעצמו כוס שתייה. אישתו הביטה בו וניסתה לבדוק אם גם היום הוא מעולל משהו אך מבטו היה שלו ורגוע. דון סיים לשתות והביט בעלים שנחו בתחתית בכוס ולפתע-
ינשוף נכנס לביתו דרך החלון של המטבח והיה נראה רעב, אך דון לא שם ליבו אליו. הינשוף התקרב וחטף את עלי התה מתוך כוסו של דון. דון החל לרוץ בכל המטבח להחזיר אליו את העלים היקרים שלו אך הינשוף היה חמקמק וברח ממנו כל פעם מחדש.
לאחר שעה מעייפת של מרדף, אישתו של דון נכנסה למטבח וראתה את ההרס שנגרם והינשוף חמק החוצה.
דון היה אומלל ואישתו ניחמה אותו בכוס תה מחודשת.
בזמן ששתה דון הבין שלא כל אחד יכול לגלות את עתידו והנושא לא כל כך פשוט כמו שחשב.
הערות\הצעות\קלשיאות:

טוב.
הדדליין עבר.
בבקשה תגיבו בפעילוית הבאות.