הקול המטורף||אמיר, פאנפיק בהמשכים

[מטילדה]

אז אתה יכול לעשות את 1 או 2 הפרקים האחרונים?

[וונסדיי]

להמשיך מותר

לנטוש מיותר

מה אני חורזת-יאללה תמשיךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

[ourielsebag]

מוזר

[Rocket Man]

אחרית דבר - זה בסדר

גריי ישב לבדו במדשאות הוגוורטס, שעון על עץ. כל כך הרבה דברים קרו לו בימים האחרונים. הוא הריץ במוחו את סדר המאורעות, מאז שהקול המטורף התחיל לדבר בראשו ועד סילוקה של נטלי מבית הספר בגין ניסיונה לתקוף אותו. הוא הביט בנוף המדשאות, לכיוון האגם. הוא הבחין בעלה שהתעופף לו ברוח, עבר בין העצים, הסתחרר כמה רגעים ונחת על הרצפה. ביום האתמול הוא לא היה שם לב כלל לעלה הזה, אבל עכשיו הכול היה כל כך... רגוע.
"היי," נשמע קול מאחוריו. גריי הסתובב במהירות וראה את וויל עומד ומחייך לידו. "סליחה, הבהלתי אותך?"
"לא, אני בסדר." השיב גריי.
וויל התיישב לידו, ונשען על העץ. "הרבה קרה בימים האחרונים, הא?"
"כן." אמר גריי.
"אתה יודע, לפעמים אני תוהה איך לא שמתי לב." אמר וויל והביט אל האופק.
"היא הסתירה את זה טוב, זו לא הייתה אשמתך."
"לא, אני מתכוון... איך לא שמתי לב שיש לך רגשות כלפיי."
גריי הסמיק. "אני... כן... לא ככה רציתי שתגלה את זה."
"זה בסדר, אתה יודע? זה בכלל לא מעוות."
"באמת?" גריי סובב את ראשו אל וויל.
"כן." וויל הסתובב אליו אף הוא.
הם הביטו זה בעיניו של זה. גריי קירב אט אט את פניו אל פניו של וויל, אבל וויל סובב את ראשו. "מצטער גריי, אני ואתה נשאר רק חברים."
גריי סובב את ראשו במבוכה.
"אני בטוח שתמצא מישהו, גריי. אתה תמצא מישהו נפלא, ואתם תהיו מאושרים ביחד." וויל חייך אל גריי אבל גריי הסב את מבטו. "גריי..."
"לא, זה בסדר, אני מבין... בנים זה לא הקטע שלך." הוא סובב את מבטו אל וויל, ווויל הבחין שעיניו של גריי לחות, אבל הוא לא נשבר.
גריי הביט אל האופק. עוד עלה התעופף לו אי שם ונתקע על ענף של עץ. "וויל... אני רציתי לספר לך משהו."
"אני מקשיב." אמר וויל.
"הקול... הוא לא נעלם. גם עכשיו, אחרי שהיא סולקה מבית הספר. אבל... הוא כבר לא מטורף. עכשיו הוא מרגיש לי כאילו הוא יותר... אני. הוא נאמן לעקרונות שלי, לרצונות שלי."
וויל הביט לכיוון האגם. "אתה יודע גריי... אני חושב שבכל אחד יש קול שאומר לו מה לעשות. הקול שיש בכל אדם הוא מה שמגדיר אותו ואת האישיות שלו. אני חושב שמה שנטלי עשתה זה רק לעורר את תשומת לבך לקול הזה, ואז להשתלט עליו. ככה היא בעצם השתלטה... עליך; וזה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לבן אדם. עכשיו כשהיא עזבה אותך, הקול חזר להיות שלך, אבל נשארת מודע אליו. עכשיו, חזרת להיות אתה."
גריי לא ענה, ובמשך שניות, שהפכו לדקות ולשעות, הם רק הביטו אל האופק.

הסוף