חיים|וריאן, Nanowrimo 2023

אני מזהיר אתכם אנשים, אתם עומדים להישאב כאן לסיפור מותח ומלא ברגשות ופלאפי ואנגסט והוא מדהים ויש בו אלים!!!
השבוע זה רק פרולוג כמובן כי זה שבוע קצר D:
אני מצטער כל היצירתיות שלי הלכה לתכנון החודש ולעוד הפתעה שאולי תגלו בקרוב אין לי יותר יצירתיות לauthor notes.
תהנו!!!!

---

החיים היו דבר יפיפה. הם נתנו ונתנו ונתנו. המוות, לעומת זאת, רק לקח ולקח ולקח.
לליני היה תחביב משונה. הוא היה נותן לאנשים לקבוע פגישות איתו - הייתה לו רשימת המתנה שלקחה חודשים, אפילו שנים - והוא היה מעניק להם את כל המשאלות שהם ביקשו. הם רוצים שיעזור להם להתקבל לעבודת החלומות שלהם? זה יקרה. הם צריכים עזרה בלגדל יבולים מוצלחים? שום בעיה. כל דבר קטן, הוא היה נותן.
אבל אף אחד לא ידע שגם ללינט היה תחביב משונה. היא הייתה נכנסת לחדר הכס, שקטה כחתול, וצופה מהצד בכל הפגישות של ליני עם הנתינים שלו. אף אחד לא היה שם לב שהיא בחדר. אפילו לא ליני. כמובן שהוא לא ידע, אחרת הוא לא היה עונה בחיוב על כל הבקשות שהיו בכלל בתחום האחריות שלה.
בבקשה תרפא את סבתא שלי.
בבקשה תעזור לאבא שלי.
בבקשה תציל את הבן שלי.
בבקשה. בבקשה. בבקשה.
בכל מקום שאליו הלך, המוות רק פגע ולהכאיב וגרם לבכי. זאת הסיבה שאף אחד לא יפנה אל לינט בבקשת עזרה. אף אחד לא יעריץ אותה, לא כמו שהם מעריצים את ליני.
זאת הייתה הסיבה שלא הגיעה לה שום צורה של אושר, כשהדבר היחיד שהיא נותנת בתמורה הוא סבל.
זה, לרוב, היה הרגע שבו לינט הייתה מוותרת על המשך הצפייה מהצד ונכנסת פנימה אל הארמון, מתיישבת לצד אחד החלונות וצופה מלמעלה על הכיכר. מהגובה הזה, האנשים נראו כמו נמלים קטנות שהתרוצצו לכל כיוון. היא לא ידעה לאן הם הולכים או מה הם עושים - זה לא היה מעיסוקיה לדעת.
הרבה מהם נעצרו להסתכל על שלושת הפסלים הגדולים שעמדו במרכז הכיכר. הפסלים של ליני, לינט ופרמינט.
ליני, כמובן, היה המרשים ביותר. הוא עמד זקוף, בתנוחה מלכותית כמעט, ועל פניו הבעה נחושה. כולם הלכו לישון בשלווה, בידיעה שהוא שומר עליהם.
פרמינט היה נראה יותר מסתורי. ידיו היו מושטות לפנים במחוות שלום, אך פניו לא הביעו שום רגש. אבל פרמינט לא היה אל של בני האדם. הוא לא היה צריך להסביר את עצמו בפניהם.
הפסל של לינט, לעומת זאת…
ברגע הזה לינט הייתה מעקמת את אפה בגועל ומסיטה את הווילון, מסתירה את מראה העוברים ושבים מעיניה. היא אפילו לא יכלה להראות את פניה האמיתיות בפני כל האנשים האלו - האנשים שסגדו לה, גם אם מתוך פחד ולא מתוך אהבה.
היא הייתה שקרנית.
בערב, כשליני היה נכנס חזרה לארמון, לינט תמיד דאגה לנזוף בו על כך שהתערב בעסקים שלה. זה, כמובן, רק גרם לליני לצעוק עליה בחזרה. לרוב זה הדרדר לוויכוח לוהט, כמו שתמיד קרה כשהאלים התאומים ניסו לנהל שיחה. ויכוח שהיה ממשיך עד שאחד מהם היה מוותר והולך לחדר שלו, או - במקרה הנפוץ יותר - פרמינט היה צריך להתערב ולהפריד בניהם.
ליני לעולם לא יבין. זאת הייתה אמת מרה, אבל עדיין האמת. הוא לעולם לא יוכל להבין מה לינט עברה בכל יום ויום. הוא היה יכול לשחק בחיים ובמוות בלי שום נקיפות מצפון. האנשים אהבו אותו. הם היו מחכים חודשים רק בשביל לדבר איתו לחמש דקות. מה יש לא לאהוב, הרי? הוא גרם לאנשים לשמוח. הוא הגשים את המשאלות שלהם. הוא עשה עבודה מושלמת, ואנשים אהבו אותו על זה.
אבל הם כולם שנאו אותה. פחדו ממנה. קיללו אותה. היא לא הייתה יכולה לעשות כל מה שעולה על רוחה. אף אחד לא שמח כשהיא עשתה עבודה טובה - בדיוק ההפך, הם תיעבו אותה על זה.
בדיוק כמו שמגיע לה.
לפחות פרמינט היה יכול להבין.
היא תמיד הרגישה טוב יותר עם פרמינט. רק הנוכחות שלו גרמה לכל הדאגות לפרוח מראשה. לא היו יותר שקרים, לא הייתה יותר שנאה. אפילו הקנאה בליני הרגישה לה מגוחכת. אם רק היא יכלה להרגיש ככה כל הזמן.
וכשהראש שלה היה צלול, היא הייתה יכולה לדבר עם פרמינט על הכל. על השקרים שהייתה צריכה לספר. על השנאה שהייתה צריכה לשאת. על הרצון שלה שאנשים יאהבו גם אותה, בדיוק כמו שהם אוהבים את ליני.
אבל כמובן, זה לא הגיע לה.
״אולי כדאי לך לנסות לדבר על זה עם ליני,״ הציע פרמינט יום אחד.
לינט הביטה בו. כנראה היא שמעה לא נכון. ״מה?״
״אולי כדאי לך לנסות לדבר עם ליני,״ הוא חזר שוב, ולינט לא יכלה לעצור את הצחוק שפרץ משפתיה.
״כן בטח. הוא לא יבין.״ היא ענתה בזלזול. הרי איך הוא יוכל אפילו להתחיל להבין, כשהחיים שלו כל כך מושלמים?
פרמינט לא ענה.

זה כל כך יפה ולינט כל כך חמודה ומסכנה ומגיע לה יותר ):
ובאמת עכשיו, זה כתוב ממש יפה. כל כך קל להבין את הראש של לינט ואת המחשבות שלה ולהתחבר אליה כי תיארת אותן בצורה מושלמת, והשגרה הזאת של להקשיב לשיחות-לבהות מהחלון-לריב עם ליני שמתוארת פה רק מוסיפה לזה, כי זה מראה לנו שזה לא דבר חד פעמי או נדיר - זו מי שהיא וזה מה שהיא חווה כל הזמן. אהבתי ממש גם את התיאור של הפסלים, זה מוסיף עוד איזשהו מוטיב ויזואלי של איך האנשים תופסים את שלושתם, לא רק במובן התאורטי אלא בדרך מוחשית כי זה ממש מוצג לעיני כולם. רק הערונת אחת יש לי והיא שבמשפט(ים) של " אחד לא היה שם לב שהיא בחדר. אפילו לא ליני." הייתי מחליפה אולי את הנקודה שבאמצע לפסיק אבל זה באמת הדבר היחיד ששמתי לב אליו בתוך הקטע באמת ממש יפה הזה.
לסיכום זה קטע פשוט נהדר וגם ממש שמחתי לראות שבחרת להתחיל דווקא מלכתוב על לינט כי זה מציג את הדינמיקה בין שלושת האחים מנקודת מבט ממש מעניינת ונותן המון עומק לדמות של לינט והיה לי ממש כיף לקרוא את זה וללמוד עליה עוד תוך כדי. תמשיך לכתוב!

זה ממש נהדר ומאוד הייתי שמחה לקרוא המשך, אהבתי את כל התיאורים ואני מצטערת על כך שהתגובה שלי נוראית :)

הקטע הזה כל כך טוב. כל כך טוב. באמת שזה מושלם, ממשפט הפתיחה עד למשפט הסיום. אני כל כך אוהב את הכתיבה שלך שבאמת שאין לי מספיק מילים בשביל לבטא את זה.

כבר מכאן רואים את המנטליות של לינט לגבי מוות וחיים, והחלק שהיא לוקחת בזה בפרט: לקחת. מוות זה כל כך הרבה יותר מזה לכל מיני תרבויות - הרבה אנשים מחשיבים את זה כלהתאחד עם הדורות הקודמים וללמוד מהם ולהתחבר איתם מחדש, סוגשל משהו חיובי, וזה קצת עצוב שכל מה שלינט רואה בעבודה שלה זה שליליות.

רילייטבל גם אני הייתי מחכה שנים לפגוש אותו

שקטה כחתול!!!

הא ליני יכול לעשות את זה??? ולמה שהוא יעשה את זה אם הוא יודע שזה תחום האחריות שלה.
לא נעים :<

אם רק היא תדע שפעם היא הייתה הפייב שלי :/ וכאילו אחותי מלא אנשים מעריצים אותך את ליטרלי אלה. את פשוט מבודדת את עצמך ונותנת מבטי מוות לכל מי שמעז להתקרב.

מאיפה זה בא
מה זה השקר הזה
חשבתי שזה התפקיד של החיים לשקר
לא תחום האחריות שלך מאמי עזבי את זה

כל הפעמים שגרמת לקאלוס לחייך זה כלום???? כל מי שהצלת מחיים שלמים של אומללות וכאב זה כלום???? כל הפעמים שפרמינט סבל אותך ואת השטויות שלך היו לחינם???

אלילה קטנה ומתנשאת :'>

זה ממש מתוק האמת

פרמינט!!!

מאוד פרמיניטי אבל למה היא לא תיארה את הפינגווינים :<

ממש אהבתי שהשארת את זה לדמיון של הקוראים!!! זה משאיר הרבה יותר השפעה ככה. קצת עצוב שלינט אפילו לא מסוגלת להסתכל על הפסל שלה, שהשוני היחיד בינו לבין עצמה האמיתית זה שהיא נראית ידידותית ולא כמו חתול קטלני :0
זה לא לשקר, מותק. השם הוא יח"צ.

אני מ ב ט י ח שאף אחד לא סוגד לך מתוך פחד

בייביסיטר ללא תשלום מה שנקרא

חחחחחחחחחחחחח

Ngl העובדה שאת כן מקבלת נקיפות מצפון הופכת את האישיות שלך להרבה יותר כנה ואמיתית

אני בטוח שהם אוהבים גם אותך :<

איזו הבת אחים. מעניין כמה פחות שניכם תריבו אם פשוט תגידי לו את זה בפנים במקום לשמור בפנים. בכל אופן, זו תהיה פסקה מאוד חמודה אלמלא הייתי שומע "בניגוד אליה" בכל חלק של המשפטים האלה.
לינט צריכה להבין שחיים ומוות זה תחומים שונים, והיא לא יכולה לצפות מעצמה להיות כמו ליני. לכן להשוות את עצמה אליו בכל רגע נתון זה מגוחך. 'ליני זה, ליני זה'. כולם רוצים להיות יותר כמו ליני, אבל אולי תאמצי את העובדה שאת לינט ותתחילי משם?

ריל.

#פרמינטממכרבע"מ
#שימוסוףלהתמכרויות
#לכילמכוןגמילה

כמובן שזה מגיע לך. מגיע לך הכל בעולם :<

איזה ילדון חכם.
כולם היו צריכים להקשיב לפרמינט

כל כך אירוני עד לנקודה שזה עצוב.

שוב, זה היה קטע כל כך יפה. אני אוהב. אני אובססיבי. כל משפט כאן משתלב כל כך טוב ועובר בצורה כל כך חלקה לחלק הבא. זה מהמם.
תודה שכתבת את זה ><