חיים חדשים||יעל, נאנורימו 2023

[Your American Queen]

האמת שאני די אוהב את הקטע הזה, הוא יצא נחמד.
אני מניח שאתם לא יודעים איך זה קשור לקטע הקודם אבל יש קשר :0
--------
אלה בהתה החוצה מחלון המכונית, לא מאמינה שהיא הולכת לגור במקום הזה. מאז הגירושים של הוריה הכול השתנה, ממספר האנשים הגרים בבית ועד למקום שהיא גרה בו. מסתבר. אלה יכלה להגיד בפה מלא שהיא לא רוצה לגור שם, היא לא רצתה. אבל האמת שהיא לא הייתה לגמרי בטוחה בזה, פשוט כי היא לא הייתה בטוחה שהיא יודעת מה היא רוצה. האם היא באמת רצתה להמשיך לגור בעיר, או שהיא רק שאפה לחזור לחיים הקודמים? האם המעבר הפחיד אותה רק כי זה רשמית בית ללא אבא, או שהיא באמת סלדה מהמגורים בעירה? לאלה לא היה תשובות לשאלות האלה. היא הסתכלה על הבתים שחלפו לנגד עינייה, וניסתה לדמיין את עצמה הולכת שם. לחנות, לבית הספר, אולי אפילו לחברות. היא מצמצה. לא. זה היה מוזר מדי. היא שמה לב מזווית עינה שאמה מנסה לומר לה משהו, היא הוציאה את האוזניה מהאוזן. "מה?" היא שאלה בקוצר רוח, מחכה לתשובה.
"אלה, מותק, הגענו." אלה שנאה את החיוך שהיה מרוח על הפנים של אמה. היא שנאה את הדיבורים האלה שלה על התחלה חדשה, היא ידעה שאלו שקרים. היא יצאה מהמכונית, ולקחה לה שניה להסתגל למזג האוויר. האוויר הכה בה פתאום, והיא נשמה עמוק. אולי בכול זאת יש יתרון קטן למגורים במקום כזה. היא עזרה לאמה להוציא את המזוודות, ואז היא הסתובב להסתכל על ביתם החדש.
זה היה קוטג' לבן, עם קצת דשא שמקיף אותו מקדימה. לפי מה שהיא ראתה, היו בו שתי קומות ודי הרבה חלונות. אמא שלה הוציאה מפתח מהכיס ופתחה את השער. "ברוכה הבאה לבית החדש שלך, אלה" היא חייכה אליה. אלה ניסתה לחייך בחזרה, ללא הצלחה רבה. היא הביטה באמה פוסעת בשביל הגישה, ונשמה עמוק.
"אז אני מניחה שזו בכל זאת סוג של התחלה" היא מלמלה לעצמה, והלכה אחרי אמה.

כעבור חצי שעה אלה ישבה בחדרה החדש, הדברים שלה היו עדיין בתוך המזוודות. היא שכבה על המיטה שלה ובהתה בטלפון, מנסה להעביר את הזמן. היא שמעה דפיקות בדלת, והתיישבה בעצבנות. "תיכנסי אמא" היא צעקה. אמא שלה נכנסה מחייכת, אך פניה נפלו כשראתה שכול הדברים של אלה עדיין ארוזים.
"למה את לא פורקת את הדברים שלך, מותק?" היא שאלה בדאגה
"אין לי איפה" ענתה אלה בעצבנות, רגלה בועטת קלות בקרש המיטה "הארון שלי לא פה."
עיניה של אמה פזלו לכיוון הארון הריק שעמד בצד, אך היא לא אמרה מילה. אלה קלטה אותה בכל זאת, והיא התעצבנה אפילו יותר. "זה לא הארון שלי אמא, זה סתם ארון. אני לא יכולה לשים בו את הבגדים שלי, כי זה לא המקום שלהם. אני צריכה את הארון שלי." המשפט האחרון יצא לה מהפה במין יבבה. היא נשכה את השפה העליונה, ובהתה ברצפה. נמנעת מקשר עין עם אמה.
היא הרגישה איך אמה מתיישבת לידה, מניחה את ידה ליד היד של אלה. "מתוקה, אני חושבת שזה לא קשור לארון" אמרה אמה ברכות.
"את צודקת!" אלה צעקה. היא לא ידעה למה, אבל הדאגה והאכפתיות של אמא שלה רק עצבנו אותה יותר. היא לא רצתה את כל זה. "זה לא הארון הדפוק הזה, זה הכול. אני צריכה להיות עכשיו בחדר שלי, לא בסתם חדר. אני צריכה להיות בבית שלי, לא בסתם בית. את לא רואה את זה? המקום הזה לא שלי. הוא סתם מקום" עיניה עדיין נשארו מקובעות ברצפה, היא לא הייתה מוכנה להביט בפנים של אמא שלה.
"אני יודעת שזה לא הבית שלך, אלה. עדיין לא." אמה אמרה לה בקול מבין. "אבל זה יהיה. את לא רוצה להתחיל מחדש? את יכולה להכיר כאן אנשים חדשים, חיים חדשים. זה לא החדר הקודם שלך, לא הבית הקודם שלך. אבל זה יהיה החדר החדש שלך. את תוכלי לקרוא למקום הזה בית, גם אם זה לא תמיד היה." אמה ניסתה לחבק אותה, אך אלה דחפה אותה.
"את לא מבינה, זה רק בשבילך. כל הדברים האלה שאמרת? התחלה חדשה, חיים חדשים? זה רק בשבילך" אלה פלטה מהר, לא מצליחה לעצור בעצמה. "אני לא רוצה חיים חדשים, היה לי טוב בבית הקודם עם החיים הקודמים שלי. את רוצה חיים חדשים? את מוזמנת ליצור לעצמך כאלה. אני אף פעם לא ביקשתי את כל זה"
"אלה-" אמה ניסתה לדבר איתה, להסביר לה, אבל לאלה נמאס. נמאס לה מכול התירוצים.
"לא אמא, די עם זה. אני לא יודעת מה היה לך כל-כך רע קודם, אבל מה שזה לא יהיה את מוזמנת להעיף אותו לעזאזל. אני לא ביקשתי חיים חדשים, זאת את שבחרת להרוס את החיים הקודמים שלי. אני לא ביקשתי שתעשי שום דבר כזה." אלה נעמדה, היא ידעה שהיא תתחרט על זה אחר כך, אבל עכשיו לא היה לה אכפת. "אני לא רוצה חיים חדשים אמא. את היחידה שרוצה. אני רוצה את החיים הקודמים שלי, אבל את הרסת אותם. את מוזמנת ליצור לעצמך עולם חדש, תתכחשי לזה כמה שאת רוצה, אבל את הרסת את החיים שלי."
בלי לומר מילה, אמה שלה קמה ועזבה את החדר. אלה פלטה נשיפה כועסת, ונשכבה על המיטה שלה. היא אמרה את כל מה שאפשר להגיד.


תבי"ם יהיה נחמד D:

[Strange The Dreamer]

הסיפור ממש מעניין אותי, אני מחכה להמשך כי מעניין אותי מה יקרה:)
באופן כללי ממש אהבתי את איך שהצגת את הדמות ואת הסיטואציה.
קצת הפריע לי שהיו כאן כמה משפטים מסורבלים למשל-
"אלה יכלה להגיד בפה מלא שהיא לא רוצה לגור שם, היא לא רצתה. אבל האמת שהיא לא הייתה לגמרי בטוחה בזה, פשוט כי היא לא הייתה בטוחה שהיא יודעת מה היא רוצה."
המשפט די סותר את עצמו ולא ככ ברור מה ניסית להגיד.
חוץ מזה הייתי ממליצה לך להוסיף לקטע זיכרונות או רצונות יותר ברורים של הדמות לגבי מקום המגורים הקודם שלה. כרגע לא ככ ברור למה היא ככ סובלת וזה קצת הפריע, אבל באופן כללי די אהבתי את הקטע והדמות ממש מעניינת אותי!

[יעל שרה]

מעניין לאן זה יתפתח.
גם פה, כמו בקטע הקודם הכתיבה שלך מעולה והצלחת לחבר אות מאוד לדמות ולעולם שלה. עכשיו גם מתחילה להיות עלילה, אנחנו מגלים על החיים של הדמות ולא רק על האופי שלה, וזה גורם לסקרנות לגביה ולגבי הדמות הקודמת.
מה שכן, יש לך מקומות בהם צריך להיות אנטרים, לפני כל ציטוט ישיר ואין, זה קצת תוקע את רצף הקריאה.
מתנצלת על הת"ב הקצר, כתבתי מושקע מאוד ונמחק לי:(