הילדה שמסתכלת עליה מהחלון||יעל

צפצוף חד העיר את אלה משנתה הקלה, והיא מצמה לאט מנסה להבין העיר אותה. מתוך שנה ידה הושטה אל הטלפון שלה, והיא פתחה אותו. על הצג היה מספר לא מזוהה, והיא נכנסה לצ'אט, מבולבלת מעט.

מספר לא מזוהה (5:35am)
היי, את עדיין ישנה?

אלה מצמצה שוב, והיא ניסתה להיזכר האם היא נתנה למישהו את מספר הטלפון שלה, אך לשוא. מאז שהיא הגיעה לעירה הזאת היא לא יצאה מהבית. היא החליטה לענות, אולי לאבא שלה יש מספר חדש.

את/ה (5:36am)
מי זה?

מספר לא מזוהה (5:36am)
אז את כן ערה, כל הכבוד!!

את/ה (5:367am)
למה מספר לא מזוהה מחמיא לי

מספר לא מזוהה (5:38am)
אם קמת מוקדם אז כל הכבוד לך, זה ממש לא משנה איך את שומרת אותי בטלפון שלך

את/ה (5:38am)
אני לא שומרת אותך בטלפון שלי. לכן את מספר לא מזוהה.

מספר לא מזוהה (5:39am)
למה את לא שומרת אותי בטלפון שלך? מה זו החוצפה הזאת?

את/ה (5:39am)
איך אני אמורה לשמור אותך, אני לא יודעת מי את.

מספר לא מזוהה (5:40am)
מה דעתך על הילדה שמסתכלת עלייך מהחלון כרגע?

את/ה (5:41am)
מה לעזאזל--

אלה פזלה לכיוון החלון. היא ראתה מולה עוד בית, ולתדהמתה היא ראתה ילדה עומדת בחלון ומסתכלת עליה. כשהילדה קלטה אותה היא נופפה בהתלהבות, ואלה גילתה שהיא מוצאת את עצמה מנופפת בחזרה. היא הורידה את מבטה לטלפון, הופיעה שם הודעה חדשה.

מספר לא מזוהה (5:44am)
עכשיו שמרת אותי?

את/ה (5:45am)
איך יש לך את המספר שלי?

מספר לא מזוהה (5:45am)
אמא שלך
(5:47am)
מה דעתך שאני אבוא אלייך ונדבר על הכול?

את/ה (5:47am)
עכשיו חמש בבוקר

מספר לא מזוהה (5:48am)
מעולה, אני באה!

"שיט" מלמלה אלה, ומיהרה להתלבש. אחרי חמש הילדה ההיא שלחה לה הודעה שהיא למטה. אלה לא הייתה בטוחה לגמרי מי הילדה הזאת, אבל הייתה לה תחושת בטן טובה. היא שמה לב הילדה הזאת זה הדבר היחיד שגרם לה לחייך כבר יומיים. היא ידעה שאמא שלה לא תכעס כי היא זאת שקישרה בינהן לכאורה, אז אלה החליטה שהיא די בסדר עם עצמה. היא התבוננה במראה, היא לא נראתה כמו מי שהרגע התעוררה. היא לבשה חולצת טריקו וטרנינג, אבל זה היה הבית שלה אז היא לא החליפה בגדים. האמת היא שגם לא היה זמן. היא ירדה במהירות למטה, ופתחה את דלת הכניסה.
"היי!" הילדה חייכה אליה, וסגרה מאחוריה את הדלת. היא נכנסה אל הבית בלי לחכות לרשות מאלה, והתחילה לעלות במדרגות.
"החדר שלך למעלה נכון? אל תתני לי סתם לעלות" הילדה שאלה אותה.
"כן, החדר שלי למעלה" אישרה אלה, קצת המומה.
בזמן שהילדה עלתה במדרגות, אלה בחנה אותה קצת יותר מקרוב. היה לה שיער חום, בתספורת קארה. הפוני שלה הגיע לה כמעט עד עיניה החומות-דבש. היא הייתה בגובה די ממוצע, ואלה הייתה חייבת להודות שהיא די יפה. היא לשבה חולצה קצרה לבנה, ומכנסי ג'ינס קצרים. הסנדלים שלה נקשו על המדרגות בשעה שהיא עלתה למעלה, ואלה נחפזה לעלות אחריה.
"זה החדר שלי" אלה פתחה את דלת חדרה, והילדה נכנסה ומיד התישבה על הכיסא. היא סקרה במבטה את החדר.
"החדר שלך די ריק, את יודעת? אני מניחה שאת יודעת. זה היה קצת מוזר אם לא היית יודעת. אבל בכול זאת, אם את לא ידעת אז עכשיו את יודעת. טוב, אני מניחה שזה קצת פחות חשוב מהשם לי, שהוא אגב מאיה."
"אה, אוקיי…" מלמלה אלה, היא לא ממש ידעה איך היא אמורה להגיב. "אז .איך בעצם השגת את מספר הטלפון שלי, מאיה?" היא שאלה לבסוף
"אה את יכולה לקרוא לי מאי, זה גם בסדר. גם מאיה זה בסדר. מה שאת מעדיפה. בכל מקרה, אמא שלך הביאה לי אותו."
"כן, אני הבנתי את זה. איך זה קרה?" שאלה אלה בחוסר סבלנות.
"הו. אז ראיתי אותה במכולת, והיא שאלה בת כמה אני. אז אמרתי לה שאני בת 15, והיא אמרה 'אה את בגיל של אלה.' אז אני שאלתי מי זאת אלה, והיא אמרה שהיא אמא שלך ושבדיוק עברתן לפה. מפה לשם היא הביאה לי את המספר שלך, ואמרה שאני מוזמנת ליצור איתך קשר."
"טוב, אני בטוחה שהיא לא התכוונה שתעירי אותי בחמש בבוקר" אלה שפשפה את ראשה בחוסר אמון.
"אה, כן" היא חייכה "מצטערת על זה"
"זה בסדר" אלה חייכה גם היא, להפתעתה היא גילתה שזה באמת בסדר מבחינתה.

כעבור שעתיים הלן הלכה לדפוק בדלת של הבת שלה, לבדוק האם היא ערה. כשהיא פתחה את הדלת, היא מצאה שם שתי ילדות מוכרות יושבות על המיטה וצוחקות. היא התבוננה בהם, לא מאמינה.
"היי אמא!" קראה אלה כשהיא שמה לב שאמה עומדת שם. "את כבר מכירה את מאי, נכון?"
הלך הנהנה לאישור. כן, היא הכירה אותה.
"אז מאי היא החברה שלי, זה בסדר שהיא פה, נכון?"
"כן, בטח" הלן אמרה. היא יצאה מהחדר, וירדה למטה. כשהיא פתחה את הדלת היא שמעה צחקוקים מהחדר למעלה, והיא חייכה לעצמה. לאלה יש חברה.

זה התחיל מאוד קרינג', אני חייבת לומר. במיוחד הקטע שבו היא מציצה מהחלון ורואה מישהי מנופפת אליה. דברים כאלה קוראים בסרטי אימה.
סתם, זה קטע טוב מאוד. מצחיק. קליל. מאיה נראית כמו מישהי שהייתי רוצה להכיר. היא כל כך חמודה. גם אלה, דרך אגב.

מערות מכניות:

עיר/עיירה.

נקודה.

נקודה.

לבשה, לא לשבה. בנוסף, לא הייתי שמה פסיק כי גם ככה יש ו"ו מחברת, אבל זו העדפה אישית.

נקודה.

מגניב שהצלחת לשים ו"ו. אני אף פעם לא זוכרת.

שמת רווח לפני הנקודה ולא שמת רווח אחריה. להחליף.

נקודה.

נקודה.

נקודה.

נקודה.

להחליף את הפסיק בנקודה/להוסיף ו"ו לפני "להפתעתה".

בהן.

נקודה.



לביקורת עצמה:
סיפור כיפי. הפתיחה היתה ממש מוצלחת, אם כי היתה לי תחושה לקראת הסוף שכבר מיהרת לסיים את הקטע מבלי בדיוק לדעת איך לסגור אותו - במיוחד בחלק האחרון, עם האמא. עם זאת, זה לא היה סיפור רע או נמהר בהכרח. כיפי ונחמד. לא מדהים, אבל מוצלח. שווה קריאה, אבל לא הייתי עושה עליו רירדינג.