פוסט טראומה מהשירות בשלטון האפרטהייד הקולוניאליסטי, לי ולברנ"ש בסמל"ש

שם מלא: גלעד רפאל יצחקי. אבל כולם קוראים לו פשוט "גלעד".
גיל: 20 וחצי
מגדר: זכר סיסג׳נדר
נטייה מינית: הטרוסקסואל, אבל כזה שלא שופט רק לפי היופי. חשוב לו מה שבפנים.
מראה חיצוני: יש לו שיער בלונדיני קצר, עור שזוף, עיניים כחולות ומבנה גוף שרירי.
אופי: גלעד הוא אדם רודף צדק ואמת, שקשה לו לשתוק אל מול עוולות. הוא מנסה להסביר פנים לכל אדם, ומאוד אוהב להראות לאנשים אחרים את דרך הישר.
מקום מגורים: אמנם הוא תמיד רצה לגור במושב, אבל ההורים הבורגניים שלו גרים בגבעתיים והוא גר איתם.
בילויים מועדפים: עבודה חקלאית, התנדבות עם בעלי מוגבלויות, טיולים בשטח, לשבת על שפת המעיין בשישי בצהריים עם פקל קפה וסנדלי שורש.
חיית מחמד: שוקו, כלב הלברדור שהיה איתו מאז שהיה גור, מת מסרטן. זה היה קורע לב, בעיקר כי גלעד ושוקו ממש גדלו יחד מאז ששוקו נכשל במבחנים להיות כלב נחייה. לכן, לאחרונה גלעד אימץ כלב נוסף - כלומר, נבחר על ידי כלב נוסף - בשם חומי, גולדן רטריבר מעורב ברועה גרמני, שנאסף על ידי גלעד ממכלאה של כלבים במצוקה. חומי המסכן אולץ להשתתף בקרבות כלבים אכזריים לפני שנזרק לרחוב ונאסף על ידי עמותה.
בריאות: גלעד סובל מרשרוש בלב, מה שהטריד לו מעט את הפרופיל הרפואי. אבל גלעד השקיע והתאמץ להעלות את הפרופיל שלו בחזרה כדי שיוכל לשרת בסיירת.
משפחה: אמא עיוורת, אבא חירש, אח שסובל מתסמונת דאון, אחות שנהרגה בהתרסקות אופנוע, ותאומות סיאמיות. גלעד נאלץ להיות המפרנס העיקרי של משפחתו מגיל 4, כשהיה אוסף בתשלום בשביל הגננת את הצעצועים בגן בסוף היום. גלעד גם היה מאורס עד לא מזמן, אלא שגילה כי ארוסתו בוגדת בו עם החבר הכי טוב. מאז, הוא לא מסוגל לדבר עם שניהם.
מצב כלכלי: כאמור, מכיוון שמשפחתו של גלעד לא יכולה לעבוד, גלעד סחב את העול הכלכלי על גבו. הוא למד לחיות בהקצבה ובצמצום, אך בד בבד לא להעניק לשאר בני משפחתו את התחושה שיש מחסור. כך, בהתנהלות כלכלית נכונה ובסגפנות מצידו, הוא הצליח לשקם את מצבה הכלכלי של משפחתו. עם זאת, כשהתגייס, סירב לקבל תשלומים ממדור ת"ש משום שיש חיילים שצריכים את זה יותר ממנו.
מדד פופלריות: גלעד חווה חרם קשה לאורך כל בית הספר היסודי, כאשר איש לא דיבר איתו. לא התלמידים, לא המורים, לא המנהלת ואפילו לא השומר, וזאת על אף שהיה הטוב ביותר בבית הספר בכדורגל וגם בכדורסל.
החרם השפיע עליו והוביל לחרדה חברתית, מה שקשה עליו ליצור חברים בחטיבת הביניים. אך גלעד לא נתן לזה לעצור אותו, ועד סיום התיכון הוא צבר מעגל חברים נרחב והפך לתלמיד האהוב ביותר בבית הספר. עם זאת, נותרה לעד צלקת בליבו מאז היסודי, והוא תמיד התאמץ למצוא את התלמיד או התלמידה שישבו בצד ולא דיברו. גלעד היה מרים אותם ומצרף אותם למעגלים החברתיים.
עבודה: גלעד היה מחלק עיתונים, מתדלק או כל דבר כזה או אחר שהוא הצליח להתקבל אליו, עד הצבא. גלעד שירת בסיירת, שם נתקל במציאות המתוחה של הסכסוך הישראלי פלסטיני. מאז הוא פועל כדי לסיים את הכיבוש, והאקטיביזם ממלא את כל זמנו ומונע ממנו לעבוד.
קונפליקטים פנימיים: האם להאמין בטוב האדם ולסלוח לארוסתו לשעבר? האם, למרות אהבתו הגדולה לארץ ישראל, באמת ניתן לחיות כאן תוך שלטון רודני על עם אחר?
עמדה פוליטית: שמאל חברתי, ימין דתי, שמאל כלכלי, מרכז מדיני
דברים אהובים: פקל קפה, טיולים בשטח, לתקן לאנשים את העברית, להעלות לאינסטגרם תמונות שלו מטיולים כשהוא לובש גופיה, מכנסיים קצרים וסנדלי שורש, להפגין למען חופש הביטוי ונגד הכיבוש, לקרוא ספרי שירה, להסתיר את הנראה לאחרונה בוואצאפ כדי לא לתת לאפליקציה לשעבד אותו.
מנטרה לחיים: ואהבת לרעך, גם אם הוא לא כמוך.
אירועים מצלקים: מלבד מות אחותו, החרם ביסודי ובגידת ארוסתו, גלעד נחשף להתעללות מחפירה של חיילים בתינוקות פלסטיניים בגדה המערבית במהלך שירותו הצבאי.
דמויות מופת בחייו: ההורים שלו, המחנך לשו מכיתה יא, המפקד שלו בצבא, מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה, בנימין זאב הרצל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מנחם בגין, יצחק רבין


תן בראש איתמר

שם מלא: דוד חיים כהן
גיל: 20
מגדר: זכר סיסג'נדר
נטייה מינית: סטרייט? לא... הוא בהחלט הומוסקסואל.
מראה חיצוני: שיער חום ארוך מהרגיל, עיניים אפורות שקטות, גבוה וכחוש, לובש תמיד בגדים ארוכים, גם בקיץ.
אופי: לא אוהב להיפתח ליד אנשים זרים, אבל ברגע שהוא מתיידד איתך הוא יכול לשפוך במשך שעות. דוד נלחם בדיכאון שלו שהתפתח בגיל העשרה ומנסה להישאר אופטימי, בעיקר בשביל החברים וההורים. הוא נותן הרבה יותר מעצמו משהוא מוכן לקבל, ומתקשה להכיר בחוזקות שלו.
מקום מגורים: נולד בגבעתיים ומתוך הרגל לא מתכוון לעזוב בזמן הקרוב. משתכן בדירה במרחק מספר רחובות מבית הוריו, קרוב להרבה מהחברים שלו.
בילויים מועדפים: לפרסם קבוע בבלוג אינטרנטי על החיים שלו והתמודדות עם דיכאון, לנגן במספר כלים שמכניסים אותו למעין טראנס מרגיע, לישון הרבה ולהתכתב בשעות הקטנות של הלילה.
חיית מחמד: תוכי בשם ג'רי, שעזר לנחם אותו ברגעים הכי קשים.
בריאות: מלבד הדיכאון הקליני שהוא מאובחן איתו, דוד בריא לחלוטין – זה לא עוזר בהרבה לשפר את מצב הרוח שלו, והוא נוטה להאמין לחשוב שגורלו הטוב הגיע לו שלא בצדק, ומרגיש רע שאנשים שהוא מאמין שהם טובים ממנו צריכים לסבול.
משפחה: לדוד יש שני הורים אוהבים, ולפני שנה, אחרי כמה ניסיונות כושלים, הוא פגש את אהבת חייו שכרגע מאורסת אליו וגרה איתו בדירה.
מצב כלכלי: כסף אף פעם לא היה בעיה בבית הוריו – אמו ואביו התפרנסו ביושר כרואי חשבון, והוא תמיד קיבל כמה שהוא צריך.
מדד פופלריות: בבית הספר הוא היה התלמיד השקט שנבלע בקיר, משתתף רק לעיתים נדירות (במיוחד בשיעורי ביולוגיה, שמצא בהם עניין רב), לא מוזמן למסיבות מחוץ לבית הספר (דבר שלא הטריד אותו במיוחד), ובכל זאת הוא השיג כמה חברים שראו בו משהו מעבר ואהבו לבלות איתו אחר הצהריים בביתו.
עבודה: בינתיים עובד יחד עם ארוסתו שמתעניינת בעיצוב בחנות בגדים שהיא פתחה בסמוך וחוותה הצלחה מפתיעה.
קונפליקטים פנימיים: האם יש טעם להמשיך? האם חייתי עד עכשיו בחוסר מעש? מה כדאי לי ללבוש מחר? יש סיבה לצאת מהבית בכלל?
עמדה פוליטית: לא מעוניין בפוליטיקה. סומך על אנשים מבינים יותר להגיד את הדברים הנכונים.
דברים אהובים: קרטיב לימון, הגיטרה שלו, בגדים ארוכים, טיולים בחיק הטבע, ההיסטוריה ההלניסטית, נעלי בית, משחקי מחשב.
מנטרה לחיים: Your now is not your forever
אירועים מצלקים: דוד תמיד חי בסביבה טובה ומוגנת, והרגיש בטוח, ובסביבות גיל 12 הוא הרגיש איך הוא מתחיל להיעשות מנותק ועצוב, והעוצמה שבה היכתה בו ההבנה שהוא כבר לא מוצא טעם בכלום, זה משהו שהוא יזכור כל החיים שלו.
דמויות מופת בחייו: הוריו, שאף פעם לא הסתכלו עליו מלמעלה אלא התייחסו אליו בגובה העיניים, וכיבדו אותו כמו שהוא כיבד אותם.

התעוררתי בבוקר מצלצול טלפון. זה היה הטלפון שלי.
השמש כבר האירה. מוזר, בדרך כלל אני קם לפני הזריחה כדי לצאת לריצה. למה לא התעוררתי?
שלחתי יד לעבר הטלפון. כל השרירים שלי כאבו.
על הצג ראיתי שיש לי שיחה נכנסת מדוד חיים כהן. באמת לא דיברתי עם דוד זמן מה.
עניתי לשיחה.
"מה הולך אחי"

"שנייה רגע אחי."

"אוקיי נו מה גבר?"

"שנייה רגע חכה גבר."

"אחי אבל תקשיב שנייה"

"גבר תקשיב שנייה רגע אוקיי."

"נו אבל אני מקשיב אחי מה יש?"

"מקשיב אחי? רגע רגע חכה גבר. רק שנייה."

"טוב אחי אבל מה נו?"

"טוב טוב טוב טוב. אחי? טוב."

"שנייה אחי, אוקיי?"

"אוקיי אוקיי שים גיטרות."