פספסתי את נעמה בשתי דקות ונאלצתי לבטא את הקטע בעצמי. אני מאשים את שרלוט.
אגב שרלוט הילדה הזאת היא מפלצת כמה שהיא חושבת ג'יזז הגעתי לאלף מילים בקלות.
כדאי לכם לקרוא את הקטע של אתמול לפני זה D:
תהנו!!!

---

נשמעה דפיקה בדלת, ושרלוט מיהרה במורד המדרגות, חולפת בריצה על פני נאביה שכבר הייתה בדרכה לפתוח. אחותה הגדולה גלגלה את עיניה ברטינה לפני שחזרה למה שזה לא יהיה שעשתה קודם.
שרלוט הושיטה את ידה אל הידית ותהתה מי עמד עכשיו מאחורי הדלת. אף אחד לא היה אמור להגיע לבקר אותם היום. היא כבר התחילה לדמיין איש מכירות שעומד מחוץ לדלת. או אולי, רק אולי, מישהו חשוב הגיע לבקר אותם, ומשהו מעניין סוף סוף יקרה.
שרלוט קיפצה במקום בהתרגשות בזמן שהיא פתחה את הדלת לרווחה…
וקפאה במקומה.
היא זיהתה את מי שעמד שם. מי לא היה מזהה, כשפסל בגובה עשרה מטרים בדמותו עמד בכיכר הראשית של העיר. הוא לא היה נראה יותר מדי שונה מהפעם האחרונה ששרלוט ראתה אותו - נראה שהוא עדיין סירב ללבוש חולצה. שרלוט תהתה אם הוא יודע שזה גורם לו להיראות מטומטם. ועכשיו היא תהתה אם הוא יודע על מה היא חשבה עכשיו, ואם הוא יעניש אותה על כך שהייתה גסת רוח. זאת בטח הסיבה שהוא הגיע בכל מקרה, לא? להעניש אותה ואת נאביה על איך שהן התנהגו בחדר הכס לפני שבוע. או איך שנאביה התנהגה, לפחות. שרלוט הייתה חפה מפשע!
אבל הוא כן נתן תחושה שונה הפעם, היא שמה לב. הוא היה נראה כמעט… לחוץ? זנב החתול שלו הצליף במהירות מתחת לגלימה שלבש, וכשהוא ראה את שרלוט בדלת הוא חייך במבוכה. זה רק גרם למחשבות של שרלוט לדהור מהר יותר. מה יכול לגרום לאל להרגיש מבוכה? האם קרה משהו רע? או שאולי הוא צריך את העזרה שלה? אם כך, הוא בא לאדם הנכון. שרלוט הייתה מומחית בלעזור לאנשים!
״אחותך בבית?״ שאל האל ליני.
או שהוא לא בא לאדם הנכון. שרלוט תהתה מה לעזאזל הוא יכל לרצות מנאביה, כשהיא קלטה את זר הוורדים הלבנים שהחזיק בידו.
אין סיכוי. הוא באמת כועס על מה שקרה לפני שבוע, והוא בא לענות את אחותה עם קוצי ורדים. ועכשיו כשהיא חשבה על זה, לא היה נראה שהקוצים מפריעים לליני. למעשה, הוא אפילו לא דימם, למרות שהיה נראה שהוא החזיק את הוורדים חזק מספיק בשביל לקרוע את העור. האם אלים לא היו יכולים להיפצע? אבל זה לא הגיוני, לאל הכאוס היו המון צלקות! האם הצלקות שלו היו איפור? או שאלים היו יכולים לשנות את המראה שלהם, והאל קאלוס בסך הכל ניסה להראות מגניב? ואם הם באמת יכלו לשנות את המראה שלהם, מה הייתה הצורה המקורית שלהם? יכול להיות שהם באמת נראים כמו חיות?
״שרלוט?״
אלים אדירים, הוא זכר את השם שלה! זה אומר שהיא השאירה עליו רושם טוב? או שאולי היא השאירה עליו רושם כל כך רע, שהוא זכר מי היא? היא קיוותה שהאופציה הראשונה היא הנכונה. הדבר האחרון שהיא רצתה זה שאל יחשוב עליה דברים רעים. האם הוא זוכר רק את השם שלה? הוא לא קרא לנאביה בשמה, אחרי הכל. אולי שרלוט השאירה רושם טוב יותר על האלים מאחותה.
המחשבות של שרלוט נקטעו כשיד דחפה אותה הצידה. זאת הייתה נאביה, שהסתכלה עליה באזהרה. ״לכי מפה.״ היא אמרה, ועקבה אחרי שרלוט בעיניה עד שזאת נעלמה במסדרון לפני שפנתה לבסוף לאל שעמד על סף הדלת.
אבל כמובן, שרלוט נשארה שם, והציצה על השניים מאחורי הקיר. אין סיכוי שהיא עומדת לפספס סיפור טוב.
״מה אתה עושה כאן, אדוני האל?״ נאביה לא נשמעה אפילו טיפה נבוכה מהעובדה שאל הגיע עד סף דלתה רק בשביל לדבר איתה, במיוחד כששרלוט הייתה כמעט בטוחה שהוא מעולם לא יצא מהארמון לפני. היא תהתה אם נאביה יודעת שהיא מתנשאת כרגע מעל האל שלה, למרות שעם איך שהיא הכירה אותה, כנראה היא עשתה את זה בכוונה.
האל ליני, לעומת זאת, נראה אפילו נבוך יותר ממקודם. הוא היה חסר מילים בהתחלה, וניסה לגמגם משהו בתשובה, לפני שבסוף הוא הושיט קדימה את הוורדים שהחזיק. ״פרחים.״
שרלוט לא האמינה למראה עיניה. האל ניסה לחזר אחרי אחותה? והיא חשבה שהוורדים נועדו למטרות עינויים! למעשה, זה עדיין היה נשמע הגיוני יותר מאשר שאל יהיה מאוהב בנאביה. במיוחד אחרי שהיא העליבה אותו רק שבוע לפני. אלא אם כן האל ליני אהב דברים כאלו? שרלוט הרגישה שהיא מסמיקה רק מהמחשבה. אולי עדיף לא לנסות לנחש את הפנטזיות המיניות של האלים שלה. אם היו להם בכלל פנטזיות מיניות מההתחלה, זאת אומרת, ובזה שרלוט כלל לא הייתה בטוחה.
נאביה לעומת זאת לא נראתה מתרשמת במיוחד. ״ורדים לבנים.״ היא ציינה בהרמת גבה. ״כמה… ידידותי מצדך.״
האל ליני נראה מלא הקלה. ״את אוהבת אותם?״
נאביה משכה בכתפייה. ״הם נחמדים. אבל אני לא יכולה לקבל אותם.״
שרלוט הייתה צריכה להשתמש בכל כוח הרצון שלה בשביל לא ללכת ולסטור לנאביה במקום. איך היא יכולה לסרב למתנה מאל?! ועוד אחד שנראה באמת ובתמים מאוהב בה… האמת, המחשבה על אלים מאוהבים מעולם לא עלתה קודם בראשה של שרלוט. הם באמת יכולים להתאהב בבני אדם? ואם כן, זה אומר שהם יוכלו להתאהב גם בחיות? הרי הם היו אלים, לא בני אדם. אם הם היו יכולים להתאהב בבני אדם, זה לא היה רחוק מהמציאות שהם יוכלו להתאהב גם בסוס, נכון? למרות שהמחשבה הזאת הגעילה את שרלוט. אולי אם הם באמת יכולים לשנות צורה…
הפנים של האל נפלו למשמע התשובה של נאביה. הוא היה נראה יותר מרק מאוכזב. שרלוט תהתה אם זאת הייתה הפעם הראשונה שדחו אותו. למרות שעכשיו כששרלוט חשבה על זה, הוא באמת היה נראה קצת אידיוטי עם הבגדים האלו. הפפיון שנקשר סביב צווארו גרם לו להראות כמו חתלתול נושא פרסים. שרלוט הייתה צריכה לנשוך את האצבע בשביל לא לפרוץ בצחוק מהתמונה שעלתה בראשה.
״למה לא?״ הוא שאל. הוא היה נשמע כמעט… לא בטוח בעצמו. אבל זה מגוחך. למה שאל ירגיש לא בטוח בעצמו? הוא יכול לשנות את כל העולם לרצונו. שרלוט תהתה אם הוא יכול לגרום גם לנאביה להתאהב בו אם הוא ירצה. המחשבה עצמה גרמה לשרלוט להרגיש לא בנוח. היא ממש קיוותה שהיא טועה.
״אתה אולי לא שמת לב, אבל יש עליהם קוצים,״ אמרה נאביה בענייניות. ״בני אדם לא עמידים כמו אלים.״
האל ליני בהה בה. כנראה שהוא באמת שכח מהקוצים. האם אלים לא יכולים להרגיש כאב בכלל? שאלה שרלוט את עצמה. אלים באמת היו דבר מרתק.
״חוץ מזה,״ הוסיפה נאביה, ״אתה לא חושב שזה מאוד גס רוח מצדך להופיע כאן בבית שלי מבלי הזמנה? אפילו אם אתה אל.״
האל נרתע לאחור כאילו ירתה בו (האם יריות ישפיעו על אלים, אם הם לא יכולים לדמם או להרגיש כאב?). שרלוט כמעט ריחמה עליו. נאביה באמת הייתה חסרת רחמים. שרלוט חשבה שהכוונות שלו היו דווקא חמודות. למה אחותה הייתה חייבת להרוס לו הכל ככה?
״אבל,״ היא הוסיפה לבסוף, וחצי חיוך התגנב אל שפתיה, ״אולי אם בפעם הבאה תודיע לפני שאתה בא לבקר…״
כל החיים חזרו לפניו של האל ליני, והוא כמעט קפץ בהתרגשות. ״באמת?״
נאביה גיחכה והנהנה פעם אחת באישור. שרלוט הייתה כמעט בטוחה שהיא התגרתה בו, ולא פלרטטה כמו שהאל בטח חשב שקרה.
״אז אני מצפה לפגישתנו הבאה,״ אמר האל ליני, ו- שרלוט בקושי יכלה להאמין למראה עיניה - קרץ לנערה לפני שהוא הלך משם בשמחה, עם הוורדים עדיין בידו. שרלוט הייתה בטוחה שהוא כל כך שמח שהוא עוד יתחיל לדלג.
נאביה הנידה בראשה, כאילו היא חושבת לעצמה כמה אידיוט האל היה, לפני שהיא סגרה את הדלת מאחוריו.
שרלוט כבר התחילה לחשוב מה יהיו ההשלכות של השיחה הזאת. האם נאביה באמת עומדת להיות בת הזוג של אל החיים? האם זה משהו שיכול לקרות בכלל? איך האנשים יגיבו לכך שלאל שלהם יש חברה? האם הן יעברו לגור בארמון?
״שרלוט.״ הקול גרם לשרלוט לקפוץ ממחשבותיה. אין סיכוי שנאביה יודעת שהיא שם, נכון? ״בפעם הבאה, אל תצוטטי לשיחות שלי.״
אוי לא.