אובדן|וריאן, Nanowrimo 2023

המממ פספסתי את נעמה אז קחו קטע בלי בטא שוב :<
אני האמת מאוד מרוצה מהקטע הזה! וגם לא עברתי על הכל כי איבדתי ריכוז באמצע אבל החלק שלא עברתי עליו היה החלק שהרגשתי איתו מאוד טוב כשכתבתי אז אני מקווה שזה יצא בסדר :0
לינט את מטומטמת. וקאלוס אתה כזה כלבלב טיפשון.
הו כדאי לקרוא את הקטע של אתמול לפני :0
תהנו!!!

---

לינט עמדה במקום הקבוע שלה ליד הדלתות של חדר הכס ושיחקה בלחץ בשולי השמלה הפרוותיים שלה. ליני היה בדיוק באמצע פגישה עם מבקר, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שללינט לא היה אכפת על מה הם מדברים. במקום זה היא הייתה עסוקה בקאלוס, שעמד על המשמר בצד, בדיוק כמו תמיד.
ביומיים האחרונים לינט דאגה להימנע מקאלוס בכל הזדמנות. היא לא הציצה לחדר הכס בזמן הפגישות של ליני, והסתגרה בחדר שלה בכל זמן אחר. היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על מה שנאביה אמרה לה באותו ערב. זה לא הוגן לקאלוס.
נאביה צדקה, כמובן. זה באמת לא היה הוגן לקאלוס. וגם להתחמק ממנו בלי שום הסבר לא היה הוגן. לכן, אחרי שהפגישה הסתיימה והמבקר יצא דרך הדלתות הגדולות - ולמרות שכל חלק בגופה השתוקק להמשיך להסתתר ולהקשיב בשקט מהצללים - לינט צעדה קדימה.
״סליחה,״ היא ניסתה להכניס לקול שלה כמה שיותר סמכותיות. היא לא רצתה שליני ידע באיזו מצוקה היא מרגישה כרגע. ״אני יכולה לשאול את קאלוס לרגע?״
ליני הסתכל עליה בהפתעה, כאילו הוא לא ציפה לראות אותה שם בחדר הכס, ואז פנה אל קאלוס בשאלה. היה נראה שהשניים ניהלו שיחה קצרה בלי מילים - לינט לא יכלה שלא להרגיש קצת קנאה על שהיה להם קשר כזה חזק - לפני שקאלוס הלך עם לינט אל הדלתות שהובילו פנימה אל הארמון.
בשניה שהדלתות נסגרו מאחוריהם, קאלוס מיהר לנסות להתנצל. ״סליחה. אני אסדר את זה.״
״מה? לא!״ לינט ניסתה להרגיע אותו מהר. היא ידעה שזה היה רעיון רע ללכת לדבר איתו. למה היא הייתה חייבת להקשיב לבת הזוג המעצבנת והעקשנית של ליני? עכשיו לא רק שלינט הרגישה לא בנוח, היא גם גרמה לקאלוס להרגיש רע. ״אתה לא עשית שום דבר.״ היא הבהירה פעם נוספת, ליתר ביטחון.
״אז מה קרה?״ לא נראה שהיא הצליחה להרגיע את קאלוס.
זה באמת היה רעיון רע ללכת לדבר איתו, אבל עכשיו היא הייתה חייבת להסביר. לינט נשמה עמוק לפני שהתחילה לדבר, ״אני דיברתי עם נאביה לפני כמה ימים.״ היא התחילה. עיניו הנער התרחבו למשמע השם. לינט שמה לב שהוא מאוד חיבב את בת האדם הבלונדינית. ״והיא גרמה לי להבין שלא הייתי הוגנת כלפיך.״
״מה לא הוגן כלפיי?״ קאלוס נראה עכשיו יותר מבולבל מלחוץ. לינט לא הצליחה להחליט אם זה היה שיפור או לא.
״אני יודעת כבר כמה שנים שאתה מאוהב בי,״ היא התחילה, אבל קטעה את עצמה כששמה לב שקאלוס מאדים מהמבוכה (או שהוא עמד להתפוצץ? היא עדיין לא הייתה בטוחה לחלוטין מה סומק אומר אצל בני אדם).
״סליחה,״ הוא מיהר להתנצל, ״אני אשתדל להפסיק.״
״לא, רגע, לא לזה התכוונתי,״ הרגיעה אותו לינט. היא לא רצתה שהוא יפסיק לאהוב אותה. זה גרם לה להרגיש טוב, נאהבת. אבל בעצם, זאת הייתה רק בקשה אנוכית, לא? היא הייתה צריכה לתת לו להמשיך הלאה. ״זאת אומרת, אם אתה רוצה… אבל מה שרציתי להגיד זה שגם אני הרגשתי כמוך במשך הרבה זמן.״
עכשיו קאלוס נראה מבולבל אפילו יותר. ״אז למה לא אמרת קודם? ולמה זה לא הוגן כלפיי?״
לינט הייתה צריכה לעצור את עצמה מלחייך. היא תהתה אם כל בני האדם היו כאלו פשוטי מחשבה כמו קאלוס. היא קיוותה שלא. היא אהבה את זה בו.
השאלות שלו היו נכונות, כמובן, אבל עכשיו כשלינט הייתה צריכה להסביר, היא הרגישה איך היא מתחילה להשתפן. היא מעולם לא דיברה על זה עם מישהו אחר חוץ מפרמינט, והעבודה של פרמינט הייתה להקשיב לה ולליני! זאת אומרת, כן, היא דיברה על זה פעם אחת עם נאביה, אבל גם זה היה רק כי היא עצבנה אותה מספיק. אבל לדבר על זה מרצון? ועוד עם קאלוס, מכל האנשים? זה היה גרוע כמעט כמו לספר הכל לליני, שבטח היה צוחק על איך שהיא מרגישה.
אבל היא הייתה חייבת לו את זה. לכן היא הכינה את עצמה לפני שהתחילה להסביר.
״אני לא רציתי לספר לך על זה קודם בגלל שידעתי שלא יכול לקרות בנינו משהו, אבל הבנתי שאני צריכה לפחות להגיד לך בשביל שלא תפתח תקוות לשווא.״
היא דיברה מהר מדי. זה היה נשמע כמו תירוץ רע יותר מאשר האמת, והיא קיוותה שהיא הייתה יכולה לבלוע את המילים חזרה באותה מהירות שהקיאה אותן.
״למה לא יכול לקרות משהו? בגלל שאני בן אדם? אבל גם ליני ונאביה-״
״לא, זה לא בגללך,״ קטעה אותו לינט. זה העציב אותה, שקאלוס תמיד מיהר להאשים את עצמו בכל דבר. ״זה בגללי. אני לא יכולה להיות איתך - אני לא יכולה אפילו לאהוב אותך - בגלל שלא מגיע לי בכלל שום סוג של אושר. כל מה שאני עושה כל הזמן זה רק להרוס ולקחת ולגרום לאחרים לסבול. איך אני אמורה להיות מאושרת בידיעה שזה מה שאני גורמת לכל השאר?״
קאלוס שתק במשך הרבה זמן אחרי הנאום, אבל כשהוא פתח לבסוף את הפה, זה היה הדבר האחרון שלינט ציפתה שהוא יגיד. ״זה הדבר הכי חסר הגיון שאי פעם שמעתי.״
לינט מצמצה בהפתעה. ״מה?״ כמובן, היא לא ציפתה שהוא יסכים איתה. הוא היה נחמד מדי בשביל זה. אבל היא ציפתה שהוא לפחות יבין מאיפה היא באה, ולא ישר יבטל את כל מה שאמרה.
״את לא הורסת שום דבר, ואת לא גורמת לאף אחד סביבך לסבול. לא יותר מכל אחד אחר, בכל מקרה. אפילו יותר מזה, את עוזרת לאנשים. את עזרת לי - את, וליני ופרמינט.״
לינט הרגישה בדמעות עולות בעיניה. היא קיוותה שקאלוס לא שם לב. היא מעולם לא שמעה אותו מדבר בכזה להט לפני. אבל… ״אבל אני האלה של המוות. אני הרגתי את ההורים שלך. זה לא נקרא לעזור.״
קאלוס נראה מופתע לרגע מכך שהעלתה את הנושא, ואז עיניו האפילו. ״אני… לא רציתי שהם ימותו.״ הוא התוודה. הוא היה נשמע כל כך פגיע, שלינט התחרטה שהיא בכלל אמרה את זה. ״אבל,״ הוא המשיך, ״אם לא היית עושה את זה הם כנראה היו מוצאים דרך לקחת אותי חזרה, ואז אני הייתי זה שהיה מת, או אפילו גרוע יותר.״ הוא היסס לרגע. ״תודה.״
לינט פערה את עיניה בזעזוע. ״אל תגיד לי תודה על שהרגתי את ההורים שלך.״
״זה לא משנה עכשיו,״ החליט קאלוס. ״מה שאני מנסה להגיד זה שאת כן עוזרת לאנשים. אף אחד לא יכול לחיות לנצח. להרגיש אובדן זה חלק מלהיות בן אדם.״
לינט לא הייתה מסוגלת יותר להסתכל עליו. במקום זה היא הסתכלה על המגפיים השחורות שלה. מה שהוא אמר לא היה נשמע לגמרי לא נכון. גם אם היא עדיין התקשתה להאמין שהיא יכולה לעזור לבני האדם בתור האלה של המוות, אולי זה לא היה רעיון נוראי לנסות להקשיב לעצה של בן אדם בעניין?
״לינט?״ שאל קאלוס בדאגה.
״כן,״ היא אמרה בשקט. היא עדיין לא הייתה מסוגלת להסתכל עליו. ״כן, אתה צודק.״
״ואם תרצי לחשוב מחדש על הקשר שלנו.״ לינט חייכה לעצמה למשמע המבוכה בקול שלו. היא ממש יכלה לדמיין שהוא היה אדום כמו עגבנייה עכשיו. כשהיא הרימה את מבטה, היא גילתה שהיא לא הייתה רחוקה מהאמת.
״אני אחשוב על זה,״ היא הבטיחה.
״טוב, אז אני אחזור עכשיו.״ הוא אמר, והחווה בידו על הדלתות שהובילו אל חדר הכס.
״כן,״ הסכימה לינט, ״סליחה על ההפרעה.״
״זה בסדר.״ קאלוס ניסה להרגיע אותה לפני שפנה אל הדלתות, אבל עצר עם היד על הידית. ״ניסית לדבר על זה מתישהו עם ליני?״
לינט הסתכלה עליו בהפתעה, לפני שהיא פלטה גיחוך מריר.
״כן, בטח. הוא לא יבין.״

תנחש מי חזר לתבב לך!!!
לצפות בך מנסה לכתוב רומנטיקה זה הבידור העיקרי שלי בימים אלו, סליחה. הדבר הכי מפתיע הוא שזה עובד לך ממש טוב.
אבל הם באמת כל כך חמודיםם ולינט ככ סתומהה אני רוצה לשבור משהו. איזה מזל שיש לה קאלוס (גם אני רוצה קאלוס)
בחיים לא הייתי חושב שקאלוס רציונלי יותר מלינט אבל טוב הנה אנחנו. הסטרייט פאניק שלו כל הקטע בזמן שהוא נואם לה את הנאום הכי רציני בחייו>>>>>>
רליישנשיפ גולס, הונסטלי

אויש איזה חתולה חמודה היא לחוצה בגלל קראש

מה לא בסדר איתךךך למה שתעשי את זההה
בטח קאלוס שם לב וחשב שהוא עשה משהו לא בסדר

די באמת? מי היה מנחש.

*רצתה :0

"לשאול אותו" אני מת
מה הוא איזה ספר מהספרייה

כן אולי כי הוא באמת לא?

אני חייב להודות שהפריעו לי שני הכאילו ברצף :0
אולי תוריד את הכאילו השני? "היה נראה שהשניים ניהלו שיחה קצרה בלי מילים"

תן לה להתחיל לדבר לפני שאתה מאשים את עצמךךךך איזה אידיוט

אני לא מבין אם היא ציינה את זה בקטע של קנאה או רק כי היא שמה לב? וכןן נאביה וקאלוס3> הם כמו כבש ורועת צאן זה השילוב הכי טוב שראיתי

*כלפיך :> כלפייך זה בנקבה

אני מת איזו חמודה
אבל הוא באמת עומד להתפוצץ
בפנים הלב שלו עושה בום בום טראח

צר לי אבל אני לא חושב שזה משהו שאתה יכול פשוט לעצור

זה ממש חמוד שהוא גורם לך להרגיש טוב אבל אם את מציעה את המיטה שלך את צריכה גם לשכב בה
את לא יכולה רק לקבל את האהבה שלו בלי להציע כלום

Awwww

בייביסיטר ללא תשלום כבר אמרתי? איזה ניצול
אגב *הייתה

נאביה מוכשרת כזו
היא למדה הכל משרלוט

לא הוא לא. כאילו כן, הוא יצחק כי הוא יחשוב שהיא לא רצינית איתו, כשהוא יבין שהיא רצינית הוא יהיה הכי תומך בעולם. ואולי היא אפילו תתפלא לגלות שהוא מרגיש משהו מאוד דומה ><

*איתך

אה... סליחה?
מה זאת אומרת לא מגיע לך כל סוג של אושר יסתומה את אומרת שכל האושר שהרגשת מהחברים שלך לא נחשב??? איזו מין אפליה אפלטונית זו

ממש
איך אתה עדיין מאוהב בה אני לא מבין

זאב קטן!!! (אם כי נחמד זו לא המילה שהייתי בוחר להשתמש בה כדי לתאר את קאלוס. גם אם היא מאוהבת בו.)

אוי איזה מתוק הוא

אני אדם מאוד לא אלים ואפילו אני יכול להודות שהגיע לחארות למות

תדע שהתחיל גשם בדיוק בשניה שקראתי את החלק הזה וזה ככ התאים לסצנה שהרגיש לי מתוסרט. אבל איזה קטן עדיין יש לו רחמים עליהם :<

לינט היא ב ד י ו ק מהטיפוס שאומרת דברים שמעוררים אנשים להיות פגיעים ואז מתחרטת על זה כי פגיעות זה לא כיף. בדיוק כמוני איזה קטע

אני מבין את ההגיון שלו וזה עשה לי נעים בלב כשקראתי את זה אבל ה ל פ אתה לא אמור לומר תודה למי שרצחה את ההורים שלך!!! מה לא בסדר איתך

כמה פואטי מצידו :>

האם זה Character development שאני רואה??? כל הכבוד

אני ממש אוהב את הניסוח

לא יודע למה אבל זה מרגיש לי כמו פתח להקבלה לקטע של מחר. אולי אני טועה, אולי לא, נחיה ונראה! D:

זה היה קטע ככ מקסיםםם כל כמה משפטים אתה גרמת לי לעבור מלרצות לזרוק את הטלפון על קיר ללעודד אותם להתנשק מהצד. הם חמודים אני אוהב אותם ><
אבל לינט באמת יצאה כאן בלתי נסבלת כמה סתומה בכוח היא יכולה להיות. זה לא ככ קשה לקבל שהיא לא שיא הרשע ושאנשים אוהבים אותה
ונשאר עוד ממש קצת לנאנו אוף :( אתגעגע אליהם