נו"ד גשם גשם מטפטף על הראש על הכתף

אם זה קרה אני מסכים, אנשים פשוט חייבים להפסיק להיות ככ עצלנים וברגע שקשה להם במשהו להגיד שהוא לא נחוץ ומעבר לכך גם אם זה נכון לא לקלל את מי שיצר אותו עד שהוא יתאבד
ולהפסיק לדבר על דברים שאתה לא מבין בהם זה גם יהיה נחמד אה

ניראה לי שהוא מת סתם הרגשה
מוסדות שונים שהיו מעין מקבילות לבתי הספר המודרניים התקיימו כבר בעולם העתיק. עם זאת, על פי טל הגלעד שהתמחה בפילוסופיה חינוכית, ההבדלים בין בתי הספר המודרניים לאלו בתקופה הטרום־מודרנית גדולים כל כך, עד כי ייתכן שקשה לומר כי בתי הספר המודרניים הם אכן ממשיכם של מוסדות ההשכלה העתיקים[2].

ראשיתם של מוסדות החינוך הקדומים ככל הנראה כבר באלף הרביעי לפני הספירה, על רקע המצאת הכתב וראשיתן של הממלכות, ואלו החלו להתבסס במרכזים התרבותיים של המזרח הקרוב: מצרים העתיקה, שומר ובבל. התלמידים שהיו הולכים למוסדות החינוך היו מהאליטה החברתית, וכללו בין היתר את בניהם של אנשי אצולה ובעלי תפקידים בארמון, וכן בניהם של מנהיגים דתיים וסוחרים עשירים. עם זאת, גם בתקופה זו, כמו במרבית ההיסטוריה, מרבית הילדים לא הלכו ל"בתי ספר" אלו, אלא למדו את המקצוע העתידי שלהם ישירות מהוריהם או ממבוגר אחר בקהילה, לרוב תוך כדי התנסות במקצוע בפועל. ילדי האליטה שלמדו במוסדות החינוך, קיבלו שם את ההכשרה שנתפסה כהכרחית לתפקידים שלהם, וכלא הכרחית לילדי איכרים[3][4]. המקצועות הנלמדו במוסדות החינוך הראשונים, כללו בסיס של קריאה וכתיבה, לצד לימוד תכנים דתיים, ומקצועות נוספים שהשתנו מאזור לאזור, וכללו במקרים רבים ידע הקשור לרפואה המסורתית, מתמטיקה, חוק ועוד. ה"מורים" במוסדות קדומים אלו היו בדרך כלל אנשי דת, שדגלו במשמעת קפדנית ומחמירה, תוך שימוש רב בתרגילי שינון ולמידה בעל פה[5].

מרבית הידע שנחקר על מוסדות החינוך שבעולם העתיק הגיע מעשרות לוחות חרס שהשתמרו ממוסדות חינוך בבליים, שנקראו "אדובה". על פי הממצאים על לוחות אלו, נראה שעסקו בתלמידים בחשבון, שינון מילים, ומקצועות נוספים דוגמת נגינה וחוק. ככל הנראה במוסדות בסגנון "אדובה" לימדו בנים בלבד[3].

באלף השני לפני הספירה החלו גם באזור סין להתקיים "בתי ספר" לילדי אצולה, אולם בהדרגה החלו ללמד בהם גם את בני המעמדות הנמוכים יותר. קונפוציוס בן המאה ה־6 לפנה"ס מזוהה עם תפיסת "חינוך לכל", ולאחר ימיו, עם התבססות הקונפוציאניזם, גישה זו השפיעה יותר ויותר על החינוך המקובל בקיסרות הסינית. בהדרגה התבדל החינוך בסין מזה של המזרח התיכון, בכך שתלמידים יכלו להתקבל למשרות הפקידות על בסיס יכולותיהם, ולא על בסיס מעמדם של ההורים[3], וכן בכך שהחינוך נגיש גם לנשים, אם כי נושאי החינוך היו נפרדים והנשים קיבלו חינוך העוסק בעיקר במטלות הבית ו"סגולות נשיות"[6]. עם השנים השתכללה בהדרגה בסין "הבחינה הקיסרית", שמטרתה הייתה לאתר את התלמידים הטובים ביותר, גם למשרות החשובות והבכירות ביותר. היא נוסדה בגרסה ראשונית במאה ה־2 לפנה"ס והפכה לרשמית במאה ה־7 לספירה. לצד זאת, בתקופות אלו היו מקרים גם מחוץ לסין, כמו ביוון העתיקה, בהם כן ניתנה גישה לחינוך גם לבני מעמדות הנמוכים יותר. הסיבות להגדלת הגישה לחינוך השתנתה ממקום למקום, כך למשל בעיר מסוימת מטרתם של מוסדות החינוך הייתה לתת מסגרת להכשרה צבאית, ובאחרת לתת כלים לניהול משותף של מנגנוני העיר. בערי יוון גם התרחבו המקצועות הנלמדים וכללו מקצועות מתקדמים ומורכבים יותר דוגמת רטוריקה, גאומטריה, אסטרונומיה, ביולוגיה[3].

החינוך בסין התפתח לצד התפתחויות טכנולוגיות, דוגמת שכלולים בתחום יצירת הנייר, שהגבירו את היכולת להעביר ידע[6].

בין המאות ה־4 ל־8 בצפון הודו הייתה תקופה של פריחה, שהובילה לקיומם של מודלים חדשניים יחסים של מוסדות חינוך, גם להשכלה גבוהה, וגם מוסדות חינוך לילדים, שיועדו לבנים בלבד. המוסדות מומנו מכספים שנאספו מהיישובים השונים. כך למשל, בכפרים רבים היה "בית ספר" של הכפר שמומן מכספים שנאספו בכפר עצמו. מודלי חינוך אלו התפשטו בהמשך לאזורים נוספים של דרום אסיה[6].

בתחילת ימי הביניים של אירופה והמזרח התיכון, התבססה בהדרגה שליטתה של הכנסייה הנוצרית על אירופה והמזרח התיכון. בימים אלו הפכו "בתי הספר" למוסד דתי בעיקרו, והיו שייכים לכנסיות. החינוך במוסדות אלו היה זמין רק לילדיהם של האליטה החברתית, וכן היה זמין בעיקר לבנים, כאשר בנות האליטה למדו כמעט תמיד רק את החינוך הבסיסי ביותר. נושאי הלימוד וכן תוכני הלימוד נשענו במידה רבה על אלו שהיו מקובלים ביוון העתיקה. במאה ה־11 החליטה הכנסייה שעל מסגרות הלימוד של הכנסיות ללמד בחינם גם את ילדי המעמדות הנמוכים, אולם בפועל בתקופה זו רק כ־5% מהאוכלוסייה ידעה קרוא וכתוב[3]. לצד זאת, עם התפתחות ימי הביניים התגבשו בקהילות היהודיות[6][3] ובארצות האסלאם מוסדות לימוד שהקנו לחלקים גדולים יותר של האוכלוסייה היהודית מיומנויות לימוד בסיסיות. החל מהמאה ה־10 הוקמו בארצות האסלאם מוסדות "מדרסה" שהנגישו חינוך למתמטיקה, פילוסופיה ומדעים, ומזוהים עם תור הזהב של האסלאם[3].

במקביל, התפתחו באופן עצמאי מוסדות חינוך ראשוניים גם באמריקה, אצל האצטקים והאינקה[5].

איש החינוך צבי לם ראה בבתי הספר, עוד טרם התגבשותם למוסדות המודרניים המוכרים לנו, כלי חשוב לחיברות חברתי, ולשיטתו השלימו אותו בתקופות שונות מוסדות אחרים, לדוגמה, ההכשרה של השוליות בגילדות, שהפכו לנפוצות בימי הביניים

וכך נוצרו בתי הספר נכון שלא קראתם את הכל

חחח כן.

הן מביאות אתת את השניה.
לפעמים זה גם אחיות...
עזבי, מסובך העניין.

אתם יודעים אני לא חושב שיש מישהו שהמציא בית ספר

העתקתי לכם מוויקיפדיה את מה שאני לא קראתי תקראו ותרשמו מסקנות

אמגג שכחתי שאני יכול לעשות את זה

כן. וזה מושלם.

אני ככ אוהב את הדור של ההורים זה יהיה מושלם
אני בנתיים הכי אוהב את לוקה רק בגלל השם.

זאת ממש מסקנה
אף אחד לא המציא את בתי הספר
זה לא כמו פטנט שאתה ממציא זה רעיון תרבותי שהתפתח במקומות שונים בעולם ובסוף הפכו את זה לרשמי

את/ה קראת את מה ששלחתי?
כל הכבוד

האהובה עליי זו נטשה!!

אנשים מכוסים בדם פשוט עושים לי משהו
זה לא חייב להיות דם גם קטשופ זה בסדר אבל אני לא יכול להכחיש שממש כולם אטרקטיביים יותר כשהם מכוסים בכתמים אדומים של נוזל לא מזוהה

וביחד הם הכי מושלמים די

מי

אורי ורד.....................

???

לא משנה בי