לסביות בתקופה הוויקטוריאנית זה מעניין, לנו ולנעמההה!!

שם: אודליה ב. ארת'ור. אף אחד לא ממש יודע מה ה-ב. מייצגת - הוריה מתו כשהייתה רק תינוקת, וכל הרשומות המלאות נשרפו. היא אוהבת לחשוב שזה אומר ביאטריס, או ברנדרד, או כל שם שהיא חושבת שהוא מגניב. זה משתנה הרבה ככל שהיא מתבגרת, או אפילו לפי מצב הרוח.
שמלה אהובה: כחולה ונפוחה, מגיעה עד לקרסול ובעלת שרוולים תפוחים. יש בה הרבה תחרה, ואודליה נראית טוב בה.
מראה: שיער בלונדיני בהיר, גלי, מגיע לה עד לאמצע גבה. היא תמיד חשבה שתיראה טוב יותר בשיער כהה, ואם הייתה בתקופת הזמן הנכונה או בעלת האמצעים, כבר הייתה צובעת אותו עד עכשיו. היא שומרת אותו מורם בפיתול מסובך על ראשה, ושתי קווצות שיער קטנות יוצאות בכל צד כדי למסגר את פניה. יש לה עיניים חומות ופעורות, תמיד מסתכלות על כל דבר סביבן, ועור חיוור ועדין של בת עשירים שמעולם לא יצאה לעבוד בגינה או להתמקח על מחירים בשמש השוק הקופחת. היא גבוהה - יחסית לבנות כיתתה, לפחות - אבל אף פעם לא חשבה על לקחת סרט מדידה ולמדוד לכמה סנטימטרים היא מגיעה. ומאיפה תשיג סרט מדידה, בכלל? יש לה דברים חשובים יותר לעשות.
תספורת אהובה: כאילו... התספורת הנוכחית שלה...?
רקע: ההורים של אודליה מתו משפעת כשהייתה בת אולי שנתיים. היא הועברה לטיפול מיידי של דודתה - גברת לא נשואה, שהופקדה על טיפולה של אודליה בגיל צעיר וביזבזה את שנותיה הטובות בגידול ילדה שלא עזרה ליצור - ובילתה את ילדותה בחקר האחוזה בה גרה, מסיבות תה עם בנותיהן של גברות מכובדות, וניסיון לעשות את דודתה הזועפת מרוצה.
פמינסטית?: היא תומכת בזכות הנשים להשתלב בשוק העבודה ובעובדה שהן יכולות להשיג דברים טובים בדיוק כמו גברים, גם אם מעולם לא התאפשר לה להביע את דעתה בנושא.
דעה על להטב בהתחלה: אפילו לא יודעת שזו אופציה.
תחביבים: לצייר על כלי חרסינה. כוסות, צלחות, קעריות ואגרטלים - שום דבר לא בטוח.
דעה פוליטית: אין לה
עוד משהו: בת 17, אניח?

שם: אליזבת בל
שמלה אהובה: ורודה בהירה נפוחה עם קפלים
מראה: שיער שחור מתולתל שלםני כן לא היה פזור לעולם, עיניים שחורות, עור בהיר ומראה אנגלי
צבע שיער: כהה
תספורת אהובה: היא הייתה רוצה לפזר אבל היא מוכרחת לאסוף
רקע: גדלה בבית אצולה עשיר במיוחד מעולם לא עבדה עזרה בבית או הלכה לשוק, בכללי היא כמעט ולא יוצאת מהבית
פמינסטית?: מאמינה שנשים צריכות להישאר בבית ולגדל ילדים
דעה על להטב בהתחלה: שונאת אנשים עם נטיות מיוחדות
תחביבים: סריגה למרות שהיא גרועה בזה
דעה פוליטית: לא ברור
עוד משהו: בת 17 וחצי

הלכתי לחדר שגברת השירות הקצתה לי בפנימיה. בחור גבוה ומגושם - כנראה אחד מנערי החווה - עזר לי לסחוב את החפצים שלי עד הדלת, ולאחר מכן הסתלק בגמגום פרידה לפני שהספקתי לומר תודה כלשהי. נאנחתי. יש לי הרבה יותר מדי מזוודות.

הגעתי אל פנימייה שנראתה מפחידה מחזיתה
גדולה ומפוארת
אחד ממשרתי האחוזה שם את דבריי בחדר להתחיל לסדר את הכול בזמן שישבתי על המיטה המפוארת וחשבתי כמה הייתי רוצה להוציא ספר כרגע

איכשהו, הצלחתי לפתוח את דלת החדר, שלושה תיקים על זרוע שמאל, שניים על זרוע ימין ואחד מאוזן במבוכה בין ביד לבטן. רק לאחר מעשה קלטתי שיכולתי לפתוח את הידית ורק אז להכניס את התיקים.
הא. לא משנה.
יותר חשוב: הייתה שם מישהי.

"היי" אמרתי בקול דקיק משום שלא נהגתי לדבר עם אחרים שלא ממשפחתי

"היי." חייכתי אליה במבוכה. "מעוניינת לעזור לי עם כמה מהתיקים האלה?"

"אמ בודאי" קמתי והרמתי תיק עור חום

"תודה," מלמלתי בהקלה וזזתי אל המיטה הריקה. אלה היו מיטות יפות, עשויות עץ כהה ומוקפות בכילות ורודות מלאות תחרה - יכולתי לדמיין את עצמי ישנה שם. הנחתי את התיקים שלי למרגלותיה.

"אני אליזבת" הצגתי את עצמי והחוותי קידה קטנה שגרמה לי לכאבים באזור הבטן בגלל השמלה עם המחוך שלי

"לדודה שלי קוראים אליזבת." התיישבתי על המיטה, מיישרת את השמלה שלי תחתי, ופניתי אליה. "זה שם יפה. קוראים לי אודליה."

"הו" אמרתי "אודליה.... מאיפה השם הגיע? לא נתקלתי עד כה באודליה"

"בא מצרפת, למיטב ידיעתי. אבי נסע להשלים את לימודיו מחוץ לארץ, כשהיה נער, וזה יכול להיגרם משם." שמחתי על הסקרנות שלה.

"היה יכול? מדוע לא שאלת?" תהיתי "השם שלי בא מאנגליה" הייתי גאה בעצמי "אימי אנגלית במקור והיא רצתה שיהיה לי שם משם"