הוא אומר לך שאנשים שותים כדי לשכוח / קלישה

(המדף שלי)
כן, זה בהשראת מעין איתן. רמה קלה של מיניות וקללות? אני לא יודעת. עליכם.

הוא אומר לך שאנשים שותים כדי לשכוח / מילים: 1528
1. כשהיא שואלת מה השם שלך את פשוט מחייכת ומושכת בכתפיים, מסתכלת בחזרה לכוס, ורואה שהיא שוב פעם ריקה. את דופקת בציפורניים על השולחן ומחכה שהמוזג יבוא אליך כדי שתוכלי להצביע על הכוס ולחייך אליו חיוך קצת יותר מדי אינטימי (את לא באמת מתעניינת בו, את עושה את זה מתוך הרגל), ואז מתעלמת ממנו. את אומרת לה שהשם שלך הוא טרין, כי יש לו צליל נחמד, קצת מסתורי, משהו שנשמע כמו שם שבא מאחת מהאגדות היפות ששוטה הכפר נהג לספר, ואת שואלת אותה איך קוראים לה ומסיימת את הכוס בלגימה אחת.
2. את מקווה שהיא תהיה פנויה הלילה, כי היא נראית נחמדה, ואת מקווה שהיא תעזוב אחר כך, למרות שהיא לא נראית טיפוס מהסוג הזה. אין לך כוח לזה, ואת צריכה לעזוב עכשיו, אבל במקום זה את מהנהנת ואומרת שהיא צודקת ומחייכת יותר מכפי שצריך.
3. את לא כל כך אוהבת את הלילה, אבל את לא מעדיפה את הבוקר. את מקשיבה בזמן שהיא מדברת וצוחקת ומחזקת את דבריה. כשהיא שואלת אותך על העבר שלך, את אומרת שאת יתומה. למה לא. היא מרחמת עליך. זה יכול להועיל. את סוחטת משהו על ככה שאת תמיד תהית לעצמך איך זה לחיות עם הורים, ואז את צוחקת צחוק קצת עצוב ומשנה את הנושא. היא נראית מוקסמת. מעולה.
4. אתן מבלות את הלילה ביחד, והיא באמת נחמדה, ולכן את מרגישה קצת רע כשאת מתגנבת מהחדר שלה בבוקר, אבל רק קצת. את לא טיפוס מהסוג הזה, אחרי הכול. ויש לך סחרחורת ואת רק רוצה לשתות עוד כוס, למרות שזה לא חכם. אז את יורדת למטה ושותה בכל זאת. המוזג מסתכל עליך בעיניים מלוכלכות שגורמות לך להרגיש קצת לא נעים, אבל את רק מחייכת ורוכנת קדימה יותר מכפי שאת צריכה, ואז את אוספת את החפצים שלך ועוזבת את המקום. אין לך כסף או משהו להחזיק, אבל את עדיין שמה את התרמיל. את עוד תמצאי איזושהי דרך. את תמיד מוצאת.
5. בסוף את מצטרפת לקבוצת נודדים בדרך לאיזו עיר גדולה. את לא זוכרת את השם. את אומרת להם שקוראים לך קס, כי את רוצה שם קצר ופשוט. את אדם שקט ופשוט. אנשים שם לא מתעניינים בך יותר מדי, אבל יש גבר אחד ספציפית שמדבר איתך הרבה. הוא שחקן, מבין אלה שמדברים על "להיות התפקיד". את מתעניינת ומבקשת ממנו לספר לך ומתקרבת אליו מאוד. את מתעצבנת כשהוא מתרחק, אבל בסוף הוא דווקא שוכב איתך שלושה לילות אחר כך.
6. את לא אומרת לו שלום כשאת עוזבת. שינית את דעתך. את בעצם לא רוצה לבוא לעיר הזאת. את פתאום מבינה שהתשוקה האמיתית שלך היא לנדוד ברגל בדרכים לכיוון הבירה, להתפרנס מנגינה בגיטרה. את ממש יכולה לראות את הרצפה מכוסת הנסורת והכיסא המרופד בקש שעליו תשבי ותנגני, את הגלימה המוטלאת שלך, את הקתרוס עם הלכה המשופשפת. את בעצם רוצה קתרוס, לא גיטרה.
7. אבל את משנה את דעתך עד הלילה, ומחליטה שאת עייפה מדי. אז את שותה עד מאוחר ואז הולכת לישון מקיאה על המיטה ועוזבת וישנה ועוזבת מבלי לנקות, אחד אחר השני או בסדר אחר. מה זה משנה.
8. אחר כך את אומרת שקוראים לך אסה, בלי סיבה, פשוט כי בא לך, ומתחילה ללכת ברגל לכיוון הבירה. באמצע הדרך את מבינה שבעצם את לא רוצה לעשות את זה, וכבר לילה, אז את עוצרת באיזו עיר עלובה בקרבת מקום. את מנסה להיות נחמדה לאחד הילדים כשהוא מבקש ממש לשחק איתו, אבל בסוף אומרת לו ללכת להזדיין, וקצת מצטערת על זה אחר כך. לכן את עוזבת את העיר יום אחר כך, למרות שהיא די נחמדה. משפחתית ויפה. לא נורא. מה כבר יקרה.
9. את מכירה את העיר הבאה, את חושבת, למרות שאת לא ממש מזהה אותה. את חושבת שהיית שיכורה כשהיית כאן לאחרונה. אז מה. את תמיד שיכורה. את שוב שוכרת חדר בבית אירוח, עובדת קצת בסחיבה כדי להשיג את הכסף, ובסוף הולכת לישון מאוחר.
10. כנראה שבאמת היית כאן בעבר, כי מישהו שאת עוברת לידו מצביע עליך ואומר לך כלבה ומקלל אותך. כנראה שעשית לו משהו לא נחמד כשהיית כאן. את מקללת אותו קצת בחזרה ואז אין לך כוח אז את ממשיכה. את מבינה ששכחת את התיק בחדר, אבל כבר המשכת הלאה.
11. בלילה הבא את משתינה על עצמך ומקללת את האוויר כשאת מדדה אל הארון ומבינה שאין לך בכלל בגדים להחלפה. את רואה שאת גם מדממת. נפלא. הכאב מתחיל די מהר. את מחליטה לגנוב את הכסף לבגדים החדשים, כי כואב לך ואת לא ממש רוצה לעבוד עכשיו, ושוכבת בחדר ומסתכלת בתקרה ומתעלמת מהמצעים הרטובים. אין לך כוח להחליף אותם.
12. את רוצה לחזור הביתה, אבל לא משנה כמה את מנסה להתקדם לכיוון הנכון, נראה שאת תמיד טועה. את נזכרת בסיפור שאהבת כשהיית קטנה, על הנסיכה עם השם המופלץ שנכלאה במבוך שתמיד הוביל אותה לאותו מקום. הם בטח גם בכלל לא מחכים לך. הם בטח כבר עזבו. הם בטח בכלל לא חושבים עליך. למה שיחשבו. למה את מנסה ללכת לשם בכלל.
13. את בכל זאת מנסה להתקדם לשם. את מסתובבת במעגלים כמה חודשים. את חושבת ששישה, אבל את לא בטוחה. אולי זה בעצם תשעה, או ארבעה. את לא ישנה הרבה. את לא אוהבת את הלילה. כשאת ממשיכה להתקדם לעיר הבאה, את מבינה שאת לא יודעת לאן את הולכת. איפה הבית שלך? את זוכרת את הרחוב הסלול בעפר ואת העיקול עם פסלי המלאכים המכוערים שמסודרים לא בגובה אחיד. אבל את לא יודעת איפה הוא. את חושבת לעצמך שאת אולי חולמת. אבל לא, את בטח פשוט שיכורה.
14. את מרטיבה שוב באותו לילה, אבל את ביער אז אין לך מה לעשות עם זה. את פשוט מתיישבת ומחכה שזה יתייבש. את עייפה ואת יודעת שאת צריכה לחזור לישון, אבל במקום זה את שותה קצת מהבקבוק שלך ומנסה להיזכר לאן את הולכת. את הולכת לאינשהו, נכון? אחרת למה את הולכת?
15. את שואלת את עצמך האם את הולכת הביתה. למה שתלכי למקום שעזבת?
16. העיר הבאה עצומה. זו הבירה? את שואלת איזו אישה, שחושבת שאת טיפשה, ורק מהנהנת ומחייכת בחיוך רחב, כדי שתמשיך לחשוב ככה. אבל כשהיא עוזבת, כבר שכחת מה היא ענתה. מה זה משנה גם ככה. את לא זוכרת מה בכלל שאלת. איזו עיר מושתנת.
17. את חושבת על אבא שלך כמה ימים אחר כך. את מקווה שהוא מת. זו לא מחשבה יפה. את נרדמת עם ההרהור הזה. כשאת מתעוררת, את חושבת על כך שההורים שלך מחכים לך. כבר ממש מאוחר. את צריכה לחזור הביתה. אבל את עייפה, אז את נרדמת שוב. תכף. עוד רגע.
18. את חושבת שאת שונאת אותו, שונאת אותם. אותו על הצרחות שלו ועל המכות, ואותה על השתיקה המפוחדת. את מתחילה לקלל אותם בראש, אבל אז נרדמת שוב. שוב? את חושבת שאת שונאת את עצמך. למה שלא תשנאי את עצמך? כל השאר גם ככה עושים את זה. מה את עושה כאן בכלל, בעצם? את ממלאה את הכוס כמה פעמים נוספות. המוזג מסתכל בך ומרחם עליך. שיזדיין.
19. הוא אומר לך שאנשים שותים כדי לשכוח. טוב, מזל שאת זוכרת. אז את שותה עוד. את מביטה בו במבט רציני. זה משחרר שמישהו סוף סוף מקשיב לי, את אומרת לו, ואת מדברת איתו על זה שאת מרגישה לא בטוחה באיך שאת נראית או איזה בולשיט כזה. הוא מבוגר ממך, אבל זה היה בסדר מצדך אם הוא היה מנסה. הוא לא מנסה. חבל.
20. קצת משעמם לך, אז את קצת מסתכלת בעיר. היא די יפה. את חושבת שאפשר לגדל כאן ילדים. את מתעלפת באיזו סמטה ומתעוררת אחר כך בקיא של עצמך. מתי הקאת? לא משנה. חרא. פשוט לא משנה, בסדר?
21. את רוצה ללכת, לעזוב, אבל אין לך מושג לאן. הבית לא כאן. איפה הוא? אבל את לא רוצה לבוא לבית. למה שההורים שלך יחכו לך שם, אחרי מה שעשית? הם בטח עזבו. אין להם סיבה לחכות לך. אלוהים, את כזה חרא של ילדה. הם בטח שונאים אותך. את קצת חושבת שאת שונאת את עצמך. זה מרגיע. את שונאת את עצמך. זה אומר שאת לא צריכה לעשות כלום. הכול בסדר, את שונאת את עצמך.
22. את לא תחזרי הביתה, כי זה יהיה טיפשי. את תשארי כאן. את תפגשי אדם ותקימי משפחה ותשריצו ילדים שיציפו את המקום וילכו וישאלו מבקרות אקראיות האם הן רוצות לשחק כדי שהן יוכלו להגיד להם ללכת להזדיין. כן. זה מה שתעשי. את תהיי אמא. זה מה שאישה צריכה לעשות. יש לך מתנה, אחרי הכול. מתנה שגורמת לך לדמם פעם בחודש. יופי של מתנה. כן, להיות אמא. זה מה שתעשי.
23. בלילה הבא את שותה יותר מדי. את יודעת את זה איכשהו, אבל מתעלמת, גם כשהמוזג רוכן קדימה במבט מודאג, ואת אומרת לו לסתום את הפה וללכת להתאבד. את פשוט עייפה, ואת תלכי לישון בקרוב, והשתייה מגעילה אותך. אלכוהול תמיד הגעיל אותך. אבל אין לך משהו יותר טוב, אז את ממשיכה לשתות. בסוף נגמר לך הכסף. זין. את יוצאת החוצה לטייל שוב. איזו עיר מחורבנת. למה אנשים גרים כאן בכלל?
24. כשכבר מאוחר, את חושבת על זה שאת לא אוהבת לילה. אבל את לא אוהבת יום. איזה ביש מזל. את מסתכלת על הלילה מבניין. איך הגעת לכאן? זה לא משנה. את עייפה. את רוצה לשתות, אבל אין לך כסף. זה כי את אף פעם לא עובדת, פרוצה מלוכלכת. בגדת במשפחה שלך. הם שונאים אותך. את שונאת אותם. את אדם רע.
25. את לא חושבת על זה יותר מדי כשאת קופצת. את לא ממש רוצה למות, אבל זה לא שאת רוצה לחיות יותר. ואין לך דבר טוב יותר לעשות.
26. את חושבת על זה שאת צריכה לחשוב על משהו פילוסופי עמוק לפני שאת נוחתת. את צריכה להתוודות על חטאים או משהו. להגיע לעולם הבא כשאת זכה וטהורה. אם יש עולם הבא. אבל את רק יכולה לחשוב על כך שמישהו הקיא בפינת רחוב. זו היית את?
27. אז יש התרסקות.

וואו
אני לא אגיד שאני לגמרי בטוחה מה קראתי ועכשיו ואני גם לא לגמרי בטוח אם אני אוהב את זה אבל זה פשוט וואו. את כובתת טוב ממש.
"אלוהים, את כזה חרא של ילדה."
זה לא כזאת? יכול להיות שלא זה פשוט מסתדר לי יותר
הממ אניוואי זה כתוב מעולה והסוף פשוט מדהים וכן ><

זה ממש מצמרר. כל כך שונה מהסגנון הרגיל שלך, וקל לי לשכוח שזה סיפור שכתבת ולא הצצה אל הראש שלה. זה פשוט... מצמרר. חוסר הוודאות, חוסר המקום, שינוי השמות ולבסוף... ההתרסקות. שורה כל כך תמציתית ועם זאת, מכילה כל כך הרבה.
אבל אני יודעת שאת אוהבת לשמוע גם קצת ביקורת. אז הנה, דבר אחד וקטון:

אני מניחה שצריך לומר שמסודרים בגובה לא אחיד, אבל כנראה שזה לא נכון וממילא היא שיכורה אז מותר לה לדבר איך שבא לה.
נו שויין, קלטת אותי.
אחלה סיפור, באמת.

קלישה את כותבת מהמם. לא פלא שזכית בסופרת השנה.

וואי מדהים!!!! הגיע לך לזכות!!