מאה מטבעות|וריאן

יאייי קטע חדש!
תכירו את מבוכים ודרקונים! הם מהסיפור של מסיבת תה אבל פשוט הדור של ההורים. כמו הקונדסאים כזה בשביל הארי פוטר רק שהפעם זה קאנון ומושלם יותר. (אל תצאו עליי אני בטוח שהקונדסאים זה נהדר)
בכל מקרה כל האיו הזה (שאנחנו קוראים לו האיו של הטבעת) מבוסס על שני שירים מRoyal Scandal! השיר הראשון הוא Beast in the Beauty והשיר השני הוא Magic Ring Night
הו ואגב זה כנראה עומד להיות סדרה של כמה קטעים שיספרו את הסיפור של האיו כי זה סיפור מהמם ואחד האיוס האהובים עליי :0
תהנו!!!

---

גם היום הוא הגיע אל השוק.
זה לא היה יוצא מן הכלל. __ נהג לברוח אל השוק בכל יום. זה היה עדיף על פני להישאר באחוזה, עם משרתים שלא הפסיקו לכרכר סביבו ומשפחה שרק שיחקה את תפקידה כמשפחה אוהבת.
אבל מה שכן היה יוצא מן הכלל הייתה מידת העניין שהוא מיקד באחד הדוכנים.
__ שם לב לשני הנערים שהגיעו לשוק לפני שבוע. גם הם היו סוחרים, בדיוק כמו כל השאר, אבל מה שהפתיע את __ היה העובדה שהם נראו בגילו.
ביומיים הראשונים הוא החליט רק לצפות מהצד. בכל יום הגיעו אליהם נשים צעירות, אמהות, ומדי פעם אפילו גבר אחד או שניים ובחנו את הבגדים שהם הציעו למכירה. נראה שהנערה הייתה האחראית על הדיבורים - אפילו מרחוק, __ שם לב שהיה לה קסם אישי. היא ידעה בדיוק מה להגיד בשביל לגרום ללקוחות לקנות מהם. הנער, לעומת זאת, נשאר לרוב בשקט והתעסק עם הכספים.
גם המבטים שהשניים נעצו ב__ מדי פעם לא חמקו מעיניו. נראה שהוא לא היה היחיד שצפה מרחוק.
רק ביום השלישי לשהותם __ אזר מספיק אומץ בשביל ללכת לדוכן שלהם. נראה שזה הפתיע אותם. הנערה נעצה בו מבט המום, כאילו היא לא הבינה מה יש לאציל כמוהו לחפש בדוכן שלהם. הנער, לעומת זאת, התחיל להשתעל כל כך חזק שהוא היה צריך להתרחק.
הנערה לא אמרה דבר כש__ בחר בגד אקראי, וגם לא החזירה לו עודף אחרי שהוא הניח מאה מטבעות על הדלפק, למרות שזה היה הרבה יותר מהמחיר הרצוי. היא רק לקחה אותם בשתיקה וחיכתה שהוא יסתלק.
זאת הייתה גישה מרעננת, חשב לעצמו __ בזמן שהלך. בכל פעם שהוא הגיע אל השוק, כל הסוחרים התעקשו לתת לו דברים בחינם. הוא אף פעם לא הבין את זה. הם היו צריכים את הכסף הזה יותר ממנו - מה הוא אמור לעשות עם כל הכסף שיש לו אם הוא במילא לא משלם על כלום?
רק כשהוא הגיע חזרה לאחוזה הוא גילה שהבגד שהוא קנה היה בכלל שמלה. המבט על הפנים של האחים שלו כשהם גילו את השמלה בחדר שלו היה שווה כל מטבע.
האינטרקציה הזאת המשיכה במשך שלושה ימים - __ הגיע אל הדוכן וקנה בגד אקראי במאה מטבעות, ושני הנערים לא היו אומרים מילה ורק נעצו בו מבט בעיניים גדולות. לא היה קשה להבין שהשניים בורחים ממשהו. מושלם.
רק ביום השביעי __ אזר מספיק אומץ בשביל לדבר איתם.
"מתי אתם עומדים לעזוב?" הוא שאל את הנערה, שנעצה בו מבט מתרה, כאילו הוא עבר את הגבול בכך שדיבר איתם.
"מחר." היא ענתה בפשטות.
"אני אוכל לדבר איתכם היום בערב?" שאל __. "לבד." הוא הוסיף.
שני הנערים החליפו מבטים חרדים, אבל בסוף הנערה הנהנה. "אני מניחה שאין לנו ברירה."
__ חייך. "נהדר." הוא הניח מאה מטבעות על הדלפק, ועזב בלי להגיד עוד מילה.

•••

__ חזר בלילה לשוק. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא היה שם אחרי רדת החשיכה, והמקום היה נראה שונה לגמרי.
הוא כיסה את פניו בברדס בשביל שלא יזהו אותו, אבל נראה שזה בכלל לא היה הכרחי. המקום לא היה מלא אדם כמו ביום. אפילו את הסוחרים לא היה אפשר למצוא בשום מקום. כל הסחורות נעלמו, וכך גם הרבה מהדוכנים. האם הם באמת פתחו שולחן שלם בכל בוקר? __ לא הצליח לדמיין את עצמו עושה משהו כזה.
הוא הסתכל סביב שוב פעם, פחד עולה בחזהו שאולי הוא פספס את שני הנערים, אבל הקלה מילאה אותו כשהוא ראה את השניים במרחק. נראה שגם הם שמו לב אליו, מהבעת הפנים שעל פניה של הנערה.
__ ניחש שהיא לא ממש אהבה אותו, אפילו אחרי שהוא נתן להם חמש מאות מטבעות כמעט בחינם.
הוא הרים את ידו ונופף אל השניים לפני שהוא עשה את דרכו אליהם.
״אתה לא צריך לעשות מזה כזה עניין,״ ציינה הנערה כשהוא הגיע. ״קדימה, תגיד כבר מה אתה רוצה ונסיים עם זה.״
ישר ולעניין. __ ממש התחיל לחבב את הנערה הזאת.
ובדיוק כמו שהיא ביקשה, __ דילג על הנימוסים, וצנח על הברכיים מול השניים. הנער כיסה את פיו בזעזוע. הנערה, לעומת זאת, נראתה נגעלת מהמחווה. __ הרכין את ראשו בכניעה. ״בבקשה, תנו לי להצטרף אליכם!״ הוא קרא.
״סליחה?״ השניים קראו ביחד. כנראה שזה היה הדבר האחרון שהם ציפו שיקרה.
״בבקשה,״ הוא חזר ואמר, ״אני יכול לשלם לכם. אלף? אלפיים?״ __ חשב על זה עוד קצת. ״עשרת אלפים מטבעות?״
״כסף לא יהיה הכרחי-״ התחיל הנער להגיד בלחץ, אבל הנערה הרימה את ידה בשביל להשתיק אותו.
״אמרת עשרת אלפים?״
__ הרים את מבטו ופגש את עיניה. אז ככה היא נראית כשמשהו מעניין אותה. __ הנהן באישור. ״עשרת אלפים.״
״טוב, אני מניחה שעוד ידיים עוזרות לא יזיקו.״ היא הכריזה. ״אתה יודע לקפל בגדים, נכון?״
״אה…״
היא גלגלה את עיניה. ״לא חשוב.״ היא הצביעה על עצמה. ״אני צ׳יורי,״ היא אמרה, ואז הצביעה על הנער לצידה, ״וזה גאמינג.״
״אני-״
״אנחנו יודעים איך קוראים לך, אדון __.״ צ׳יורי קטעה אותו. ברור שהם הכירו אותו, למה הוא ציפה למשהו אחר? ״אבל מהיום זה לא השם שלך.״ היא המשיכה ואמרה.
״מה?״ הפעם זה היה התור של __ להיות מופתע.
״מהיום קוראים לך לוקה,״ היא הכריזה, ולא השאירה שום מקום לתלונות.
לוקה לא התכוון להתלונן.

ממש אהבתי ><
הכתיבה ברורה ואין שגיאות כתיב
בנוגע לתוכן זה היה ממש מעניין וכמו כל הקטעים שלך שקראתי ממש כיף לקרוא את זה :)
מקווה שיש המשך D:

ררררררררררררררררררררררר

^ספאם

אה והפעם קראתי בצורה יותר מפורטת מהפעם הקודמת, וכמו שאמרתי פעם קודמת זה מהמם ומושלם ואני ממש רוצה המשך D:

מבוכים ודרקונים נחשפים לראשונה לעולם! אני מרגיש כמו הורה גאה שרואה את הילד שלו... עושה משהו. הם כל כך חמודים ונהדרים ויפים ויש לכולם כאן הרבה למה לצפות ><
הקטע הזה יצא מושלם. צ'יורי מלכה חצופה ובוסית כשגאמינג פשוט שקט בצד יצא כמו ניגוד נהדר. הייתי אומר שאני מקווה שנראה יותר מגאמינג בהמשך, אבל אה...  כאילו כן יהיה קטע אחד שיעסוק רק בו ובלוקה אבל זה לא מה שהתכוונתי. אני אסתום.

איזה קטע שהוא פוגש את האנשים שהופכים אותו לאדם חופשי במקום שהוא מקשר לתחושת חופש

צ'יורי בעבודת שירות לקוחות כל כך מצחיק אותי
אני בטוח שהיא הייתה במרחק שניה אחת מלהרביץ למישהו למוות ורק בקושי שמרה על החיוך הנעים שלה

בסוף קרה ממש ההפך, הא? מסכנה

ילדון עשיר ומפונק

זה שיש לך כסף ואתה מחלק אותו לא אומר אוטומטית שאנשים יאהבו אותך רק בגלל זה. אם הם כן עושים את זה ואוהבים אותך רק בגלל הכסף שלך אז הם ממש לא סוג האנשים שצריך להשאיר בחיים שלך :<
אולי אני נכנס לזה עמוק מדי אבל המשפט הזה מרמז לי על צורת מחשבה רעילה שבאה מההורים שלו וכואב לי עליו

למאווו

לוקה לא התכוון להתלונן!

הקטע הזה הציג את מבוכים ודרקונים ואת השלישייה הראשית ממש טוב, ולמרות שאני יודע את ההמשך אני עדיין ממש רוצה לקרוא אותו >< זה כמו מין כישוף
הכתיבה שלך כישוף

טוב, אני קצת באיחור אבל
זה מדהים
ממש אהבתי את כל הקטע,
ודי הצחיקה אותי כל ההתנהלות של צ'יורי
והעובדה שלדמות הראשית חסר שם במשך כל הקטע,
ועדיין המתח עובד, ואי אפשר להפסיק לקרוא,
זה פשוט מושלם