הים | הסופר המסתורי, יופיו של הים

מִסְּבִיבִי הַחוֹל
הַיָּם בְּתָכוֹל
שָׁמַיִם בְּכַּחוֹל
כְּצִיּוּר בְּמִכְחוֹל,

אֵיזֶה מַרְגּוֹעַ
בַּחוֹל לִנְגֹּעַ
בְּתוֹכוֹ לִשְׁקֹעַ
הָרֶגַע לִתְקוֹעַ,

הַחוֹף הוּא מַתָּנָה
לְהִמָּצֵא בִּתְמוּנָה
שֶׁקֶט מָלֵא תְּכוּנָה
לִפְרֹק נֶפֶשׁ טְעוּנָה,

לְהִתְפַּרְקֵד בַּנּוֹף
לִשְׁכַּב בַּחוֹף
הָעֵינַיִם לִשְׁזֹף
כָּכָה לְאֵינְסוֹף,

צְוָחוֹת הַמַּצִּילִים
הֶמְיַת הַגַּלִּים,
צַהֲלוֹת הַטּוֹבְלִים
בְּאָזְנַי עוֹלִים,

הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת - אַט אַט
נִרְגְּעוֹת הַנְּשִׁימוֹת - לְאַט
נִשְׁכָּחוֹת הַמְּשִׂימוֹת - מְעַט
שַׁלְוַת הַנְּשָׁמוֹת, - כִּמְעַט.

וואעליה איזה שיר
פשוט מדהים! את.ה.ן.ם חוננת.ם.ן בכישרון יוצא מהכלל. רק מילה אחת הפריעה לי:

אם אני לא טועה, להתרפס זה יותר כמו להתחנן כזה. ולפי איך שכתבת את השיר, קשה לי לקלוט שזו הייתה הכוונה.
אבל נוסף על כך אהבתי נורא את הצורה של הבתים והחרוזים. אני יודע שלפעמים קשה מאוד למצוא חרוזים, ומה שעשית.ן.ם כאן העיד על כך שבאמת אכפת לך.ם.ן מהדיר שלך.ן.ם. את השיר הקודם שלך פחות אהבתי, ואני עדיין לא מצליח להסביר למה. אבל זה פשוט אדיר :>

צודק ששיניתי את המילה ל'להתפרקד' שזה יותר מתאים.
ואגב אני בן...
ותודה לך.

קצת הערות טכניות מהירות:

הייתי משמיטה את האות בי"ת, ההברה הנוספת מרגישה גמלונית.

הרגע לתקוע?
ברגע לטבוע? שלווה לתבוע? זהוב לצבוע?

מרגיש קצת קצר מדי. אולי בלאט?

פסיק מקף?



על כל פנים, שיר מצוין. לא יותר מדי עמוק או מרשים, אבל יפה וחלק שזורם מהר ועדיין מצליח להיות מובן ונהיר. מאוד אהבתי את הבחירה לשמור על אחידות החרוזים בכל בית, זה היה יוצא דופן ומן הסתם דרש יותר מחשבה, אבל לא היתה שום תחושה של אילוץ בטקסט. לא יצא לי לקרוא הרבה שירים בסגנון הזה בפורום, ואני חושבת שאתה תוספת מרעננת. אשמח לקרוא עוד יצירות שלך.

יפה מאוד

יפה
זה כל כך מתאר את התחושות בים
שיר מהמם

איזה חרוזיםםםם