אנגסט ומלחמה זה פאן, עם נעמי

[Marlene McKinnon]

משכתי בכתפיים. "כנראה שאתה פשוט ממש אוהב אותי."

[Grant Chapman]

חייכתי, ״כנראה.״ לרגע שוב נזכרתי בתקיפה, וברמוס. בלי ששמתי לב הפסקתי לחייך.

[Marlene McKinnon]

"מה?" שאלתי, כשראיתי את השינוי בהבעה שלו

[Grant Chapman]

״שום דבר,״ מלמלתי והתאמצתי קצת לחייך שוב.

[Marlene McKinnon]

שתקתי. הבנתי מה קרה, ולא רציתי להעלות את זה שוב. הסתכלתי לכיוון השני

[Grant Chapman]

״היו שלושה נפגעים מאתמול… עדיין בודקים אם יש הרוגים,״ ציינתי בשקט.

[Marlene McKinnon]

הנהנתי, עדיין בלי לדבר. התיישבתי בחזרה על הספה, עם הברכיים מקופלות לחזה

[Grant Chapman]

הסתכלתי עליו לרגע, לא הייתי בטוח מה לעשות או להגיד. ״אני אצטרך ללכת עוד מעט למשימה,״ אמרתי.

[Marlene McKinnon]

"אוקיי," מלמלתי

[Grant Chapman]

נשארתי לשבת לכמה דקות, ואחר כך התארגנתי ויצאתי. לא אמרתי לרמוס ביי לפני שהלכתי

[Marlene McKinnon]

שנאתי שסיריוס התנהג אליי ככה. זה היה עוד יותר גרוע בגלל שהוא כעס עליי בגלל התקיפה, ואני עשיתי כל מה שיכולתי בשביל שהיא לא תקרה. לא רציתי פשוט לשבת ולחכות לו, אבל לא ממש היה לי שום דבר יותר טוב לעשות.

[Grant Chapman]

המשימה שלי הייתה די קצרה, אבל לא רציתי ממש לחזור הביתה. ביקשתי ממודי שיתן לי עוד כמה משימות לאותו יום.

[Marlene McKinnon]

נהיה מאוחר, וסיריוס עדיין לא חזר. זה היה קצת מוזר אבל ניסיתי לא לחשוב על זה. החלטתי ללכת לפיטר.

[Grant Chapman]

להיות פיטר או לדלג?

כשסיימתי את המשימות המשכתי להסתובב קצת לפני שחזרתי הביתה. קיוויתי שרמוס ישן כבר כשהגעתי, אבל הוא לא היה בכלל בבית.

[Marlene McKinnon]

לא צריך אני אדלג כזה

הייתי קצת עם פיטר בבית שלו. פעם אני ופיטר היינו חברים ממש טובים, אבל בחודשים האחרונים הרגשתי שהוא מתרחק, ולא ידעתי למה. השיחה היתה קצת מביכה ומסורבלת, אבל זה היה עדיף מלשבת בבית לבד. חזרתי די מאוחר, ולא ידעתי אם סיריוס כבר יהיה בבית או לא.