ע(נ)ו(")ד מעט פסח אמרה מוריה, את החדר צריך לנקות

מה

מה קרה?
את בנאדם קשהה

אני בסדר!!!!

את לאא

ווהוווו הם רבים והם ימותו בגלל זה מה נסגרר

מהמהמ
מה היה איתם מהתחלה?

נו מה

אוברוב את כן

סיפור ארוך

?

אמא זה קורעעע

"וואו, אני לא חושב שאי פעם לקח לי כל כך הרבה זמן ללמוד לחש אחד." אמר סיריוס בהתנשפות, מתיישב בחיוך מרוצה לצד השולחן ומזמן לכיוונו אתת קנקן המים שמולי הביאה לפני מספר שעות.
"למה, כמה זמן אנחנו עובדים על זה?" שאלה אמליין שהתיישבה לצידו, מוזגנת גם לעצמה.
"שעתיים," אמר סיריוס, מביט בשעון, "אנחנו עובדים על זה משמונה עד עכשיו."
"שתדע לך שיחסית לזמן שלקח לכולם ללמוד את הלחש הזה, זה די מהיר." אמרה אמליין.
"מה, הוא כבר סיים?" נשמע קולה של מולי והיא נכנסה אל החדר, מחזיקה את פרסי בזרועותיה, בטנה הטופחת הולכת לפניה.
"תני לי לעזור לך." אמר סיריוס מיד, קם לקחת ממנה את פרסי.
"הו, תודה לך." היא אמרה בחיוך והעבירה את הילד הקטן אל זרועותיו של סיריוס.
היא התיישבה בהתנשפות, ידה על ביטנה והרימה מבט מחוייך אל סיריוס, "אתה יודע, הוא לא יתפוצץ."
סיריוס עמד באותה תנוחה, מחזיק את הילד לפניו והביט בו כאילו היה פצצה מתקתקת.
"אני יודע שהצעתי לעזור..." הוא מלמל, "אבל אני נשבע שאין לי מושג מה לעשות עם הדבר הזה."
אמליין פרצה בצחוק שקט כשמולי נאנחה ואמרה, "דבר ראשון, הוא לא דבר. קוראים לו פרסי. דבר שני, שב, תניח אותו על הברכיים, הוא לא יעשה כלום, פשוט תדבר איתו, תצחיק אותו."
סיריוס בלע את רוקו והתיישב בזהירות, מחזיק את פרסי רחוק מגופו.
"יופי. עכשיו תניח אותו על הברכיים שלך." הנחתה מולי בחיוך משועשע ואמליין כבר הסתירה את צחוקה עם ידיה.
סיריוס הושיב את פרסי על ברכיו ובהה במולי, מחכה להנחיות.
"פשוט תרגע," היא גיחכה, "תצחיק אותו או משהו."
סיריוס בלע את רוקו בשנית והוריד את מבטו אל פרסי שהביט בו בעיניים חומות ענקיות ושיער אדום בוער.
"אז..."אמר סיריוס אל הילדון, "רוצה לשמוע בדיחה?"
פניה של אמליין נקברו בזרועותיה, צחוקה רועם והיא חובטת בשולחן בעוד מולי מצחקקת ומנענעת את ראשה ביאוש, "עזוב סיריוס, רוצה להחזיר לי אותו?"
"לא, לא, את צריכה לנוח!" אמר סיריוס בנחישות, מתחיל להקפיץ את רגלו בלחץ, "אני פשוט אף פעם לא טיפלתי בילדים קטנים אז אני לא-" הוא הפסיק לדבר באחת כשצליל צחוקו של פרסי התגלגל בחדר.
"הוא-" השתנק סיריוס.
"כן," צחקה מולי, "הוא אוהב שאתה מקפיץ אותו ככה."
חיוך ענקי עלה על פניו של סיריוס שנראה מוקסם, ממשיך להקפיץ את רגליו ולהביט בידיו הקטנות של פרסי מתנוענעות בשמחה, חיוכו עם השיניים הקטנטנות שובה אותו.

אין סיכוי שאני קוראת את כל זה עכשיו אני עייפה

זה קורעע

תעשי תקציר

אקרא מחר