אני אוספת שברים מאנשים / קלישה, פואטרי סלאם

המדף שלי.
I'm back, baby.

אני אוספת שברים מאנשים / מילים: 303

אני אוספת שברים מאנשים לא זהירים. הנשים הממהרות עם התינוקות בעגלות והגברים בחליפות העבודה היקרות, אלה שעסוקים מדי, די, מכדי לשים לב שבכיסים שלהם יש חורים, ושמהם נופלים כל מיני שברים. אלה שרצים לשם לשם ואף פעם לא כאן, אלה שכל בגד שלהם בקפידה מותאם, אלה שמדברים על יעדים שהשיגו השנה ומקעקעים עוד חותם, אלה שמחייכים בכל פעם, בכל פעם ששואלים אותם, אלה שתמיד יש להם תשובות אבל לשאלות אין זמן, אין זמן, אין זמן לראות את החורים בכיסים ואת הרסיסים הנופלים, אין זמן לעצור ולאסוף, סוף, אין, רק התחלה יש, התחלה חלה ולה אין עצירה. מספריים נוצרו כדי לגזור, כדי לחתוך, כדי להשקיע אל תוך, אחד, חד, לגזור לחתוך חת ושתיים, דרום צפון, ימין ושמאל מתוות המספריים, כך שיש שני צדדים ולכל אחד צורה, אין ברירה, עוד מהדורה של אחד שהופך לשניים, זוג שמאל ימין, כמו עיניים, נקודתיים: כאלו הן המספריים. אבל אין דרך נכונה לגזור זכוכית, והיא נשברת ומתנפצת, מתרסקת הזגוגית, כי כל מי שינסה אותה להפריט, כמו תפריט שמונה כל פריט ומפשיט, יגלה שיכול הוא רק להפחית, להסיר ריבית, כי זכוכית מתנפצת לא לחת שניים אלא כפליים, שבעתיים (סוגריים: מאתיים, אלפיים, כמו משקפיים שמרחיבות אפילו טפחיים), גושים וגזירים ויותר מכל שביבים; הם נדבקים לידיים ומנצנצים בשוליים של כל יצור כלאים שהוא כור ההיתוך של התיווך, הריתוך מעלה הגיחוך שמנסה לחבר שברים כמו פאזל לתמונה שלמה, אבל הם חדים וגורמים לדימום שאין לו החלמה. כזו היא הזכוכית השבורה, ללא סיכוי לאטימה. ואנשים לא זהירים שומרים על שבריה בכיסים, ולהם חורים שמהם נופלים הרסיסים. אני אוספת אותם באצבעות דביקות, רכות, למרות שהם חודרים וחדים וגורמים לדימומים; כזו אני, אוספת שברים מאנשים. ואולי אני טועה, אולי הם לא לא זהירים, אולי הם גוזרים וטובעים בכיסיהם חורים, כדי להפיל את השברים, אולי למען זרים, כמוני, אולי עלי אחריהם לרוץ, אבל אני אף פעם לא עושה איתם שום דבר חוץ, מלהרים; כזו אני, אוספת שברים.

אוקיי דבר ראשון מתתי על זה.
אין לי מושג מה זה פואטרי סלאם ואני הולך לגגל עוד רגע (למה לא לפני התגובה אני לא יודע) אבל אני כבר אוהב את זה. בקטעים אחרים שלך את מתארת את הכול בעומק ובתשומת לב לכל פרט, אבל כאן את פשוט חופשייה ונותנת למוח שלך לזרום במשחק אסוציאציות. ככה זה הרגיש. וזה משהו שמשמח אותי מאוד, כי אני לא יודע אם את זוכרת, פעם אמרתי לך שאני אשמח לקרוא קטעים שלך בצורה שונה, כי זה נראה שהתקבעת על סגנון אחד. והנה אני קורא סגנון שונה ואני מתתתתתתת על זה.
מאיפה אני אתחיל? קודם כל, אין לי הערות. זה מושלם מבחינתי. התחברתי לקטע הזה נורא - בעיקר בגלל האלתורים, אני חושב.
כן עכשיו ישבתי וחשבתי מה עוד אני רוצה לכתוב וגיליתי שאמרתי כבר את כל מה שרציתי.
סוווווו
בייייייייי
מחכה לקרוא עוד (:

מהמם. מהמם. מהמם. את כל כך מוכשרת! אני מאוד נהנתי לקרוא את הקטע הזה.
ועכשיו, בגלל שאני אוהבת להתקטנן איתך:

תינוקות, לא?
אבל תתעלמי מזה, זה לא כזה חשוב. הקטע מהמם.
ביוששש



נ''ב, את מוזמנת להגיב לשיר שלי!

קטע מעולה!
אין לי כל כך מה להגיד, אהבתי ממש, ממש שמח שחזרת לרגע וכתבת קטע, מחכה לעוד:)