שרשור הגבירה באפור למנהלי רייבנקלווווווו, עם נתנאללללל

[The equal opportunity kr]

''תודה,'' אמרתי. לקחתי את ידה של ליסה ומיד הרגשתי יותר טוב.
לאחר שתיקה ארוכה החלטתי לפצות את פי. ''אז... מה את חושבת על כל מה שקרה היום?''
''אויש, אל תגיד את זה ככה,'' היא אמרה.
''מה הבעיה?'' שאלתי.
''אתה גורם לזה להישמע כאילו זה נגמר כבר. זה לא.''

[Hermione Potter~]

"יש עוד המון דברים שאנחנו צריכים לעשות, ובכל מקרה, גרינדלוולד עדיין מסתובב איפשהו." אמרתי בנחישות. "הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע במהירות המרבית אל המנהל."
לאון הנהן. המשכנו ללכת בשקט.
לפתע נשמעו מאחורינו צעדים כבדים.
"בואי" משך אותי לאון במהירות אל מאחורי אחד העצים, ולאחר מכן התחלנו לרוץ בשקט אל הכיוון הנגדי.

[The equal opportunity kr]

''רגע - איפה הקנטאור?'' לחשתי. מוג'רון לא היה בנמצא בשום מקום, והוא היה הכרטיס שלנו לטירה.
הצעדים נשמעו קרובים יותר ויותר.

[Hermione Potter~]

"הוא אמר לנו לאן ללכת והסתלק" מלמלתי חרישית והמשכתי לרוץ.
הצעדים התקרבו אליו מרגע לרגע.
"הנה הטירה!" קראתי לפתע כשהבחנתי בקצות הצריחים של הוגוורטס מבין העצים, אך כשהבנתי את טעותי פערתי את עיני בפחד וסתמתי את פי בעזרת ידי.

[The equal opportunity kr]

''שיט!'' לחשתי. ''טוב, פשוט תפלסי לעצמך דרך בין העצים ותגיעי לטירה. אני אעשה אותו דבר. אנחנו חייבים להתפצל, כדי שלפחות אחד מאיתנו יוכל לספר לדמבלדור.''

[Hermione Potter~]

פתחתי את פי כדי להתנגד, אך כשלא מצאתי מילים פשוט לחצתי על ידו, הנהנתי לאישור והתחלתי לרוץ.
צעדיה של שלי רק הלכו והתקרבו, אך כעבור כמה רגעים של ריצה הם התעמעמו ונחלשו במקצת.
"היא רודפת אחרי לאון" מלמלתי בלחץ, אך המשכתי לרוץ כי ידעתי שזה מה שהוא היה רוצה שאני אעשה.

[The equal opportunity kr]

שמעתי את הצעדים של שלי מתרחקים לדקה בערך, ואז הם החלו להישמע ברורים יותר.
"שיט," מלמלתי והגברתי את ריצתי. הענפים והזרדים דקרו את רגליי, אבל לא עצרתי לרגע.

[Hermione Potter~]

לבסוף יצאתי אל המדשאות הפתוחות.
המשכתי לרוץ אל הטירה, מתעלמת מהמבטים שנשלחו אלי מכל עבר.
שעטתי במסדרונות, דחפתי תלמידי שנה שניה מדרכי ויכול להיות שאפילו נתקלתי במורה, אך מרוב הלחץ לא שמתי לב לכל אלו.
אחרי דקה של ריצה דרך קיצורי דרך הגעתי אל פתח המשרד של המנהל, מתנשמת.
"את צריכה משהו?" שמעתי לפתע את קולו הקר של פרופסור סנייפ.

[The equal opportunity kr]

ליסה, ליסה, נו כבר! צרחתי במחשבתי. הצעדים של שלי התקרבו אליי ונשמעו חזק יותר, מהר יותר, מפחיד יותר...
לא שמתי לב לאן אני רץ, ולא שמתי לב היכן אני דורך. מעדתי על שורש חשוף ונפלתי ארצה. בידיעה שהמפגש עם שלי במרחק שניות ספורות, ניסיתי לקום, אבל כאב מידי פקד את הקרסול שלי. נראה ששברתי אותו.
שלי הגיחה מבין העצים החשוכים. היא התנשמה והתנשפה, אבל לא עצרה לרגע עד שעמדה ממש מעליי. "שלום," היא שאגה.

[Hermione Potter~]

"כן!!!" צעקתי, עדיין מתנשמת.
"הרגעי, ליסה, נכניס אותך למנהל" אמר סנייפ כשהבין מי אני. הרי הייתי אחת התלמידות האהובות עליו.
"אין זמן" מלמלתי בלחץ, מנסה להשתחרר מידו שאחזה בכתפי והובילה אותי. "אני וחבר שלי מצאנו את גרינדלוולד, אבל הוא ברח. התעתקתי להוגוורטס אבל אז החברה שלנו השתגעה והפכה למפלצת והיא רודפת אחריו עכשיו....".
סנייפ הביט בי בעיניים פעורות, ובאלו שלי כבר זלגו דמעות.
"חייבים להציל אותו!!" צרחתי.

[The equal opportunity kr]

''ה-היי?'' עניתי. הי עדיין לא הנחיתה עליי מכה. ''שלי?''
''מה?'' שאגה שוב המפלצת, אבל לא בטון מאיים. היא פשוט... שאגה.
''זאת את?'' דיברתי בהיסוס.
''כן, למה שזו לא תהיה אני?'' היא ענתה, עדיין שואגת.
''כי... הרגע רדפת אחרי בצורת מפלצת... וקשרת אותי לעץ... וניסית להרוג אותנו, אני חושב...''
''מה? לא! אני - אנחנו היינו ביער לפני רגע ואתה העלת תיאוריות קונספירציה שאני לא באמת אני, ועכשיו אנחנו כאן!'' הרקו שלה פגע בי. ''אם כבר מדברים, איפה ליסה?''
''את באמת לא זוכרת כלום?''

[Hermione Potter~]

"ליסה, הרגעי!" סנייפ כבר התחיל לכעוס.
נשמתי עמוק.
"אני לא יודעת מה שלי עושה ללאון ואם הוא חי בכלל, ואני מאוד אשמח אם תעזור לי להציל את שניהם" אמרתי במהירות, מחטיפה מבט אל שעוני.
"קדימה" הוא אמר והתחיל לרוץ.
כשיצאנו מהטירה הוא שלח זיקוק אל השמיים שלא הבנתי מה מטרתו.

[The equal opportunity kr]

''על מה אתה מדבר?'' עכשיו היא נשמעה טיפה כועסת. ''איפה ליסה?''
''תסתכלי על עצמך לרגע,'' אמרתי. שלי הביטה בזרועותיה ובגופה. ''את רואה משהו שונה?''
''לא. למה שאני אראה, נו?''
''אוקיי, אני הולך לעמוד עכשיו, תגידי לי אם את רואה הפרשי גובה.'' קמתי לאט לאט.
''לא, אנחנו באותו גובה. מה אתה רוצה ממני? איפה ליסה! אני רוצה לדעת איפה ליסה!''
''איך את לא מבחינה בזה?!'' צעקתי.

[Hermione Potter~]

"להזעיק את שאר המורים" הוא מלמל בתגובה למבטי השואל, ממשיך לרוץ.
הרגיש לי קצת מוזר שפרופסור סנייפ נחמד אלי ככה, אבל הוא היה בדרך להציל את לאון וזה כל מה שחשוב.
לפתע התחלתי לשמוע צעקות עמומות מקצת היער.
"אני חושבת שהם שם!" הצבעתי לעבר המקום ממנו בקע הקול ורצתי לשם.

[The equal opportunity kr]

''מבחינה במה? אי-פה ליסה!'' היא קירבה את פיה אליי כך שיכולתי לראות כל קו שנחרץ בלשונה. היא חבטה בי עם גב ידה ונפלתי לא טוב על הגב. הכאב היה כמעט בלתי נסבל. ''שרביט,'' מיששתי את כיסי ואכן הוא היה שם. אבל ברגע שהוצאתי את היד כאב חד תקף את צווארי ושותקתי לרגע. מאחורי שלי שאגה והרביצה לעצים. ''שלוש ארבע, ו - '' עודדתי את עצמי. שלפתי בתנועה אחת את השרביט ומלמלתי לחש נוגד כאבים על גופי. הגב שלי נרגע.