שרשור הגבירה באפור למנהלי רייבנקלווווווו, עם נתנאללללל

מצמצתי. זה לא היה הגיוני, שום דבר לא היה הגיוני. הרגשתי שאני עומדת להתעלף שוב, אבל החזקתי את עצמי.
"אנחנו חייבים להבין מה קורה פה," מלמלתי, ולאון הנהן.

-----
תזכיר לי מה המצב ביניהם? אני לא זוכרת כלום😔🥲

שיהקתי. זה לא היה הגיוני. שום דבר לא היה הגיוני. הרגשתי שאני עומד לשהק שוב, אבל החזקתי את עצמי.
"אני חייב לשהק מה קורה פה," מילמלתי, וכולם הינהנו בהסכמה.

______

@ליה יותר ברור עכשיו?

''אנחנו בסדר, פרופסור, תודה,'' אמרתי לו וניסיתי להיראות הכי תמים שאפשר. ''ליסה בדיוק אמרה לי שהיא רוצה ללכת למרפאה. אני אלך איתה, בסדר?''

__________

אין לי מושגגג
צריך לקרוא את כל הדבר הזה שוב

אומייגאד ניסיתי לקרוא הכל וזה ממש לא הלך
זה ככ לא הגיוני שזה מצחיק
איך סנייפ בחיים??? ולמה שלי הפכה למפלצתתת
בכל אופן, נראה לי שליסה ולאון זוג כרגע
וגם לא עברתי על הכל אז יש לי כמה חורים בעלילה אבל אני אסתדר כרגע

אגבבב רציתי להגיד שאני ממש צריכה את האומץ שלך להקפיץ ככה אשכולות אני יודעת שבמצבנו כרגע לא יעשו לי כלום אבל עדייןןן אני ארגיש כמו קרימינלית אם אני אעשה את זה

---

נעתי בין טשטוש לערות. בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי על הרגליים, אבל בזכות אחיזתו של לאון הגענו לבסוף אל המרפאה.
"ראית את זה גם או שדמיינתי?" לאון לחש.
"אם אנחנו מדברים על אותו הדבר אז כן, אני גם ראיתי את הסמל. או שאנחנו מבלים יותר מידי זמן ביחד..." כבר לא ידעתי מה לחשוב.

''הא,'' מלמלתי והסטתי את הפנים שלי, כדי שהיא לא תראה שאני מסמיק. ''מה לדעתך זה אומר? את חושבת שזה קשור לכוחות האופל או משהו?''

"אני מקווה שלא..." אמרתי בעייפות. "הייתי אומרת גם שאני מקווה שזה לא באמת דמבלדור ושזו עוד אחת מהשטויות של גרינדלוולד, אבל כבר התעייפתי מכל הדבר הזה,"
לאון פתח את פיו לענות, אך הדלת נפתחה בתנופה ושנינו הפנינו מיד את מבטנו לאנשים שנכנסו. לא היינו מוכנים כלל למה שעמד לפנינו.
שלי, הפעם בגופה האנושי, סחבה בידיה את פרופסור סנייפ, ודמעות ניגרו על פנייה. מצבו של סנייפ לא היה טוב; דם זרם מכמה פצעים על גופו, ונראה היה שהוא לא בהכרה מלאה.