הרגע הזה || פעילות

הרגע הזה
פעילות

הי משתמשים! בהרבה ספרים (שהז׳אנר העיקרי שלהם הוא לא רומנטיקה), יש קטע בין שתי דמויות שברור שהן מאוהבות, אבל לוקח להן נצח להפוך למשהו רשמי, אם בכלל. וזה תמיד כל כך מעצבן, שעד שסוף סוף לדמויות יש קטע, מישהו מפריע ובסוף הם לא הופכים לזוג. לדוגמה, יש את סופי וקיף מהספר 'שומרת הערים האבודות'- כל כך ברור שהם מתאימים אחד לשני, וקיף מלפרטט עם סופי כבר 3 שנים והיא עדיין לא קלטה את המסר.

וואי כן, זה מעצבן

אז חשבתי, למה לחכות כשאפשר לכתוב את זה בעצמנו? בפעילות הזו תצטרכו לבחור שתי דמויות מספר מסוים, שהן לא שיפ עדיין, או שהתאכזבתם מהרגע בו נהיו זוג ודמיינתם את זה אחרת, ולכתוב להן את הרגע המושלם, בו הן יהפכו לשיפ רשמי. זה יכול להיות בדייט, באמצע שום מקום, ובכללי באיזה סיטואציה וזמן שאתם רוצים. אתם יכולים לתאר את זה איך שאתם רוצים, בין אם זה לכתוב איזה קטע ממש קצר או סתם לתאר את האווירה. הרגע הזה יכול להיות בכל דרך בה אתם מדמיינים אותו, אז אתם מוזמנים להפעיל את הדמיון!
תצטרכו לתאר את הרגע בלפחות 2 שורות

התגמול יהיה 160 חרמשים, והפעילות תנעל עוד שבוע, אז מהרו להשתתף!

שם+כינוי: ליה, Hermine Potter~
שתי הדמויות שבחרתי ומאיזה ספר הן: ביאנה ודקס, שה"ה
איך יראה הרגע בו הן יהפכו לשיפ: היה זה יום שמשי, וחבורת אלפים צעירים ישבה תחת עץ על גבעה בחוות הייבנפילד. "היי, ביאנה" לחש דקס אל הנערה שישבה לידו כשכולם כבר קמו לכיוון הבית. "חשבתי אולי..." סומק התחיל לטפס במעלה לחייו. "מה?" שאלה ביאנה. "אממ...רוצהלצאתאיתילדייט?" שאל במהירות, עיניו מסתכלות על כל מקום אפשרי שהוא לא היא. "מה אמרת?" שאלה ביאנה שהבינה את מה שאמר אך התרגשה מכך מאוד. דקס נשם עמוק. "את רוצה לצאת איתי לדייט?" שאל שוב, הפעם מסתכל עמוק אל תוך עיני הטורקיז שלה. "כבר חשבתי שלא תשאל..." אמרה בביישנות ונשקה לו בעדינות על שפתיו. "היי! דקס! ביא-" התחילה סופי לקרוא להם מתחתית הגבעה, אך כשהבחינה במעשיהם הסיטה במהירות את מבטה ומלמלה משהו לא מובן. "זה אומר כן?" שאל דקס. "אוי, טפשון..." צחקקה ביאנה והתחילה לרדת מהגבעה. "רק רציתי להיות בטוח..." מלמל וירד אחריה.
הערות/הארות/למה יש כל כך הרבה דמויות חסרות מודעות:אני לא ככ אוהבת את הז'אנר הזה אבל יצא לי די ארוך....

שם+כינוי: רונית, Fandom Girl
שתי הדמויות שבחרתי ומאיזה ספר הן: שרלוק הולמס וד"ר ווטסון, סיפורי שרלוק הולמס
איך יראה הרגע בו הן יהפכו לשיפ: הם חוזרים ביחד לדירה ברחוב בייקר באותו ערב, אחרי שיד ימינו של מוריארטי נפל בפח וסוף סוף רשת הפשע שכיסתה את אירופה פורקה. הם בטוחים עכשיו, ויכולים להרשות לעצמם לקרוס כשהם נכנסים למקום המפלט שלהם, צונחים זה לצד זה על הספה במקום הכורסאות הקבועות שלהם. הכורסאות, על אף ששתיהן ממוקמות ליד האח, נדמות רחוקות מדי זו מזו, והם לא יכולים לשאת רגע נוסף של מרחק בין שניהם - שלוש שנים היו יותר מדי. ווטסון, כמו בסוף כל חקירה שהגיעה לאלימות, לוקח את כף ידו של הולמס באחת מידיו, ואת השנייה מניח על לחיו של הבלש כדי לגרום לו להרים את ראשו. "הולמס-" הוא מתחיל, אבל הולמס חסר סבלנות כתמיד, וסוגר את המרחק ביניהם. ווטסון משתנק בהפתעה ואז עוצם את עיניו, טועם על שפתיו של הבלש חרטה וגעגוע וכמיהה. ידו מטיילת במעלה זרועו של הולמס ומשם אל גבו ומטה אל המותן שלו. כשהם מתנתקים מהנשיקה הם מצמידים את ראשיהם מצח אל מצח, מתנשפים, לא מסוגלים להתרחק אחד מהשני. "הולמס, יקירי," ווטסון נאנח. "גם אני אותך."
הערות/הארות/למה יש כל כך הרבה דמויות חסרות מודעות: עובדה אקראית! הסיבה שהולמס ו-ווטסון נפגשים היא כי הדבר הראשון שווטסון עושה כשהוא מגיע ללונדון היא ללכת לבר להט"בי ידוע לשמצה. הוא נקרא Criterion Bar אם אתם רוצים לקרוא עוד על המקום.

ננעל