כלום\\ליה

[Hermione Potter~]

היא הייתה כלום אבל גם הכל. צבעונית וגם חסרת צבע. שמח ועצובה. נקייה ומלוכלכת. קיימת ולא קיימת בו זמנית. היא הייתה מוצק, נוזל וגז. היא הייתה, אבל גם לא הייתה. המקום שהקיף אותה לא היה באמת מקום. היא לא עמדה, ישבה או שכבה, היא עשתה את כולם בו זמנית. היא נשמה, אבל לא היה אוויר במקום בוא היא נמצאה. היא ראתה, אבל לא היה כלום לראות. היא הרגישה קרקע מוצקה תחתיה, אך היא בעצם ריחפה בריק. היא נעמדה למרות שלא היו לה רגליים. היא התחילה ללכת, למרות שלא היו כיוונים במקום שבו היא נמצאה. היא ראתה אור, אך במציאות בכלל לא היו לה עיניים ולא היו קיימים צבעים. היא הרגישה בודדה למרות שסביבה היו מיליארדי אנשים אך בעצם בכלל לא. היא בכתה אבל לא יצאו לה דמעות. היא הרגישה אלפי רגשות שכלל לא היו קיימים ורצתה להתפוצץ למרות שהיא עצמה לא הייתה קיימת, או שאולי כן? היא לא ידעה כלום, ובעצם היא גם לא הייתה יכולה כי לא היה מה לדעת. היא רצתה, אך היא לא ידעה מה בדיוק. היא התגעגעה למלא אנשים שמעולם לא פגשה. היא התגעגעה להמון מקומות שלא היו קיימים בכלל. היא לא הייתה גישמית אך גם לא מופשטת. לא מוארת ולא חשוכה. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה, היא בכלל לא יכלה לעשות עם עצמה משהו.
אז ככה זה מרגיש למות.

[The equal opportunity kr]

האמת - ההתחלה של הקטע הייתה קצת צולעת לדעתי. היה בה משהו שמקשה קריאה, אבל אלה היו שלושת המשפטים הראשונים. אחר כך - פשוט נהנתי לקרוא את הקטע. כל כך נהנתי. כתבת כל כך יפה, תיארת את הניגודיות של כל דבר בצורה מושלמת, שפשו נדבקתי לקטע ולא רציתי לעזוב. כל הכבוד!
מחכה לעוד :>