לא ביטאתי את הקטע.


ירד שלג כשניצחתי את אבא.
שיחקנו שחמט ביום העשירי ברצף, בפעם ה-23. התחלנו ב-25 לדצמבר, ועד עכשיו, ה-4 בינואר, שיחקנו ממוצע של 10.3 משחקים. אני ניצחתי באחרון, ואבא ניצח ב-22 שקדמו לו.
הוא פתח בניסיון לעשות מט סנדלרים אבל הגענו למצב בו לי היה פרש אחד ומלך מול צריח ומלך אצלו. ואז הוא עשה טעות עם הצריח והזיז אותו ל-b5 במקום ל-a5 ונכנס לטווח של הפרש שלי ואכלתי אותו. מאותו רגע דחקתי אותו לפינה עד שעשיתי מט.
הוא חייך והושיט לי יד ללחיצה. לחצתי אותה ואז הוצאתי אלכוג'ל מהכיס ורצתי אותה.
"אני הולך לשחק במחשב שלי," אמרתי וקמתי מהספה.
הסתובבתי בחזרה כי פתאום התחשק לי לשתות מים. בזמן שהלכתי למטבח ראיתי את אבא מסתכל במראה ומסדר את הגבות הכתומות שלו. היה לו לכלוך בזקן והשיער שלו היה קצוץ.
אחרי שלקחתי כוס מים התיישבתי בכיסא שליד המחשב ושיחקתי שעתיים עד שאבא קרא לי לארוחת ערב ב-19:00. הוא ואמא כבר ישבו ליד השולחן ועל השולחן היו מרק עוף, ירקות, שניצלים, ותפוחי אדמה מבושלים עם חמאה. התיישבתי בין אמא לאבא והתחלנו לאכול. סיימתי ב-19:32 וחזרתי לשחק במחשב.


התעוררתי באמצע הלילה למשמע רעשים. קמתי מהמיטה עם הפיג'מה וירדתי למטה. חיפשתי את מקור הרעש, אבל לא מצאתי כלום אז חזרתי למיטה והרעשים נפסקו לכמה דקות. הם חזרו אחרי רבע שעה אז שוב ירדתי למטה, ושמתי לב שכשאני שם הם הרבה יותר עמומים אז עליתי במדרגות והם התחזקו. התקרבתי לדלתות כדי להבין אם הרעשים באים מחדר כלשהו, וכשהגעתי לחדר של אמא ואבא הרעשים היו חזקים מאוד. דפקתי על הדלת והרעשים נפסקו, אז נכנסתי לחדר. מצאתי את אמא ואבא בתנוחה מוזרה ליד הקיר. "מה אתם עושים?" שאלתי.
אבא ענה, "אנחנו... לך לישון, בסדר? נדבר בבוקר."
"אוקיי," אמרתי. יצאתי מהחדר וסגרתי אחרי את הדלת ואז הלכתי למיטה וחזרתי לישון.

בבוקר התעוררתי, צחצחתי שיניים וכשירדתי במדרגות למטבח שאלתי את אמא, שהכינה חביתה על המחבת, מה הם עשו אתמול בלילה. היא אמרה, "נדבר על זה עם אבא, בסדר חמודי?"
אמרתי, "אוקיי."
ואז אבא קם והתארגן וירד למטה, אז שאלתי אותו מה הם עשו אתמול בלילה.
"חמודי, כדאי שתשב," הוא אמר.
"אני כבר יושב," אמרתי. וזה היה נכון. ישבתי על כיסא מעץ אלון שנסדק כי פעם אבא הפיל עליו אבטיח חזק מידי.
"נכון," הוא אמר. "אז... אנשים מבוגרים לפעמים עושים דברים - אתה ראית מה עשינו בלילה?"
"לא, זה היה חשוך מידי," עניתי לו.
"אוקיי," אמר אבא. "אז אנשים מבוגרים עושים לפעמים דברים מסובכים, שיוצרים... רעשים. עכשיו, אני לא יודע מה שמעת - אבל מה שאני ואמא שלך עשינו..." אבא הסתכל על אמא למשך 3 שניות ואז החזיר את המבט שלו אליי. "אנחנו שוקלים להרחיב את הבית שלנו בעוד חדר, ועשינו מדידות לקיר." הוא הביט בי בדאגה.
"אבל אתם יודעים שאני לא אוהב שינויים," אמרתי לו.
"נכון, נכון," אמרה אמא, "אבל זה שווה. זה יהיה חדר העבודה של אבא, אז החדש הישן שלו יהיה פנוי לגמרי!"
"אבל למה אבא צריך חדר חדש?" שאלתי אותה.
"כי החדר הישן קטן מידי לדברים מסוימים," אמר אבא. "דברים יתווספו אליו והוא לא יוכל להכיל אותם."
"אני לא אוהב את זה," אמרתי ולקחתי בית של נייר טואלט מהגליל הקרוב והתחלתי לנקות איתו את האוזן.
"אני מאוד לא אוהב את זה," אמרתי וקמתי מהשולחן והלכתי לחדר וטרקתי את הדלת מאחוריי.