נסיך הדרקון, עם ירין

[Fandom Girl]

טופס דמות!

שם:
גיל:
גזע:
מראה:
אופי:
רקע:
יכולת מיוחדת: קסם אם יש, מיומנות לא קסומה...

[ירין 13]

שם: ניקס פאוסט (נקבה).
גיל: 14
גזע: אלפית כנף שמיים (כמו איביס, השומר על זובייה)
מראה: שיער לבן ארוך, עיניים כחולות, גבוהה וגמישה ולכן זריזה. אוזניים מחודדות. עור בהיר, כמעט תכלת (כמו אלפים בקיצור).
רקע: לניקס יש חלום, היא רוצה להיות במשמר המלוכה, ולהיות השומרת הראשית של מלך הדרקונים.
ההורים שלה מגנים על הגבול בין זאדיה לממלכת בני האדם, נחטפו באופן מסתורי על ידי סול רגם (דרקון). מגיעה מהמחנה שבצפון זאדיה, ניקס נולדה בהר של מלך הדרקונים. בדרך כלל היא מרבה לעוף ולחקור, כל עוד היא לא מגיעה לעולם בני האדם. מסרה הודעה למלך הדרקונים שבני האדם מתכוננים לתקיפה. יתגלו פרטים בהמשך*
אופי: אסטרטגית, סרקסטית, תמיד מנסה לפתור את הבעיה, עקשנית ועוזרת. לניקס גם יש בעיה: לעיתים היא לא חושבת על אחרים, וקצת אנוכית. ניקס תעדיף לעבוד לבד, כי ככה היא מחליטה את החוקים, והיא לא תצטרך לדאוג לאחרים, וככה היא תתמקד רק במטרה. היא חדורת מטרה, ואם יציעו לה אתגר - היא תענה בשמחה. ניקס לעולם לא תודה שהיא הפסידה, ותמיד תקום על הרגליים. היא שונאת שמפריעים לה, ואוהבת לעזור כל עוד זה לא מפריע למטרותיה. ניקס ממש לא סבלנית, והיא שונאת להיות במתח. רעשים מפריעים לניקס. היא כל הזמן בתזוזה, ומטריף אותה להישאר תקועה באותו מקום. ניקס לא מרבה לסמוך על אנשים, ובטוחה שבני האדם רעים.
יכולת מיוחדת: יכולה לקסם, כמו קאלום. מרבה לעוף. אבל נלחמת הרבה בחרבות.

הערה: אחרי או לפני הנסיך הדרקון עם ריילה, קאלום, אזראן ועוד? אני אערוך גם בהמשך אם אהיה לי משהו.

[Fandom Girl]

שם: אקוולה מאריס (נקבה)
גיל: 15
גזע: אלפית גאות
מראה: בעלת שיער כחול כהה באורך הכתפיים, בדרך כלל פזור, עור בצבע תכלת וקרניים כתומות שנראות כמו אלמוגים. בגובה ממוצע, ובעלת שרירים מוצקים הודות לשנים של שחייה.
אופי: בבסיס שלה, אופטימית חסרת תקנה - היא רואה את הטוב בכל אחד, מאמינה שאפשר למצוא פתרון לכל בעיה ואפילו מעזה לקוות לשלום עם ממלכות בני האדם. היא מאוד נאמנה ליקרים לה, ומוכנה ללכלך את הידיים ולעשות כל מה שצריך כדי להגן עליהם. סמכות לא מרשימה אותה, מעשים כן, והיא תלך עם מי שעושה את הדבר הנכון באש ובמים כל עוד הוא מבין את ההשלכות של מה שהוא מתכוון לעשות. אקוולה היא נערה סקרנית, ואוהבת להכיר ולהתחבר עם אנשים חדשים.
רקע: אקוולה רוצה לחקור את העולם - ולא רק את הים; היא חולמת לצאת ליבשה ולהכיר את הטבע, התושבים והתרבויות שחיים מעל פני המים. היא חיה בים בין הזרועות, קבוצת איים סלעיים בדרום-מזרח זאדיה, לבדה מלבד נחש ים מפלצתי. (איך הגיעה לשם? יתגלה בהמשך :) )
יכולת מיוחדת: קסם אוקיינוס, מיומנת בלחימה באמצעות קלשון אבל לא השתמשה בו כבר זמן רב

הערה: אני חושבת שיהיה מגניב אם השרשור יקרה לפני הסדרה - נגיד 20 שנה לפני?

אגב מצאתי מפה ממש מוצלחת של זאדיה

הודעה זו נערכה ע"י Fandom Girl ב Aug 9 2024, 19:06 PM

[ירין 13]

אני לא זוכרת איפה הייתי, אבל ידעתי שזה מקום מסוכן. הסתכלתי סביב, רק ערפל. הייתי בקרחת יער, ושמעתי נהמה מאי שם. הסתובבתי באימה במקום, עיניים אדומות גדולות בחנו אותי.
מצמתי. הם לא היו שם.

[Fandom Girl]

צללתי עמוק, עמוק, עמוק, עד שנגעתי בקרקעית הים. סביב היה חשוך, הקרקע הייתה שוממה מלבד כמה צלופחים שהתחככו בי ושחו הלאה בחיפוש אחר טרף. קיוויתי שהנחש האדיר לא ימצא אותי כאן; אם אתקדם בזהירות, לא מהר מדי כדי לא למשוך תשומת לב, אולי אצליח תוך יומיים להגיע קרוב מספיק ליבשת כדי להשתמש בקסם שלי ולברוח מהנחש.

[ירין 13]

ניסיתי לברוח. רציתי להשתמש בכנפיי, אבל לא בקע ממני שום קול בשביל הקסם. ראיתי שרגלי קשורות, ולא הצלחתי לחלץ אותם. הכל נראה מפחיד. הצרצרים, החושך, ואפילו פטרייה מוזרה שהתגנבה משמאלי.
נאלצתי לזחול, ובטעות בלעתי דשא. הייתי ככה שעה בערך, עד שפתאום ראיתי שיצאתי מהיער. ומולי היה ים, זיהיתי אותו. זה ים המנודים.

[Fandom Girl]

הוא הופיע, כמו תמיד, משום מקום - נחש עצום בעל קשקשים שחורים ושורה של קוצים רעילים על גבו הסתער עליי מלמעלה. זינקתי הצדה והזנב שלו פגע בקרקעית במקום שבו הייתי עד לפני רגע, מעיף עננת חול במים סביבנו. הושטתי את ידיי קדימה, לחשתי את מילות קסם, והמים הדפו אותי לאחור במהירות. בתקווה מהר מספיק כדי שהנחש לא ישיג אותי מיד.

[ירין 13]

ים המנודים היה מרהיב. אך משום מה, המים הרגישו לא טבעיים. כמו גשם, או אפילו דמעות מלוחות.
התלבטתי אם להיכנס. אני שונאת מים. הגיוני, אני אלפית כנף שמיים. אך משהו משך אותי שם.
שמעתי קול אי-שם, לוחש לי. הוא זימר: "היכנסי, היכנסי... היכנסי!"
בדרך כלל שאתם שומעים קול מוזר שאומר לכם להיכנס לאנשהו, לא כדאי להקשיב. זה לא ייגמר בטוב.
אז כמובן שנכנסתי.

[Fandom Girl]

הלחש נשא אותי למרחק גדול משחשבתי, אבל רוקן אותי מאנרגיה. למשך כמה דקות צפתי רפויה, מניחה לזרם לסחוף אותי כאוות נפשו. כששבתי ופקחתי עיניים ראיתי שהקרקעית מכוסה אבנים קטנות וצדפות, וטעם המים סביבי השתנה. יכול להיות שדחפתי את עצמי במעלה כל נהר קצה-רחוק לתוך ים המנודים? לקחתי שאיפה עמוקה ושחיתי לעבר פני המים, מגיחה לא רחוק מהחוף.
דמות שעמדה על קו המים צעדה פנימה באיטיות, כמהופנטת. הסתכלתי מעבר לכתף וראיתי סירנה חכאית מציצה מתוך המים ומחייכת בנבזיות, פה מלא שורות שיניים פעור בציפייה. מתוך ראשה בקע על מעין גבעול כדור אור שנועד להקרין את הקול שלה ולפתות טרף. "היכנסי," הוא זימר, והדמות על החוף התקדמה עוד ועוד. עכשיו יכולתי לראות שהיא אלפית כנף שמיים. "עצרי!" קראתי אליה, והסירנה החכאית מאחוריי נקשה בשיניה בלעג.
"בסדר גמור," סיננתי, ושלחתי לעבר האלפית האחרת את התרופה העתיקה והטובה ביותר - שפריץ מים לפנים.

----
ערכתי את נקודת המוצא של אקוולה כדי שהמפגש יהיה הגיוני :)

[ירין 13]

סליחה שזה קצר, לא היה לי מה לכתוב כי אי אפשר להמשיך את מה שאת אומרת.

השפריץ צרב לי בעיניים.
לא הצלחתי לראות במים, כך שראיתי רק דמות במטושטש, בעלת שיער כחול כהה.
אני שונאת שמשפריצים עליי. ניסיתי להסביר את מעשיי, למה אלפית כנף שמיים נכנסה לים, אבל כשהדמות הופיעה הקול פשוט נעלם. לקח לי רגע להבין את מעשיי. ידעתי שלא הייתי צריכה להקשיב לקול. אבל אף פעם אני לא אודה שטעיתי. גם אם זו אלפית שלא ראיתי בחיי. רק אז הבחנתי במשהו שנראה כמו סירנה.
רציתי לעוף מפה. פשוטו כמשמעו, אין לי כוח ללכת.
הדבר היחיד שהצלחתי לומר היה גמגום קלוש: "מ- מה? מי את? ולמה השיער שלך כחול?"

[Fandom Girl]

האורך ממש אחלה! אין לך על מה להתנצל בכלל
----------
כל מחשבה שהייתה במוחי נעלמה. "נולדתי ככה," גמגמתי, ידי מתרוממת מעצמה לגעת בשיערי. לאלפית כנף-השמיים, לעומת זאת, היה שיער בגוון שלא ראיתי מימיי, לבן שהזכיר לי את צבע העננים. "אני מצטערת שהשפרצתי עלייך," אמרתי, מביטה מעבר לכתפי כדי לוודא שהסירנה החכאית הסתלקה - ואכן היא נעלמה כלא הייתה. החזרתי את מבטי אל האלפית. "אני אקוולה," הצגתי את עצמי. "ושוב סליחה על השפריץ, לא ידעתי מה לעשות..."

[ירין 13]

"זה בסדר," מיהרתי לנחם, כדי שלא תכעס עלי מיד. "אני פשוט לא רגילה לפגוש אנשים אחרים. ובטח לא אלפים. אני ניקס פאוסט, נעים מאוד," הסתכלתי סביב, המקום נראה נטוש, שום מחנה או אוהל לא נראה באופק, ולא הבנתי איפה אקוולה גרה. תהיתי אם היא כמוני, מסתובבת בעולם, לא נשארת באותו מקום יותר שתי ימים. רציתי לשאול אותה הרבה דברים, ואז נזכרתי בבעיה דחופה יותר, שרגלי כלואות. "אה, את יכולה בבקשה לשחרר אותי? מישהו כלא או-" הפסקתי במבוכה. לא היה צורך לדבר. אני חושבת שהסמקתי, וזה נראה נורא, כי עורי היה לבן תכלת שכזה, ואפשר היה להבחין בזה בקלות. חיכיתי לתשובתה, ובאותו הזמן חשבתי לעצמי, האם לברוח? כשהיא תשחרר אותי, אוכל לעוף, אבל במחשבה שניה... זה לא יהיה נחמד. אני לא אוהבת להתחבר עם אחרים, אבל אהיה חייבת.

[Fandom Girl]

הסתכלתי למטה על הרגליים שלה, וכמו מטומטמת פלטתי "אה! בטח!" ובתנועת ידיים קלה ומילת קסם אחת שיחררתי את רגליה. היססתי; היא נראתה מתוחה, כאילו היא לא יכולה לחכות לברוח, והרגשתי מדקרת בהלה בלבי - לא יכולתי לשאת את המחשבה ששוב אהיה לבדי, ולא ידעתי לאן אלך אם ניקס תעזוב. הביתה אני לא יכולה לחזור, והזרועות היו הכלא שלי יותר מדי זמן. "רוצה לטייל איתי?" הצעתי בלהט הרגע. הבחנתי בסומק על לחייה של ניקס, ותיארתי לעצמי שעכשיו אני מסמיקה לא פחות. "אני... תמיד רציתי לראות את עולם היבשה," הסברתי, והרשיתי לעצמי לחייך חיוך קטן. "יהיה נחמד לא לחקור אותו לבד."

[ירין 13]

הופתעתי, לא הרבה רצו לטייל איתי. ואני מסכימה איתם; אני עקשנית, ואני לא יכולה להישאר במקום. קל לי לנדוד לבד.
ראיתי שהיא מחייכת, ותיארתי לעצמי שהיא בטח לא הייתה ביבשה.
הסתכלתי מעלה, לברוח או להישאר?
הבטתי בעיניה, היא נראתה לי נחמדה, ותהיתי אם היא סבלנית כדי לסבול אותי.
נזכרתי שהיא אמרה "לחקור", כבר רציתי יותר ויותר לבוא איתה.
מי יודע? אולי אוכל לעשות מעשה גבורה, וכולם יכירו את ניקס פאוסט.
"כן," הנהנתי. "לאן נלך?" שאלתי, ולא ידעתי, שברגע זה - בחרתי התחלה חדשה, וחיי השתנו. לעד.

[Fandom Girl]

"צפונה?" הצעתי, בלי שום סיבה חוץ מהעובדה שזה היה הכיוון ההפוך מזה שממנו באתי. "מעולם לא הייתי על היבשה, כל מקום שנבחר ללכת אליו יהיה חדש לגמרי עבורי." השפלתי את מבטי וחייכתי במבוכה. "בגלל זה אני חוששת לטייל לבד; כל מי שאי פעם הכרתי חי באוקיינוס וסירב לעזוב את המים אפילו ליום אחד. אבל אני לא רוצה לחיות ככה, אני בטוחה שיש הרבה דברים מדהימים לגלות גם מחוץ לים." הזדקפתי, שטופה הקלה מהווידוי. "בגלל זה אני רוצה ללכת בכיוון ההפוך מהים."