נסיך הדרקון, עם ירין

[ירין 13]

נדרכתי, רק לא המגדלור. בפעם הקודמת שהייתי שם... זה לא נגמר טוב.
"נלך לעמק שן-סלע," קבעתי, "ואז נחליט. בסדר?"
אוויזנדום רכן אליי, "את בטוחה? עמק שן-סלע לא בטוח. ולמען האמת, המקום נטוש כבר מאה שנה. זה יהיה מסוכן."
הנהנתי, "כן, זה המקום הכי בטוח מהם." אמרתי, וניסתי שלא להיזכר בעבר המר.

[Fandom Girl]

"נשמע לי כמו נקודת התחלה טובה," אמרתי. "אם שם השדים חיים כביכול, סביר שנמצא שם הוכחה חד משמעית האם הם קיימים או רק אגדה. ואם הם אמיתיים... אולי נוכל לעשות שם משהו שיעצור אותם מלהגיע למקומות האחרים." למנוע מהם להגיע לרסיסים, בתור התחלה. אני לא יכולה לחזור לרסיסים.
קדנו בפני אוויזנדום ויצאנו מהמערה. מכאן ניתן היה לראות את כל זאדיה, כולל מדבר חצות. "זה לא נראה רחוק," אמרתי. "אני חושבת שנוכל להגיע לשם תוך יומיים, שלושה של הליכה. מה דעתך?"
הסתובבתי אל ניקס, וראיתי שהיא נראית מוטרדת. "על מה את חושבת?" שאלתי בעדינות, מקווה שאוכל לעזור.

[ירין 13]

"כלום," מלמלתי, אך נראה שהיא לא התרצתה. סקרתי את העמק, ואז הבחנתי שבצפון, איפה שהשבט שלי גר, עולים ניצוצות עשן, וכשהוצאתי את הטלסקופ מהתיק, ראיתי אש בכפר, וזה לא נראה טוב.
הסטתי את מבטי לעמק שן-סלע. "אז... שנצא? אפשר שאני אעוף ואת תחזיקי בי או משהו כזה, זה יהיה יותר מהיר," אמרתי, וכשחשבתי על זה, אם נלך מלמעלה יהיה לנו יותר סיכוי לא להיפגע מהשדים, אם הם באמת קיימים...

[Fandom Girl]

הבנתי שהיא לא מתכוונת לספר לי מה העניין, ולעת עתה ויתרתי; יהיה צבוע מצדי ללחוץ עליה, חשבתי, כשאני בצעמי מסתירה סוד.
בתגובה להצעה שלה, שאחזיק בה והיא תעוף, הסמקתי. אנחנו נהיה ממש צמודות... "א-אם זה בסדר מבחינתך," גמגמתי. התקרבתי אליה ובזהירות הקפתי אותה בזרועותיי, מוודאת לפני שממש נצמדתי אליה: "ככה יהיה בסדר? אני לא... מפריעה לך לעוף ככה?"

[ירין 13]

"לא, רק תזהרי על הכנפיים שלי, אולי... תרדי קצת למטה?" אמרתי. וזעתי קצת באי נוחות, לא חשבתי שככה תחזיק אותי, התכוונתי שתחזיק ברגליים.

[Fandom Girl]

"אה!" צייצתי, בקול הרבה יותר מדי גבוה. בשם המעמקים, מה היא תחשוב עליי עכשיו? שיניתי את האחיזה שלי, כורעת ונצמדת לרגליים שלה. "ככה זה... בסדר?" שאלתי בהיסוס.

[ירין 13]

"כן," אמרתי והוספתי את המילים בשביל הכנפיים הגדולות.
בין רגע היינו באוויר, וכמעט והגענו לעמק שן סלע.
"מה את רואה?" שאלתי, מאחר שלא יכולתי לראות כלום כשאקוולה מתחתי.

[Fandom Girl]

לרגע הייתי מרותקת לכנפיים של ניקס, הנוצות הארוכות היו צבעוניות ויפות כל כך, ונראו רכות... לכל הרוחות, אקוולה, תתרכזי! "אני רואה עשן עולה מהצפון, אבל זה לא נראה כמו שריפה מאוד גדולה," אמרתי. "בדרום הכל נראה שקט..." תהיתי אם זה אומר שצמד בני האנוש שניסה לחטוף אותנו, הלוחם והקוסמת המשונה, עזבו את האזור. "וישר מלפנים, אני חושבת שההר המשונן הזה הוא הנקודה שממנה מתחיל מדבר חצות."

[ירין 13]

"כן, אבל את רואה אולי שדים? להתקרב יותר למטה?"

[Fandom Girl]

מיקדתי את מבטי. "אני לא רואה נפש חיה," דיווחתי. "לא בטוחה אם שדים נחשבים חיים, אבל... גם אותם אני לא רואה, בכל אופן. אולי נרד לקרקע ונבדוק מקרוב? המלך אמר שהם חיים באיזה עמק..."

[ירין 13]

"כן, נרד, אבל לא נגע ברצפה, זה מסוכן מדי... ומה יקרה אם הם יכולים פשוט להיות בלתי נראים?"

[Fandom Girl]

"אני... לא חשבתי על זה," הודיתי, ואנחה חמקה מתוכי. "אם הם באמת בלתי-נראים, איך אנחנו אמורות לוודא אם הם בכלל קיימים? איך אפשר להילחם באיום שלא יודעים אם נמצא בכלל?"

[ירין 13]

"אני לא יודעת," הודיתי, "בואי פשוט נלך לבדוק, אבל לא נגע ברצפה." אמרתי, וירדתי עוד קצת.

[Fandom Girl]

"בסדר," מלמלתי. ספקות כרסמו בלבי כעת, איך אנחנו אמורות לחשוף ולעצור את השדים?
מדבר חצות נפרש לפנינו, האדמה החולית צובעת את המרחבים הפתוחים בגוון צהבהב. מלבד כמה צמחים יבשים-למראה שהתנודדו ברוח לא הייתה נפש חיה באזור. התעופפנו קרוב לקרקע במשך זמן מה בלי שום סימן למשהו חריג, עד שנגלה לפנינו קצה של תהום סלעית. תהיתי אם זה המקום המכונה עמק שן-סלע; ואז ריח משונה עלה באפי. "ניקס," הנמכתי את קולי. "את יכולה להתקרב לשם? אני מריחה עשן..."

[ירין 13]

"כן," אמרתי בהיסוס, "איפה זה? את רואה שם עוד משהו?"