נסיך הדרקון, עם ירין

[ירין 13]

"אני חושבת שכן," עניתי. "אבל איך הצלחנו להגיע עד לכאן?"

[Fandom Girl]

"אני תוהה אם זה משהו שהשדים גרמו לו," מלמלתי, "עיוות כלשהו של תפיסת המציאות שלנו? זה אפשרי?"

[ירין 13]

"אבל לא היינו שמות לב שהנוף השתנה?" תהיתי בקול. "בואי פשוט נתרכז בשאלה הפשוטה יותר - להיכנס לשם או לא?"

[Fandom Girl]

"אנחנו צריכות מחסה ללילה," נאנחתי, "בתקווה הם ייתנו לנו לנוח אצלם, זה בטוח יותר מאשר שטחים פתוחים. בתקווה גם יהיה להם אוכל," הוספתי בחיוך.

[ירין 13]

"אוקיי, אני מורידה אותנו כאן," אמרתי.
ירדנו באמצע הגבול, שהיה מן הר גבוה שמוקף בלבה.
ראיתי שחבורה של חמישה אלפים מתקרבים אלינו בחשדנות.
"מי אתם?" שאל אחד, כנראה המנהיג שלהם.

[Fandom Girl]

הרמתי ידיים כדי לאותת שאין לי כוונה לפגוע בהם. "אנחנו צמד מטיילות," השבתי בקול רגוע ככל שיכולתי. "קיווינו למצוא מחסה ללילה אצלכם, זה הכל."
לא הייתי בטוחה אם כדאי להגיד להם על המשימה שאוויזנדום הפקיד בידינו; אחרי הכל, ניקס שמרה על הנבואה היטב, והשדים נחשבו למיתוס מבחינת הרוב המוחלט של תושבי זאדיה - גם אם המשימה לא אמורה להיות סודית, מי יאמין לנו?
מנהיג אלפי להבת-השמש הנהן, והנמיך מעט את נשקו - אם כי, שמתי לב, לא הרפה ממנו לגמרי. "בסדר גמור," הוא הכריז. "אתן רשאיות לחזור איתנו לעיירה.."
הלוחמת בשריון לצדו השמיעה קול מחאה. "אבל פיירוס, אנחנו לא יכולים פשוט-"
"אם הן מתכננות משהו יהיה להן הרבה יותר קשה לבצע את המזימה שלהן כשכולנו משגיחים עליהן, נכון?" המנהיג קטע אותה. "ואם הן באמת סתם מטיילות, אין שום סיבה לשלול מהן מחסה הולם וארוחה חמה."

[ירין 13]

לא ממש נצא חן בעיני הסידור הזה כי אנחנו באנו להציל את העולם. אבל בחרתי שלא להגיד דבר.
המנהיג, פיירוס, לקח אותנו לארמון הגדול שלו, ומשם הוא הלך למרתף בסיבות חשאיות.
הלוחמת בשריון שזיהיתי בתור מי שמחאה, הובילה אותנו לכפר קטן, ולבסוף הגענו לצריף ישן ומאובק.
"זה הבית שלכם הלילה." היא אמרה באדישות והלכה.
נכנסו לבית בשקט.
זה לא היה בית החלומות כפי שקיוויתי.
הדלת חרקה בקול מעצבן; שתי כורסאות עץ עם משענת לא נוחה נמצאו מימין, על הקיר נתלו שתי חרבות עם להב מיוחד; ולמעט שתי דלתות נוספות שהובילו לחדר שינה לכל אחת, הדבר היחיד שהיה שם היה אבק.
"אז מה עכשיו?" שאלתי.

[Fandom Girl]

הבטתי סביב ונאנחתי. הבית הישן בבירור היה נטוש, וכנראה הוזנח כבר זמן רב. "קיוויתי לאירוח יותר... חמים, תסלחי לי על הבדיחה," מלמלתי.
חדר השינה הראשון בקושי היה ראוי להיקרא חדר שינה - מזרון קש יחיד נח על הרצפה במרכז חדר ריק לחלוטין, שאובזר רק בחלון עם תריסים שבורים. "אין לי בעיה לישון בחדר הזה," אמרתי, "אם החדר השני יותר ראוי למחייה." לפני שניקס תספיק להתווכח, הוספתי: "עפת הרבה היום, את צריכה מנוחה כמה שיותר טובה."
הלכנו ביחד לבדוק את חדר השינה האחר, שגם בו המיטה הייתה פשוטה - אבל לפחות המזרון הונח על מסגרת תומכת ולא נזרק על הרצפה. בחדר הזה היה תלוי ציור של דרקון אדיר בצבעים צהוב ואדום, וניצבה שידה עם מספר מגירות סגורות. "מה הסיכויים שיש פה משהו מעניין...?" ניגשתי אל השידה ופתחתי את המגירה העליונה בזהירות.

[ירין 13]

המגירה חרקה מעט, ואחריה השידה הסתובבה גם כן, והשאירה פתח למנהרה.
"מה את חושבת שיש פה?" שאלתי בחשדנות. "אני חושבת שבכוונה הם נתנו לנו את החדר הזה."
מבלי לחכות לתשובה, נכנסתי למנהרה. היא הייתה עגולה וצפופה, כך שהייתי צריכה להתכופף.

[Fandom Girl]

המנהרה הייתה ארוכה, מחניקה, וחמה להפליא בניגוד למה שציפיתי. עד מהרה נהיה חשוך מכדי שאצליח לראות היטב מה נמצא לפניי, אז הנחתי יד אחת על הקיר ובידי השנייה אחזתי בניקס. "אני מניחה שרק אלפי להבת-שמש אמורים לרדת לכאן," מלמלתי, מצרה על כך שלא היה בידינו אמצעי תאורה.
לאחר זמן מה של הליכה בחשכה מוחלטת הבחנתי באור עמום במרחק, והובלתי אותנו לעברו. המנהרה נפתחה לכדי מערה רחבת-ידיים ומלאה בקריסטלים נוצצים בגוונים של כחול וירוק. "אה, סוף סוף," קול שזיהיתי כקולה של הלוחמת בשריון לחש באוזניי, אבל כשהסתובבתי לא היה שם אף אחד - אם כי במרכז המערה הופיע פיירוס.
"חיכינו לכן," הוא אמר בפשטות.

[ירין 13]

המקום אליו הגענו היה עגול, ובפינות ראיתי שומרים מחכים לפקודה של פיירוס.
"אתם מבינים," הוא אמר, "לא אוכל לתת לכם להמשיך במשימה ה'קטנה' הזו שלכם. שומרים - תתפסו אותם."
שני שומרים תפסו אותי ואת אקוולה בידיים.
ניסיתי להשתחרר, אבל כלום לא קרה. הבחנתי שפיירוס חיכה למשהו. מסתבר שהמשהו הזה הוא שאגת דרקון איומה.

[ברונו טוגנים]

הקפצה

[Fandom Girl]

קירות המערה זזו, משנים את צורתם ופוערים פתח עצום בקצה המרוחק מאיתנו. מתוך הפתח הזה הגיח ראשו של דרקון זהוב-אדום, הקרניים שלו מסודרות בצורה דומה לשמש זורחת. "שליחות של המלך הדרקון," הוא נהם, "הדרך שאתן הולכות בה יכולה להוביל אתכן רק לאבדון. אם השדים לא יחסלו אתכן, בני האדם יעשו זאת... זאת אומרת, אם תשרדו את הרסיסים והמגדלור, בהתחשב..." הוא גיחך, חושף את שיניו העצומות.
בהתחשב...? הוא יודע את הסוד שלי, מה קרה ברסיסים? והמגדלור... הגנבתי מבט לעבר ניקס.
הדרקון רכן קדימה. "אם לא תעשו דבר, השדים יתקפו תחילה את ממלכות בני האדם. זאדיה, כמובן, מסוגלת להדוף אותם - האם בני האדם ראויים שיתאמצו כל כך כדי להציל אותם?"