טווי סיפור|| יעל שרה

בס"ד

רחוב הזית בניין 5 קומה 2
שעה: 22:17

"מה את עושה מחר?"
"כלום."
"מה זאת אומרת כלום?"
"כלום כלום כלום." היא נשמעה מתוסכלת "אני אשב על הספה ואבהה בתקרה, אחר כך אשקע בפלאפון, ואז במחשב עם איזה סרט ואקרא ספר. ואחר כך אבהה עוד בקיר. לא בהכרח בסדר הזה. ובין כל הדברים החשובים האלה אדחוף גם אוכל." היא נשמעה ממש מתוסכלת.
"זה נשמע כמו מה שאני עושה כל יום, רק שכחת ריב עם האחים, משימה חשובה. אבל למה? לא מצאת מה לעשות? יש לך סוף סוף זמן לצאת איתי?"
"כבר קבענו מתי נצא ויש לי המון מה לעשות, פשוט ההורים שלי החליטו שאני עושה קצת יותר מידי אז אני צריכה להקדיש יום אחד למוחה ולעשות כלום. אבל אין לי כוח לזה."
"אין לך כוח לעשות כלום? מעניין."
"למה מעניין?"
"כי גם לי אין כוח לעשות כלום, מעניין שאת עושה ואני לא."
הן החלו לצחוק.

***

רחוב הזית, בניין 5 קומה 3
שעה: 22:32

"קול דמי אחיך זועקים אלי מהאדמה." מלמל לעצמו.
בזמן האחרון הוא מרבה למלמל לעצמו. או יותר נכון, עצמו מדבר אליו. מאז שאין לו עם מי לדבר התרבו ניהולי דו-שיח פנימיים.
"לא אומרים פסוקים בשירותים."
"אנחנו כבר מזמן לא בשירותים, אנחנו במיטה, אמורים לישון."
"אבל אתה בטוח שאין לנו שירותים?"
"אין אין, תירגע."
"טוב, לך לישון כבר."
"אני מנסה!"
אחרי שתיקה קצרה אמר שוב, במחשבה: "אני מנסה." אנטר "אבל זה לא תפקיד רק שלי אתה יודע."
"אז התחלנו להתכתב?"
"לא יודע ולא מעניין אותי! ככה נוח לי... אני הולך לישון ואתה תסתום את הפה!"
אבל המשימה, כצפוי, התגלתה קשה מהצפוי.

***

רחוב הזית בניין 5 קומה 4
שעה: 22:46

בכי של תינוק נשמע מכיוון החדר בעקבות הרעש הפתאומי מהקופסא שנפלה מידה, אבל היא הייתה קפואה על מקומה, נושמת נשימות מהירות, קטועות ומלאות אדרנלין לפני שנזכרה במציאות ופנתה אל הילד. לא רגועה, לא לחלוטין.

***

רחוב הזית בניין 5 קומה 5
שעה: 23:04

"מה? באמת?"
"באמת באמת באמת?"
"אני לא מאמינה! אני ממש מתגעגעת אליה!"
"מתי היא תגיעה אלינו? כאילו אם היא נוחתת עוד שעתיים-"
"מה? אז אצל מי היא ישנה?"
"טוב נו, שיהיה."
"מתי אתם חוזרים?"
"לא שכחתם מפתח, נכון?"
"אוקי, אז אני הולכת לישון, לילה טוב, אמא."

***

רחוב הזית בניין 5 קומה 6
שעה: 23:23

"אולי תלכו לישון? כבר ממש מאוחר."
"לא!!!" הייתה התשובה החד משמעית.
כולם, חוץ מאחד, היו באמצע משחק סוער בסלון.
"תנמיך קצת!" הוא ניסה להתגבר מעל הצעקות "עוד כמה זמן נגמר הסרט הזה? הוא עושה לי כאב ראש."
"בערך שעה." אמר והנמיך את הווליום.
"אתם ממש מפריעים לי, אני לא מצליח לעבוד ככה."
אף אחד לא שמע, גם לישון לא נראה שהוא יצליח בזמן הקרוב. הוא החליט להצטרף למשחק.

***

רחוב הזית בניין 5 קומה 1

רגעי החיים נארגו יחד לסיפור, לרדיד לפאר צווארו של עולם, בידי יד עלומה, דבר מה לא ידוע.

זה ממש מדהים! התגעגעתי כל כך לקטעים שאת כותבת (ולאור במיוחד, אני רוצה לדעת מה איתה) וזה אחד מעולה!


כתבת

במקום שכחתם כי אני חייבת להיות קטנונית :)

אבל זה באמת קטע מדהים!

וואו את כותבת מדהים, עם הרבה יכולת וכישרון
לא מצאתי כלם שאני יכולה להעיר עליו

היי הנה התב שהבטחתי
אזזז
בערך בפסקה השלישית הבנתי מה את עושה וזה די יפה. אני אוהב סיפורים שלא מתרכזים בסיפור אחד אלא בכמה, גם אם זה לשורה-שתיים.
הדברים היחידים שראיתי שצריך להעיר עליהם הם שגיאות הקלדה, אבל אני יודע שזה לא נחוץ לך.
וזהו!
אני לא קראתי הרבה קטעים שלך אז אני אשמח לקרוא עוד
ראיתי שיש לך סיפור בהמשכים, אולי אני אצטרף אליו :)
ביי!