חלומות מתוקים||נטע, נספח לאוויר חם

הקטע מתרחש כ27 שנים לפני הסיפור הזה אבל אני מתארת לעצמי שאין צורך לקרוא אותו, אם אתם לא רוצים.
תודה לקלישה על הביטוא.

חלומות מתוקים
922 מילים

''אתה לא צריך להיראות כל כך לחוץ, פיאו. זו בסך הכול מסיבת יום הולדת ראוותנית''.
פיאונלד הביט באחותו הגדולה, ''את לא עוזרת לי להירגע, סיגו, ממש לא''. הוא הניד את ראשו הבלונדיני, ''שנינו יודעים שזה יותר מסתם יום הולדת שש עשרה שגרתי''.
סיגו, סיגולין, הביטה בעיני הטורקיז שלה בחוסר הנוחות של אחיה, ''אתה יכול להירגע, זה שמכריזים עליך כעל יורש העצר לא אומר שתצטרך להחליף את אבא בתפקיד כבר מחר''.
הוא צבט את גשר אפו, ''וטוב שכך''. שניהם הביטו בהוריהם, המלך והמלכה, שקיבלו את פניהם של נציגים מממלכות שונות. ''אלת'גורה לא הייתה שורדת את זה''.
''אני בטוחה שתהיה מלך נהדר, ביום מן הימים, ומשוכנעת שמיראיל תעזור לך''.
פיאונלד נע בחוסר נוחות בבגדיו, שצבעם תאם את צבע עיניו, ''מיראיל היא נחמדה. מזל שאנחנו מאורסים''. הוא אמר בטון חלול משהו. מיראיל באמת הייתה נחמדה, וגם די יפה, והיא כנראה הייתה עדיפה על פני אחרות, שניהם כיבדו אחד את השנייה. כן. אבל זה כל מה שהיה ביניהם. מיראיל יכלה להיות מלכה נהדרת, אבל היא לעולם לא תהיה יותר מאם ילדיו. וזה היה בסדר מבחינתה, הוא ידע שהיא חושבת עליו את אותו הדבר.
''היי, לפחות אתה יודע מגיל צעיר עם מי אתה אמור להתחתן! אבא ואימא עוד לא דיברו איתי על כך אבל אני חושדת שאחרי ההכרזה עליך כיורש הם יתפנו למצוא לי חתן''. אמרה סיגולין והנידה את ראשה, שיערה השחור נאסף ונמשח בכל כך הרבה משחות ושמנים מרסנים, עד שכעת הוא לא זז אפילו קצת. ''בהחלה חשבתי שאולי יציעו לי את איסליס גרנץ''. היא הודתה.
''איסליס הוא זה שנשוי למיידינית, או זה ש-''
''איסליס הוא זה שברח עם אומנית נודדת''. היא אישרה, ''כמה רומנטי''. הוסיפה לאחר מחשבה קלה, אחיה הצעיר לא הצליח לפענח האם דיברה בסרקזם או שמא בכנות.
שני האחים הביטו בכל המי והמי של אלת'גורה, לפעמים הם העלו השערות או רכילות בנוגע לאותם בני אצולה, רוב הזמן הם פשוט שתקו. כעבור זמן מה, משרת במדי לילך קרא להוד נסיכותו, יורש העצר, לשיחה עם אביו, המלך.
פיאונלד נאנח, ''איזה כיף''. הוא רטן, ''טוב, סלחי לי, סיגו. אבל נראה שאיאלץ לנטוש את שיחתנו המרתקת בשלב זה''.
''בהצלחה, פיאו''. היא אמרה והביטה באחיה מתרחק. לאחר מכן היא העיפה מבט מתוח אל עבר אולם הכס העמוס מפה לפה, לא הייתה לה בעיה עם אנשים זרים כשהם באו בכמויות קטנות, במיוחד כשפיאונלד היה לצידה, אבל כאשר נותרה לבדה בין המונים, היא הרגישה שהיא צריכה אוויר. והמחוך ההדוק בוודאי לא סייע.
היא אחזה בשולי שמלתה הכבדה בשתי ידיה והלכה אל המרפסת הקרובה, במהירות שהיא קיוותה שלא מסגירה את הרצון שלה לברוח מהמקום. המרפסת הסתתרה מאחורי וילונות כבדים מקטיפה, אבל סיגולין ניחשה שהיא תהיה ריקה.
בסדר, אז כמעט ריקה.
בפינה ישב מישהו, ועל ברכיו מגילת קלף.
''סליחה''. היא אמרה בנימוס, ''האם אני מפריעה?''
הוא הרים את ראשו, והביט בה לשנייה, ''לא ממש''.
היה זה תאיוס, בן למשפחת טוורזיד, ונכדו של פרויקיון שר הצבא. הוא נראה מאוד שונה מסבו, שעל אף גילו המתקדם, היה מוצק למדי ואפילו די שרירי. לתאיוס היה עור בהיר, כמעט לבן, ושיער כהה, מתולתל, פניו היו זוויתיות וחדות. הוא לא נראה עדין, או רכרוכי, אלא פשוט כאדם שחרבו היא עט נובע ומגינו הוא גיליון קלף. מבטה של סיגולין נדד אל הקלף שהיה על ברכיו, כאילו היא תוהה אלו רזים הוא מכיל.
''פואמה''. הסביר תאיוס, שניחש מה היא חושבת, ''זאת פואמה''.
''אה, מגניב'' היא אמרה, ''האם תוכל בבקשה להקריא לי? כלומר, אם אתה רוצה, אתה לא חייב''.
''זה עוד לא ממש גמור, הוד נסיכותך, יצאתי החוצה מתוך תקווה שאולי באוויר הפתוח תהיה לי מוזה''.
''אז אני כן מפריעה''. סיגולין הנידה בראשה עטוי כתר הצמות, ''יכולת לומר לי כבר בהתחלה. לא הייתי נעלבת''.
''את באמת לא מפריעה לי, נסיכה, זה נחמד לדבר עם מישהו שהוא לא מאמן סיף או מורה לאומנות הלחימה והטקטיקה הצבאית. מאוד נחמד, למען האמת''.
הנסיכה הנהנה, ''אני מבינה אותך. לפעמים ממש נמאס לי משיעורי נימוסים והליכות''. הם שתקו קצת, סיגולין הביטה בירח, ''זה לילה נפלא, לא? הכוכבים נראים כמו ניצוצות קטנים של עבר, הווה ועתיד בשמיים, לא?''
''זה דימוי נפלא, הוד נסיכותך, האם אוכל לרשום אותו?'' שאל תאיוס בהתרגשות.
היא חייכה, ''אני לא רואה למה לא''.
''תודה רבה, הוד מעלתך''.
''סיגולין''.
''תודה רבה, סיגולין''. הוא תיקן את עצמו וחייך במבוכה. הוא הביט בגיליון שעל ברכיו, הוא רשם כמה דברים, ואז הביט שוב, ''טוב זה עדיין לא מושלם, אבל אם תרצי לקרוא, אז...''
''אני אשמח''. היא אמרה, ''זאת אומרת, תודה רבה''.
סיגולין לקחה בזהירות מידו את הקלף, הביטה במילים ובמשפטים שהן יצרו. ''זה ממש מדהים''. היא אמרה בכנות, ''אתה ללא ספק מוכשר, תאיוס''.
''תודה. אבל זה עוד לא מושלם''.
''אני חושבת שזה מושלם''. היא החזירה לו את הפואמה.
''תודה''. הוא היסס, ''יש לי כאן עוד קלף, אז אם תרצי, אוכל לכתוב בו את הפואמה, ואז תוכלי לקחת אותה''.
''זה יהיה ממש מקסים מצידך, תודה''.
***
אצבעותיה של לובה פרמו את הקשרים של המחוך, ''לא ראיתי אותך במשך רוב הנשף, הוד נסיכותך, היכן היית?'' היא שאלה.
סיגולין הניחה מידיה את הקלף ומשכה את המחוך מטה, עד שנחלצה ממנו, ''במרפסת''. היא אמרה, לשמלה שהיא לבשה הערב היו שכבות רבות כל כך, היא הרגישה עכשיו חופשיה יותר, בכותונת בלבד.
''כל כך הרבה זמן?'' הקשתה המשרתת, ''מה כבר אפשר לעשות שם?''
''דיברתי''. סיגולין אמרה ונשכבה במיטתה, מחניקה פיהוק בכף ידה, ''כשמדברים יכולות לעבור שעות מבלי להבחין בכך''.
גבותיה של לובה התרוממו בספק, אך היא לא אמרה עוד דבר בנושא, ''בסדר, כדאי שתלכי לישון עכשיו, סיגולין''. היא כיסתה את הנסיכה מכף רגל ועד צוואר, אמרה ''לילה טוב'' ויצאה מהחדר.
סיגולין הושיטה את ידה אל עבר הגיליון והתבוננה בו בפעם המי יודע כמה, גם לאורו הקלוש של נר השעווה היא הצליחה לראות את ההקדשה עבור הנסיכה סיגולין היקרה ואת החתימה הצנועה, שהשתרבבה בתחתית. מתאיוס.
חיוך קטן, מוזר ונפלא עלה על שפתיה. ''לילה טוב''. היא לחשה וכיבתה את הנר בנשיפה.
לילה טוב וחלומות מתוקים.

***
שנת לימודים מוצלחת :)

אוקיי אז נטע
הסיפור הזה היה נחמד, אבל לדעתי לא יותר מנחמד. היה לי כיף לקרוא אותו, אבל לא הייתי מוותר על כתיבה של סיפור שלי בשביל לקרוא אותו, לדוגמה. פשוט זה סיפור שלא הדליק אותי כל כך - אותי בגלל שאני לא מכיר את הדמויות. אבל ההערות היחידות שלי הן על הפסיקים, ויש לי גם משפט אהוב.
אז הפסיקים. שמתי לב שאת מרבה להשתמש בפסיקים, לא רק בסיפור הזה, אלא גם באחרים. לרוב זה לא כל כך מפריע לי אז אני מדלג מעל זה, אבל כאן היו כמה קטעים שהרגשתי שפסיק לא יכול להיות שם.

עכשיו לפני שאני אומר משהו, אני אגיד שזה רק ההרגשה שלי. אולי באמת יש סדר לדבר הזה, אבל זה פשוט איך שאני חושב שהסיפור צריך להיראות מבחינת פיסוק.
ישר אחרי המשפט הזה את מתחילה ציטוט. ולדעתי זה לא נכון "לסגור" את המשפט המסוים הזה בפסיק (שמתי במרחאות כי פסיק לא באמת סוגר). אני חושב שנקודה הייתה עושה יותר טוב שם. פיאונלד נע בחוסר נוחות בבגדיו, שצבעם תאם את צבע עיניו. "..."

כאן הפסיק גרם לבלבול. את כתבת "פיאונלד נאנח" ואז שמת פסיק - מה שגרם לי לחשוב שהציטוט הבא יהיה האנחה שלו. אבל אחרי הציטוט כתבת "הוא רטן", מה שגרם לי להבין שפיאונלד נאנח בלי מילים ואז רטן במילים. אבל בהתחלה חשבתי שהוא נאנח את המילים האלה, בגלל הפסיק. ואז זה יצר בלבול במשפט.

זה הכול יש עוד כמה מקרים, אבל הם נראו לי פעוטים מספיק.

אני מתתתתת על הדימוי הזה! פשוט מושלם

טוב זה הכול! אני מחכה לקרוא עוד :)