וולפסטאר בפעם הכבר הפסקתי לספור, עם נעמי

[Henry Winter]

שתקתי לרגע. ״אני לא אומר שכולם כמוני, רק שאלתי מסקרנות.״

[Marlene McKinnon]

הנהנתי. "בסדר."

[Henry Winter]

ג’יימס העביר את המבט שלנו כמה פעמים ממני למיטה של רמוס, אבל התעלמתי. הלכתי להחליף בגדים וכשחזרתי ראיתי שג׳יימס כבר הלך לישון. התיישבתי על המיטה שלי ושנייה לפני שהלכתי לישון בעצמי, ניסיתי על אחת הצלקות שנשארו לי מהירח המלא לחש שזכרתי שרגולוס השתמש בו פעם בשביל להסתיר צלקות. על אחת מהן הלחש עבד אבל על השנייה לא

[Marlene McKinnon]

שמעתי רעש קטן והסתכלתי לראות מה הוא עושה. התיישבתי לידו בשקט. "יותר קשה להסתיר צלקות מאנשי זאב."

[Henry Winter]

״אני יודע.״

[Marlene McKinnon]

"תן לי," מלמלתי. לקחתי את היד שלו וניסיתי שוב. זה לא ממש עבד.

[Henry Winter]

משכתי את היד שלי בחזרה. ״זה בסדר,״ מלמלתי והנחתי את השרביט שלי בצד.

[Marlene McKinnon]

"אני מצטער."

[Henry Winter]

״זה בסדר,״ אמרתי שוב.

[Marlene McKinnon]

הנהנתי. לא דיברתי, אבל המשכתי לשבת לידו.

[Henry Winter]

עדיין חשבתי על ההערה שהוא אמר מקודם, לא רציתי שזה מה שרמוס יחשוב עליי ותהיתי אם הייתה סיבה מאחורי זה שהוא אמר את זה

[Marlene McKinnon]

"לילה טוב," אמרתי בסוף וקמתי

[Henry Winter]

הרמתי את הראש והסתכלתי עליו, ״לילה טוב, מוני,״ מלמלתי ונשכבתי במיטה שלי

[Marlene McKinnon]

חייכתי. הלכתי למיטה שלי, סגרתי את הווילונות ועצמתי עיניים

[Henry Winter]

בבוקר אחר כך, התעוררתי לפני כולם ונכנסתי להתקלח, כשיצאתי, ג׳יימס היה ער והתחיל להתארגן. שנינו חיכינו לפיטר ורמוס. רציתי לשאול אותו שוב דברים על רמוס, אבל הרגשתי שבשלב הזה זה כבר יתחיל לעצבן אותו