וולפסטאר בפעם הכבר הפסקתי לספור, עם נעמי

[Henry Winter]

כשהוא הלך חזרתי לחדר מועדון והתיישבתי עם ג’יימס ופיטר, אבל עדיין חשבתי על רמוס.

את רוצה אולי שסיריוס יבוא לצריף?

[Marlene McKinnon]

כן יאללה

הלכתי למרפאה ואז מדאם פומפרי ליוותה אותי לצריף. עדיין היה קצת זמן עד השקיעה ולא ממש היה לי מה לעשות חוץ מלשבת ולחכות לזה.

[Henry Winter]

אחרי קצת יותר משעה, ג’יימס אמר משהו בקשר לרמוס, ובסוף החלטתי ללכת, אפילו שידעתי שהוא בטח לא היה רוצה, אבל כנראה שממילא לא יזכור אם אני אלך מוקדם. שיניתי צורה ונכנסתי בהיסוס לצריף

[Marlene McKinnon]

קצת אחרי השינוי הגיע הכלב. הזאב לא לגמרי ידע מה לעשות, וניסה לתקוף אותו.

[Henry Winter]

דחפתי אותו ממני אבל לא חזק מדי, מנסה להשתלט עליו ולהרגיע אותו.

[Marlene McKinnon]

הזאב המשיך לנסות לתקוף אותו, בעיקר כדי להבריח אותו משם. זה היה אחר לגמרי מהדרך כלל.

[Henry Winter]

בסוף נכנעתי והתרחקתי ממנו, אבל לא יצאתי מהצריף

[Marlene McKinnon]

הזאב חזר לפינה ונהם עליו לשאר הלילה, פוצע את עצמו במקום. כשהשתניתי חזרה לא לגמרי הבנתי מה קרה. כאב לי הכל והייתי עייף מדי.

[Henry Winter]

חזרתי להוגוורטס בזמן השינוי שלו, כנראה כשהוא עדיין ישן. קיוויתי שכשאני אחזור גם ג’יימס ופיטר ישנו ושאני אספיק לרפא כמה פציעות שהיו לי לפני שהם יקומו.

[Marlene McKinnon]

מדאם פומפרי באה וריפאה את רוב הפצעים שלי, חוץ מכמה חתכים שיהפכו צלקות חדשות ועצם שבורה מהשינוי. אחר כך היא לקחה אותי למרפאה ונתנה לי שיקוי שינה.

[Henry Winter]

באתי למרפאה אחרי כמה שיעורים, וחיכיתי ליד המיטה של רמוס כשהוא ישן

[Marlene McKinnon]

התעוררתי וראיתי את סיריוס ליד המיטה. "היי," מלמלתי. קצת שמחתי שהוא בא.

[Henry Winter]

״היי. איך אתה?״

[Marlene McKinnon]

"בסדר," מלמלתי, למרות ששנינו ידענו שלא

[Henry Winter]

״אתה יודע מתי פומפרי תשחרר אותך?״